בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה לאחר המצאה בדואר רשום

בפני בקשה לביטול פסק דין מתאריך 19.12.2022 שניתן כנגד המבקשים בהיעדר הגנה, לאחר שכתב התביעה וההזמנה לדין נימסרו להם כדין.

המשיבה עוד טענה כי המבקשים לא הטריחו את עצמם ללכת ולדרוש את דבר הדואר הרשום, ואלה חזרו מסיבת "לא נידרש", דבר המעיד על זילזול, חוסר תום לב ואי אכפתיות מצד המבקשים.

מנגד, טענה המשיבה כי אין פגם בהמצאת כתב התביעה כאשר זה נשלח תחילה לסניף הדואר וחזר מסיבת "לא נידרש", ולאחר מכן נשלח במסירה אישית לכתובת במזרעה היות והמבקשים גרים שם, שכן לשיטתה פסק הדין אינו פגום וניתן כדין.

...

דהיינו אף אם מתברר כי אי הגשת כתב ההגנה או אי ההתייצבות נבעו מאי הבנה, או אפילו מתוך רשלנות מסוימת מצד המבקשת ואין בכך בכדי הבעת זלזול מופגן בבית המשפט, ייטה בית המשפט להיעתר לבקשה לביטול פסק דין ולברר המחלוקת גופה במעמד שני הצדדים מבלי לשלול מהמבקשת את זכות הגישה לערכאות שהוכרה כזכות חוקתית, וכל זאת תוך ריפוי הפגם באמצעות פסיקת הוצאות (ר' החלטה מיום 2.3.16 בת"ק 10332-03-15 הכשרה חב' לביטוח בע"מ נ' חי ויקטור לב [פורסם בנבו]).

יתרה מזאת, טענו המבקשים כי דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות ושיהוי.

בנסיבות אלו אני מורה כי פסק הדין שניתן בהעדר הגנה ביום 19.12.2022 יבוטל, בכפוף לתשלום הוצאות לתובעת בסך של 1,500 ₪ בתוך 30 יום מהיום.

ביום 8.1.2023 ניתן פסק דין בהיעדר הגנה שבגדרו נקבע כי המשיבה תשלם למבקש 2,037 ₪ שנגבו ממנו שלא כדין, בנוסף לסכום של 10,000 ₪ בגין עוגמת הנפש, 20,000 ₪ בגין ההפרות ו-437.1 ₪ בגין המחצית הראשונה של האגרה ששולמה ועלות משלוח דואר רשום להמצאת כתב התביעה.

ביום 27.3.2023 המבקש הגיש תגובה לבקשה לביטול פסק הדין שבה נטען בין היתר כי יש לדחות את הבקשה על הסף מאחר שהיא הוגשה לאחר שחלף המועד להגשתה לפי תקנה 131 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות"), וכי אין למשיבה כל "הגנה ראויה". ביום 28.3.2023 ניתנה החלטה לבטל את פסק הדין בהאי לישנא: "לאחר בחינה ואיזון טענות הצדדים הן לעניין המחדל של אי הגשת כתב ההגנה במועד והן לעניין סכויי המבקשת בהליך, ובשים לב להלכות הפסוקות בעיניין זכות הגישה לערכאות אשר הוכרה זה מכבר כזכות יסוד... אני מורה על ביטול פסק הדין שניתן כנגד המבקשת ביום 8.1.2023...". המבקש לא השלים עם ההחלטה, והגיש את הבקשה שלפני.

...

בענייננו, על אף הנימוק הדל בהחלטה, עולה מלשונה כי בהתאם להלכה הפסוקה, בימ"ש קמא בחן את סיבת המחדל (אי הגשת כתב הגנה במועדו), וכן את סיכויי המבקשת בהליך (המשיבה כאן), והגיע למסקנה כי יש לבטל את פסק הדין, ולתת לה את יומה בביהמ"ש. יוער כי המבקש צודק שההחלטה אינה מנומקת באופן הראוי, ונכון היה אם ההחלטה הייתה מנומקת כדבעי תוך דיון בטענות הצדדים בעניין סיכויי ההגנה והתנהגותה הדיונית של המשיבה.

לאור כל האמור לעיל, אני מורה למשיבה להפקיד ערבון לקופת בית המשפט על סך 37,219 ₪ כתנאי להמשך ההליך.

כמו כן, אני מחייב את המשיבה לשלם למבקש הוצאות משפט בהליך זה שבפני על סך 4,000 ₪.

את ההמצאה לנתבעת-4 הנמצאת ברומניה, מבוקש לבצע באמצעות דואר רשום, וזאת שעה שהיא אינה מיתנגדת להמצאה בדרך זו. בית המשפט התבקש עוד לאפשר לתובעת להמציא את התביעה על נספחיה בשפה האנגלית.

בתאריך 27/7/21, הגישה המבקשת בקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה כנגד הנתבעת-4.

נדמה שאין צורך להרבות מילים על כך שלא הוכח בשום צורה ודרך שעו"ד רייף נשכר להגן על הנתבעת-2 בתיק זה ומשכך לא ניתן להמציא לו את כתב התביעה כעורך דינה של הנתבעת-2 בתביעה זו. נותר לפיכך לידון בטענה החלופית שהוא משמש נציגה של הנתבעת-2 במדינת ישראל, לאחר שנשכר על ידה להגיש את הבקשה לרשם סימני המסחר בנוגע לסימן מסחרי המתייחס לאותם מוצרים אליהם קשורה התובענה.

...

דינן של טענות אלה להידחות.

בהקשר זה התייחס בית המשפט זה מכבר לבעל דין המבקש להתחמק מן הדין, וקבע דברים שיפים במשנה תוקף לאחר כניסת התקנות לתוקף ושעה שיפוי הכוח כלל לא הוגבל: "בשולי הדברים יוער, כי מן הראוי כי הכלל בדבר אפשרות הגבלת ייפוי הכוח מקבלת כתבי בי דין יפורש בצמצום. כלל זה מהווה פתח לניצול לרעה ולהתחמקות מן הדין, מקום בו למשל מחד, אין כתובת אליה ניתן להמציא את כתבי בי הדין, ומאידך, ברור כי עורך הדין נמצא בקשר רצוף עם הלקוח. במקרה האחרון מתקיימת תכלית תקנה 477 ואין לאפשר לנתבע לנצל טענות פרוצדורליות על מנת להתחמק מבירור ענייני של התביעה. החשש לניצול לרעה בא לידי ביטוי במקרה שלפנינו, בו התנהל הליך בבקשה לסעד זמני, עורך הדין ייצג את המשיבה 2, הוגש תצהיר, התנהל דיון ובה בעת שעורך הדין הגיש בקשה לבית המשפט בתיק העיקרי, נטענת טענה לאי המצאה כדין". (שם, ע' 9-10).

סוף דבר בנסיבות שפורטו דינה של הבקשה להתקבל בחלקה בכך שנקבע שעו"ד רייף מהווה נציגה של הנתבעת-2 לצורך קבלת כתב התביעה והעברתו לנתבעת-2.

להלן החלטתי בבקשת נתבע 2 (להלן: "הנתבע") לביטול פסק הדין שניתן כנגדו בהיעדר הגנה ביום 2.1.20: עסקינן בתביעה כספית על סך 59,670 ₪ שהגישה התובעת כנגד הנתבעים.

בתגובה נטען, כי פסק הדין הומצא לנתבע 2 כדין באמצעות דואר רשום לכתובתו ברח' מסריק 3/5 נתניה, שהיא גם כתובתו של נתבע 2 כפי שצוינה בבקשה לביטול פסק הדין.

לאחר שעיינתי באישור המסירה שצורף לבקשה לפסק דין בהיעדר הגנה, יש בידי לקבוע כי המסירה לנתבע 2 בוצעה כדין.

...

להלן החלטתי בבקשת נתבע 2 (להלן: "הנתבע") לביטול פסק הדין שניתן כנגדו בהעדר הגנה ביום 2.1.20: עסקינן בתביעה כספית על סך 59,670 ₪ שהגישה התובעת כנגד הנתבעים.

לאחר שעיינתי באישור המסירה שצורף לבקשה לפסק דין בהעדר הגנה, יש בידי לקבוע כי המסירה לנתבע 2 בוצעה כדין.

משכך אני קובעת כי מסירת כתב התביעה לידי הנתבע 2 הייתה כדין ועסקינן בבקשה לביטול פסק דין מתוקף שיקול דעתו של בית המשפט.

לסיכום - פסק הדין יוותר על כנו בסכום של 14,918 ₪, נכון ליום הגשת התביעה (28.6.18) לסכום זה יש להוסיף אגרת משפט בסך 612 ₪, נכון ליום 28.6.18 כמו כן יש להוסיף לסכום זה שכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪ + מע"מ. יתרת פסק הדין כנגד נתבע 2 מבוטלת.

ביום 8.7.09 הגישו המשיבות בקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה, במסגרתה ציינו כי ביום 12.1.09 נשלח כתב התביעה בצרוף הזמנה לדין באמצעות דואר רשום לביתו של המבקש, ברח' האשל 15 בחדרה, אולם המסמכים לא נדרשו על ידו (אישור משלוח בדואר רשום צורף כנספח א' לבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה).

עוד צוין באותה בקשה כי לאחר חקירות שביצעו המשיבות בדבר מקום מגוריו של המבקש הומצא בשנית כתב התביעה ביום 6.3.09 בצרוף ההזמנה לדין למבקש בכתובת העדכנית במסירה אישית ע"י מוסר, אשר מסר את כתב התביעה לאימו של המבקש, עדה, אשר סירבה לחתום על קבלתם (טופס אישור המסירה, ותצהיר מוסר צורפו כנספחים ב1 ו-ב2 לבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה).

...

סיכומו של דבר הוא, כי יש לקבוע בנסיבות העניין כי לא מתקיימים "טעמים מיוחדים" המצדיקים היעתרות לבקשה להארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין.

לפיכך, הבקשה להארכת מועד להגשת בקשה לביטול פסק דין – נדחית.

בחנתי את טענות ב"כ המשיבות באשר להוצאות שנגרמו למשיבות כתוצאה מהתנהלות המבקש והבקשות שהוגשו מטעמו וגרמו לטרחה למשיבות וכן נתתי דעתי לעמדת ב"כ המבקש בעניין זה. סבורני כי לא ניתן להימנע מפסיקת הוצאות במקרה דנן.