בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה בתביעה להצהרת בעלות במקרקעין

אשר על כן, בנסיבות המקרה, יש מקום לדחות הבקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה.

התובע בחר להגיש את התביעה דנן בבית משפט השלום, כשבתביעתו כלל סעד של מתן צו מניעה קבוע האוסר על הנתבעים לעשות פעולות בנוגע למקרקעין, ולפסק דין הצהרתי הקובע כי לנתבעים אין זכויות במקרקעין וכי הוא הבעלים של הזכויות ולפיכך הוא הרשאי לרשום את הזכויות שבידיו.

כך בסעיף 59 לכתב התביעה נטען שכל מיסמך או פעולה של הנתבע 1 בקשר למקרקעין היא פעולה בטלה ומבוטלת וכך גם ההצהרה המבוקשת במבוא לכתב התביעה להצהיר שלתובע זכות להרשם כבעלים של מקרקעין אשר נרכשו בסכום הגבוה מסמכותו העניינית של בית משפט זה. כמפורט לעיל, עסקינן במקרקעים בלתי מוסדרים שנמצאים בשלב רישום ראשון של המקרקעין.

...

אין לאפשר עקיפת ההליך הנדרש לשם ביסוס והסדרת המחלוקות סביב זכויות הבעלות על המקרקעין, באמצעות הגשת הליך עקיף שלא יביא לסילוק סופי של הטענות בנידון ושימנע מימוש "התכלית העומדת בבסיס הליכי ההסדר, שהיא סילוק העמימות והסתירות הקיימות ביחס לזכויות בקרקעות מסוג זה" (ע"א 707/75 אגבריה נ' אגבריה, פ"ד(2) 714, 720) (ראו: ת"א (י-ם) 2535-04-19  נעלין להשקעות (חשמונאים) בע"מ נ' חברת קרקעות לפיתוח נעלין להשקעות (חשמונאים) בע"מ (19.02.20); ה"פ (מרכז) 1064-04-08 אח ראש (אלקנה) בע"מ נ' אחוזת שומרון (אלקנה) בע"מ (07.09.08); ת"א 20993-10-21 סדה נ' עבדאלרחמן חמד אבו סלים   (15.02.22)).

נוכח ההתנהלות הדיונית, המצב המשפטי בו מצויה המקרקעין, אי מיצוי ההליכים בנוגע לרישום הראשון, נוכח העובדה שלתובע מספר אפשרויות לקידום השמירה על בעלותו הלכאורית על הנכס, לרבות שאלת בעלי העניין הנדרשים וההליך התלוי ועומד, לא מצאתי לנכון להורות על העברת התיק לבית המשפט המחוזי ועל כן דין הבקשה לסילוק על הסף להתקבל ויש מקום למחוק התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית.

סוף דבר התביעה נמחקת אפוא.

השופט אמיר טובי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופט א' סלאמה) מיום 12.10.22 שניתן בת"א 1305-03-21, בגדריו הצהיר בית משפט קמא כי הצוו שהוצא על ידי המערערת ביום 9.2.2021 בטל, וכי זו אינה רשאית לפעול מכוחו לסילוק ידו של המשיב מהמגרש מושא התביעה.

בית משפט קמא (כב' השופטת ע' וינברגר) קיים בפניו דיון שבעקבותיו נעתר לבקשה למתן צו מניעה זמני שיאסור את הפינוי.

לאחר אותו דיון והואיל והמערערת לא הגישה כתב הגנה, ככל הנראה על רק הבנתה כי הצוו הוצא בחוסר סמכות, ניתן נגדה ביום 21.2.2021 פסק דין בהיעדר הגנה.

ביום 23.10.2020, עוד בטרם ניתן פסק הדין הנ"ל, הוציאה המערערת הודעה לרשות מקרקעי ישראל המודיעה לה כי החליטה לעשות שימוש בסמכותה לפי חוק הרשויות המקומיות (שימוש אירעי במגרשים ריקים) התשמ"ו – 1987 (להלן: חוק הרשויות המקומיות) ולהוציא צו לשימוש אירעי במיגרש ריק ביחס למגרש מושא הדיון, וזאת על מנת שישמש כגינה וכמגרש חניה צבורי.

"מתכלית זו ניתן להסיק בבירור כי על המונח 'מחזיק' בהקשרו של החוק להתפרש כמחזיק כדין. לא יהא זה סביר שהוראות חוק, שאחת ממטרותיו היא למנוע פלישה למגרשים ריקים, תכשרנה את החזקתם של הפולשים כמחזיקים לצורך החוק". בתצהיר עדותו הראשית של המשיב נאמר אמנם כי הוא מחזיק במיגרש מאז שנת 2013 ומאחסן בו ציוד ורכבים, אלא שהמשיב לא הצביע על כל מקור חוקי לחזקתו זו, תוך שהוא מאשר במקביל כי רשות מקרקעי ישראל היא הבעלים של המיגרש.

...

בית משפט קמא (כב' השופטת ע' וינברגר) קיים בפניו דיון שבעקבותיו נעתר לבקשה למתן צו מניעה זמני שיאסור את הפינוי.

אין בידי לקבל קביעה זו. ראשית, הואיל והמשיב אינו בא בגדר מי שמחזיק במגרש כדין, ממילא לא היתה חובה להפנות אליו את הצו.

לסיכום, לו דעתי תתקבל הייתי מורה על ביטול פסק דינו של בית משפט קמא ועל דחיית תביעתו של המשיב לסעד הצהרתי.

המשיב ישלם למערערת הוצאות הערעור בסך 20,000 ₪ (כולל מע"מ) וזאת תוך 30 ימים אחרת יישא סכום זה ריבית והפרשי הצמדה כחוק החל מהיום ועד סילוק התשלום בפועל.

ביום 26.10.2020 הגישה המשיבה בקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה, בה הצהירה כי המציאה את כתב התביעה למבקש ולמשיב 2 ביום 17.7.2020; עוד באותו היום דחה בית המשפט את הבקשה, לאחר שמצא כי המועד להגשת כתב הגנה טרם חלף.

לאחר הגשת הבקשה והתשובה לה, הצדדים הגישו מספר בקשות מוסכמות לעיכוב הליכים לפרקי זמן ממושכים וזאת, בעקרם של דברים, לשם מיצוי משא ומתן בין הצדדים ולבחינת הצורך בהעברת בקשת המבקש להעברת זכויות בדיירות מוגנת להכרעה לפני ועדת פשרות של רשות מקרקעי ישראל.

זאת, בשים לב לחשיבותה של זכות הגישה לערכאות, אשר נמנעת מאותו בעל דין שפסק הדין ניתן בהיעדרו (רע"א 3269/16 השרון שירותי טקסי בע"מ נ' מוניות קו 51 בע"מ, פסקה 22 (14.6.2016); רע"א 7882/14 אהרון נ' עובדיה, פסקה 12 (27.11.2014); עניין חלה, בפיסקה 15; בן נון וחבקין, שם).

...

בנוסף, סבורני כי בבחינת סיכויי ההגנה של המערער, יש ליתן משקל גם לאופיו של ההליך העיקרי, שנוגע להקשר הרגיש של זכויות בנכס, שכנטען הוא דירת המגורים היחידה של המערער, בה התגורר כל חייו.

על רקע מכלול הנסיבות שתוארו לעיל, סבורני כי ניתן להפעיל סנקציה מידתית יותר, בראי זכות הגישה לערכאות, בדמות של פסיקת הוצאות על המערער.

על רקע האמור, סבורני כי יש לקבל את הערעור כך שפסק הדין של בית משפט השלום יבוטל, בכפוף לכך שהמבקש ישלם למשיבה הוצאות משפט בסכום כולל של 10,000 ש"ח תוך 60 ימים, שאם לא כן, יעמוד פסק הדין על כנו.

ענייננו בתביעה להצהרה על זכויות במקרקעין בגדרה התבקש מתן פסק-דין בהעדר.

סדר הצדדים שונה כך שכל בעל דין אשר הלך לעולמו, מיד אחריו באו רשימת יורשיו בהתאם לנטען בתביעה, ולא כפי שנירשם במקור.

ניתנת בזאת שהות של 30 ימים לבצע את ההשלמות הנ"ל. לאחר שייקבע כי כלל הנוגעים בדבר צורפו כיאות כצדדים להליך, ולאחר שתנוח דעתו של בית-המשפט כי דבר התביעה הובא לידיעתם של אלו, ישובו ויפנו התובעים בבקשה למתן פסק-דין בהעדר, ככל ולא יוגש כתב הגנה במועד הקבוע בחוק.

...

עוד טוענים הנתבעים 3 ו-4 כי הם עשו שימוש במקרקעין מכוחה של הרשאת הבעלים של המקרקעין (הנתבע 2) ואף שילמו תמורה בגין שימוש זה. בנוסף, טוענים הנתבעים כי יש לדחות את התביעה כנגד הנתבעים 3 ו-4 בשל העדר יריבות בינם לבין התובעת שכן הנ"ל הועסקו כשכירים במקרקעין.

ההליך תחילה, מלבד הנתבע 1, הנתבעים 6-2 לא הגישו כתב והתובעת הגישה בקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה נגדם.

" ביום 22.7.2019 הנתבעים 4,3 ו- 6 הגישו תגובה מטעם כי אינם יכולים להסכים שיוצא צו נגדם כאשר אין להם כבר יותר קשר למקרקעין ואינם נמצאים בו, וכי לאור הצהרתו של הנתבע 2 ראוי למחוק אותם מכתב התביעה.

מכאן, שאין לקבל את טענת התובעת כי נעשה שימוש במקרקעין על ידי הנתבעים 4,3 ו- 6 במשך שבע שנים לפני מועד הגשת התביעה (שנת 2011) ועד למועד מתן פסק הדין.

...

מקריאת טענות הצדדים; הראיות שהוגשו על ידי התובעת; חקירות העדים לרבות הנתבע 2 וסיכומי הצדדים – אני סבור כי התובעת הוכיחה שימוש של הנתבעים 1 ו-2 במקרקעין, בעוד ביחס לנתבעים 3, 4 ו-6 הוכיחה שימוש של מספר חודשים לכל היותר, וארחיב.

מכל האמור לעיל עולה, שבכל הנוגע לנתבעים 4,3 ו-6 דוחות הפיקוח מצביעים על תקופת הפעלה מוגבלת של שנתיים, כך שעליהם לשלם דמי שימוש עבור תקופה זו, על השטח בהם החזיקו (34.5% מכלל השטח מושא התביעה).

סוף דבר הפועל היוצא הוא שעל הנתבעים 1 ו-2 לסלק ידם מכל שטח המקרקעין ולפנותו לאלתר כשהוא פנוי מכל חפץ ואדם, לרבות מבנים, עצים, מתקנים, גדרות, ציוד וכיו"ב ולהשיב את המצב בשטח המקרקעין לקדמותו, זאת עד ליום 1.6.2024.