הנתבעת מפנה לכך, שבניכוי התקופה בה התביעה היתנהלה בבית המשפט (מיום 19.12.10 עד 11.5.11 – פחות מחמשה חודשים), התביעה, שהוגשה בגין תאונת דרכים שנטען כי ארעה ביום 11.10.08, היתיישנה ביום 11.3.16 (שבע שנים וחמישה חודשים לאחר מועד ארוע התאונה הנטענת), כ-3 חודשים טרם הגשת הבקשה לחידוש התביעה ביום 6.6.19.
היות וקולה של הנתבעת לא נשמע בתיק זה משך תקופה ארוכה, וגם לא לאחר חידוש התביעה – בעקבות בקשתו של התובע למתן פסק דין בהעדר הגנה ניתנה ב-18.10.2017 הוראה מפורשת של בית המשפט למזכירות בית המשפט להמציא את החלטותיו לנתבעת, כאמור.
...
בבקשה הנדונה מקופלת גם בקשה לביטול החלטה שניתנה בנדון ביום 8.12.2016 (לאחר מספר החלטות ביניים) - בבקשה שהוגשה ביום 6.6.16 מטעם התובע; החלטה שלפי הנטען מטעם הנתבעת, ניתנה בפועל - "במעמד צד אחד". באותה החלטה נעתר כב' רשם בית המשפט לבקשת התובע לחידוש תביעתו לאחר מחיקה בהיעדר מעש; זאת - כנגד תשלום הוצאות לנתבעת בסך 800 ₪, והורה כי אם התובע לא יודיע על הליכים בתיק בתוך 90 יום – תימחק התביעה בשנית מחוסר מעש.
עם זאת, בנסיבות העניין, כפי שפורטו לעיל, התביעה התיישנה, ואין אפשרות להחיותה או ללהגשת התביעה מחדש; ויש לקבוע שגם אין לאפשר את ביטול מחיקתה, וזאת מטעמים של אינטרס ציבורי למנוע בזבוז משאבים ציבוריים וזמן שיפוט, ולמנוע משיכת הליכים שיפוטיים ללא סוף [רע"א 1378/18 מורד נ' עיריית רחובות (פורסם, 24.4.2018)], וכן - בשם אינטרס הנתבעת לסופיות הדיון [רע"א 4538/11 צמח נ' גבאי (פורסם, 3.1.2013)].
אשר על כן, דין בקשת הנתבעת להתקבל; אני מבטל בזאת את ההחלטה שניתנה בנדון ביום 8.12.16 בענין החייאת התביעה, ומורה כי דין התביעה הנדונה להידחות בשל התיישנות.
סוף דבר
אני פוסק כי התביעה הנדונה תדחה בשל התיישנותה.