בקשה למתן פסיקתה לאחר פסק דין שניתן בדן יחיד

לסיכום שאלת סיווג העירעור, בית המשפט קבע כי בהנתן הקושי להפריד בין טענות הנאשם לטענות הטוענים לזכות; בהנתן שבעבר בית משפט זה הכריע בטענות דומות במסגרת ערעור פלילי (או בש"פ); בהנתן ויתורה של המדינה על כל טענה בהיבט זה; בהנתן אי הבהירות ביחס לאופן שבו יש לקיים דיון בעירעור "מעורב"; ובהנתן שעצם זכות העירעור של העותרות כטוענות לזכות בנכס היא יציר כפיה של הפסיקה – אזי יש לידון בהליך כערעור פלילי (שם, פסקה 20).

לא למותר לציין כי העותרות כלל לא ראו לנכון לפנות למותב שנתן את פסק הדין בבקשה לביטול פסק הדין בסמוך לאחר מתן פסק הדין (הדעת נותנת כי משעה שהן עצמן היו מי שבקשו לקיים את הדיון בערעורן במסגרת העירעור הפלילי שנועד להתברר בפני דן יחיד – לא בכדי הן נימנעו מלעשות כן).

...

לסיכום שאלת סיווג הערעור, בית המשפט קבע כי בהינתן הקושי להפריד בין טענות הנאשם לטענות הטוענים לזכות; בהינתן שבעבר בית משפט זה הכריע בטענות דומות במסגרת ערעור פלילי (או בש"פ); בהינתן ויתורה של המדינה על כל טענה בהיבט זה; בהינתן אי הבהירות ביחס לאופן שבו יש לקיים דיון בערעור "מעורב"; ובהינתן שעצם זכות הערעור של העותרות כטוענות לזכות בנכס היא יציר כפיה של הפסיקה – אזי יש לדון בהליך כערעור פלילי (שם, פסקה 20).

מכל מקום, חרף חוסר הבהירות הקיים בסוגיה, משעה שדין העתירה להידחות על הסף כמפורט לעיל, לא זה המקום להידרש לעיצומם של דברים.

ממילא, אין כל מקום להידרש למידת "סבירותו" של פסק הדין, וגם טענות העותרות במישור זה דינן להידחות על הסף.

אשר על כן, העתירה נדחית.

והרי, גם אם התובע נתן הסכמה לקבלת דברי פירסומת מאת הנתבעת, ברי כי הנתבעת הייתה מחויבת להפסיק את שליחתם מיד עם קבלת הודעת הסרוב; וכל הודעת דוא"ל אשר נשלחה לאחר מועד קבלת הודעת הסרוב - נשלחה בנגוד להוראות הדין.

אדרבא, בסעיף 24 לפסק הדין בית המשפט הדגיש כי: "ככלל, שמורה לו, לנמען, הזכות לשלוח הודעת סרוב בדרך שבה קיבל את דברי הפרסומת; או בכתב, כטוב בעיניו. לחיצה על לחצן 'הסר' כאופציה יחידה, לא רק שאפשר שאינה מוכרת ופשוטה לחלק מהנמענים, הרי שממילא איננה יכולה לאיין את זכותם-זו. הדבר מתחייב מלשון חוק 'הספם', ומתכליתו כהסדר המבקש להפחית את המיטרד, ולהוריד 'כאב ראש' מן הנמען". בעניינינו, התובע העיד כי הסיבה שלא לחץ על לינק ההסרה שהופיע בהודעות הדוא"ל מטעם הנתבעת, הנה חשש מווירוסים ומתוכנות זדוניות.

לא מצאתי טעם מבורר שלא לקבל את דבריו של התובע בעיניין זה. כך, בפרט בשים לב לעובדה שהנימוק האמור - של אי שימוש בלינק הסרה מחשש לווירוסים - נזכר באופן מפורש גם בפסיקתו של בית המשפט העליון (ראו והשוו, רע"א 1954/14 חזני נ' הנגבי (סיתונית מועדון דאיה ורחיפה במצנחים), פסקות 2 ו-17 לחוות דעתו של כב' השופט ע' פוגלמן (4.8.2014) (להלן: עניין חזני).

למען שלמות התמונה יצוין כי פסק דין זה ניתן בהרכב שלושה, ואילו פסק הדין בעיניין בן עמי ניתן בדן יחיד).

...

זאת ועוד, לאחר שמיעת עדותו של מר אלקיים אני סבור כי נותרו תהיות שונות לגבי מסמך הפלט.

אציין כי במקרה שלפנינו אני סבור כי יש להביא בחשבון, בין היתר, מספר שיקולים ה"מושכים" לעבר הפחתת סכום הפיצוי לכל הודעה כך שלא יעמוד על סכום הפיצוי המקסימלי הקבוע בדין (1,000 ₪ להודעה): ראשית, מספר הודעות הדוא"ל (וראו למשל את ההתייחסות לעקרון ה"תועלת השולית הפוחתת" בת"ק (ראשל"צ) 32207-09-21 ביטון נ' איי.בי.קיי.

התוצאה היא שאני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסכום של 9,000 ₪, בתוספת הוצאות בסכום כולל של 3,500 ₪.

פסק הדין ניתן בדן יחיד לבקשת הצדדים ולפי החלטה שניתנה בדיון.

בנוסף שולם לעתים רכיב של "פרמיה". כאמור, כלל התלושים (לאחר היתעלמות מרכיבים שהופחתו כגון מקדמות ששולמו, היעדרויות שנוכו, חודשים של עבודה חלקית וכד') מסתכמים לאותו שכר במונחי נטו.

לטענת הנתבעת, התובע התפטר מעבודתו בחודש מרץ 2019 בלא שניתנו לחברה ימי הודעה מוקדמת והיא עומדת על קזוז הימים מכל סכום שייפסק לטובת התובע.

...

בנסיבות העניין ובהן גם אורך תקופת העבודה וגם בהתחשב בשאר הסעדים שנפסקו, החלטתי להעמיד את הפיצוי בגין אי תקינות ההודעה לעובד על 3000 ₪ ואת הפיצוי בגין התלושים על סך 5000 ₪ נוספים.

לסיכום: הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 ימים מהיום סך של 58,737 ₪ לפי הפירוט שלמעלה.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובע הוצאותיו בגין תביעה זו בסך כולל של 9000 ₪.

[1: פסק הדין ניתן בדן יחיד בהמשך להחלטת בית הדין מיום 6.12.2022.

הסעד המבוקש במסגרת הליך זה הוא מתן פסק דין המורה על העברת חלק מכספי ההוון ישירות לחשבון בא כוח התובע ולחלופין להורות לנתבע להקפיא אצלו חלק מכספי הגימלאות המהוונות עד לגובה חוב שכה"ט. טענות הצדדים בהליך התובע מבקש כי בית הדין יורה לנתבע להעביר חלק מכספי ההוון ישירות לחשבון הח"מ. לטענתו, התובע רשאי להמחות את זכותו לקבלת כספי הוון הגימלאות למשרד ב"כ לצורך גביית חוב שכר הטירחה.

בפסיקה נקבע כי מדובר בהוראת דין ספציפי שגובר על חוק לישכת עורכי הדין ועל כן אין לאשר העברת גמלה לעורך דינו של המבוטח, אלא אך ורק לידי המבוטח.

הנתבע מבקש כי בית הדין יתן משקל נמוך לעדות התובע בפני בית הדין, לאור העובדה כי המתורגמן שהוזמן היה מתורגמן מטעמו של התובע, ב"כ התובע דיבר עם המתורגמן לפני הדיון, כי לפי עדות התובע הוא אינו יודע כמה כסף הוא אמור לקבל מהנתבע, אינו יודע מה גובה שכה"ט ומה גובה הסכום שיוותר אצלו לאחר ביצוע ההוון.

...

סוף דבר – לאור הוראות החוק הברורות, אין בידי בית הדין להעניק את הסעד הנדרש בהליך.

התביעה נדחית ללא צו להוצאות.

בסיוע המתאם ההורי "נוכל לייצר מציאות יציבה ובריאה לכולנו". דיון והכרעה ראשית יש לידון בשאלה הפרוצדוראלית: האם יש צורך ברשות ערעור או שיש זכות ערעור על פסק הדין וכן האם ניתן להכריע בבקשה בדן יחיד או שיש צורך במותב תלתא? פסק הדין ניתן במסגרת הליך בקשה לצוו הגנה לפי החוק למניעת אלימות.

בע"א 8513/19 הבנק הבנלאומי הראשון נ' שושנה גזונדהייט (19.11.20) נקבע כי: "גם אם קיים ספק באשר לסיווגה הנכון של ההחלטה, הרי שכבר נפסק, כי לגבי החלטות שניתנו לאחר פסק הדין הסופי, מן הראוי לנקוט מדיניות ליבראלית בסיווגן כהחלטות שיש עליהן זכות ערעור או במתן רשות לערער עליהן". לפיכך, בכל מקרה, לאור חשיבות השאלה העקרונית שמעלה המבקשת בבקשתה והעוסקת באפשרות לחייב הורים לפנות לתיאום הורי ובאפשרות להעניק למתאם הורי סמכות הכרעה, יש לתת רשות ערעור ולפיכך, אדון בעירעור לגופו.

...

יש לדחות את הבקשה ולהותיר את פסק הדין על כנו.

אני סבור שבנסיבות מקרה דנן, שבו אף התנהל הליך פלילי כנגד האב, יש לכבד את רצונה של האם שלא לשבת בחדר אחד עם האב שאיים להרוג אותה.

ודוק: לא עסקינן בחיוב ההורים לשלם עבור טיפול שהקטין זקוק לו. מדובר על הליך שאמור בסופו של דבר לסייע לקטין ואולם התיאום ההורי הוא כלי עזר לפתרון הסכסוך בין ההורים עצמם ולא מדובר בהליך שהקטין משתתף בו. סיכומו של דבר: יש לקבל את הערעור ולבטל את ההוראות הנוספות שבפסק הדין מנימוקים אלו: ביהמ"ש קמא לא היה מוסמך לשנות את ההסכמות שגובשו בין הצדדים ושעוגנו בפסק הדין ממאי ושבמסגרתו נקבע מנגנון לפיו הצדדים יפעלו בהתאם להמלצת הגורם הטיפולי המקצועי של הקטין ואם מי מהצדדים לא יפעל בהתאם להמלצתו תהיה פנייה לבית המשפט במסגרת הגשת בקשה לסעד דחוף בתיק יישוב סכסוך.

משהערעור התקבל, המשיב ישלם למבקשת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪.