מבוא
בפני בקשה למתן צו עשה זמני לבצוע איטום של גג המבנה ברח' הסדנא 3 ברעננה, לשם מניעת חדירת מי גשמים למבנה, לפי סעיף 75 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד-1984 (להלן: "החוק"), ולפי תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").
בהמשך דברים אלה באותו הדיון ציין נציג הנתבעת כי הנזילות החמירו לאחר כניסת הנתבעת 3 לגג (עמ' 3 לפרוטוקול):
"היה חשוב לי להוסיף לגבי נגעו בגג או לא נגעו, עם הכניסה של גגוס לגג התחילו נזילות מטורפות מה שלא היה קודם. בנוסך, המדריגות הלא חוקיות קדחו בבניין כדי לחבר אותן הן יושבות על חניות ציבוריות, מדובר באלתור על אילתור, כמובן שקדחו חורים בבניין כדי לחבר את המדריגות האלה. כל הבנייה על הגג היא סבניה לא חוקית ולכן נעשו שם אלתורים כדי לחבר שם שירותים ועוד, נעשה מאמץ תוך כדי הפעלה כדי להקטין את הנזקים אבל עדיין יש הרבה נזקים והמצב קטסטרופה."
המסגרת הנורמאטיבית – סעד זמני – צו עשה
סמכותו של בית המשפט לתת סעד זמני, ובכלל זה צו עשה זמני, מעוגנת בסעיף 75 לחוק.
...
לנוכח זאת, אני סבורה כי יש לחלק את הנזקים, בשלב זה, כך שחלקה של הנתבעת 3 וחלקן של הנתבעות 1-2 יהיה שווה, ואילו חלקם של המבקשים יהיה קטן יותר, וישקף הן את טענותיה לבעלות, הבאות בשלב זה לרעתה בנוגע לחלוקת העלויות, והן את כשליה בהוכחת עילת תביעה לכאורה על מלוא הסעד שהתבקש לעניין השיהוי וההתיישנות.
לנוכח טענת המבקשים כי חלק מהגג הוא בבעלותם, ומאחר וצו העשה הזמני ניתן לבקשת המבקשים, אני קובעת כי בכל מקום שבו מר וינלס קבע כי על הבעלים לשאת בעלות התיקונים הנדרשים, ולצורך הצו הזמני בלבד, מבלי שיש בכך כדי לקבל את עמדת מי מהצדדים באשר לזכויות בגג, שנבחנות על ידי בית המשפט המחוזי, ובשל השיהוי וההתיישנות בנוגע לרכיבי תביעה אלה, יש לחלק זאת שווה בשווה בין המבקשים לבין משיבים 1 ו-2.
לנוכח האמור לעיל, ומאחר ועלויות הגג הן על פי חוות הדעת כ- 50% מעלות התיקונים בכללותם, בעוד עלות החזית הינה כ- 10% מעלות התיקונים בכללותם, והיתר (40%) עירוב בין נזקים בין שני הרכיבים, ובשל השיהוי הרב באשר לתיקון ליקויי העבר, החלטתי באשר לחלוקת הנטל בין הצדדים לעניין מימון התיקונים הנדרשים על פי הטבלה בסעיף 13 לחוות הדעת היא כדלהלן:
המבקשים יישאו, ביחד ולחוד, ב- 35% מעלות התיקון;
המשיבים 1-2 יישאו, ביחד ולחוד, ב- 35% מעלות התיקון.