במסגרת הבקשה עותרים המבקשים למתן צוים זמניים כנגד המשיבים, במטרה להבטיח שלא יבוצעו פעולות בלתי הפיכות על ידי המשיבים שיגרמו לריקון חברת אווטאר פיתוח בע"מ, ח.פ. 513914184 (להלן – החברה) מכל נכסיה, ויהפכו את העסקה למכירת מניות חברת קרית ענבים – נופש פלוס בע"מ (להלן – נופש פלוס, המניות או מניות נופש פלוס), בהן מחזיקה החברה והמהווים את כלל נכסיה, למשיבות 4-6 (עסקה שהצהרה על בטלותה ולחילופין ביטולה, התבקשו במסגרת התביעה העיקרית) - למעשה עשוי.
טענות הצדדים
לטענת המבקשים, העסקה שנחתמה בין החברה לבין המשיבות 4-6, למכירת מניות נופש פלוס המהוות את הנכס היחיד של החברה, היא עסקת בעלי עניין בלתי חוקית ופסולה שנעשתה תוך הסתרה מכוונת של העניין האישי שיש למשיבים 1 ו-6 בבצוע העסקה; הסתרת העניין האישי, עולה כדי קנוניה בין המשיבים לבין עצמם ו/או לבין מי מהם, שנועדה לרוקן את נכסי החברה ולמכרם בנזיד עדשים לבעלי עניין בחברה, שעה שישנן אפשרויות טובות יותר בהשג יד, לרבות הצעת המבקש 1 לערוך היתמחרות פתוחה; מטיוטת ההסכם שצורפה לזימון לישיבת הדירקטוריון שהתקיימה ביום 1.5.2022 "שמטו" המשיבים, באופן מכוון, ובכוונת מרמה חריפה, את היות מידאס רוכשת בעיסקה ומכאן שההסכם שנחתם אינו זה שהוצג ונדון בישיבת הדירקטוריון; החלטה על מכירת כל נכסי החברה, בעסקת בעלי עניין אשר מחסלת את כל פעילותה של החברה, מחויבת על פי הסכם פורסיב להיתקבל פה אחד, מה שלא קרה בעניינינו; על פי סעיף 14 להסכם פורסיב, בעת מכירת מניות החברה תנתן לבעלי המניות זכות סרוב ראשונה, מה שלא נעשה במקרה זה; הדין מחייב מתן צו מניעה כמבוקש בשל היות ההסכם בטל מיסודו, שכן הוא מעולם לא אושר ולא נחתם כנדרש על פי דיני החברות ועל פי ההסכמים המחייבים בדבר ניהול החברה; העסקה אינה לטובת החברה שכן לא היתקיים הליך היתמחרות למכירת נכסיה, לא נדונו הצעות חלופיות ואף נעשו ניסיונות של המשיבים 1-2 להרחיב מציעים חלופיים; דין העסקה בלות מעיקרא לנוכח הוראת סעיף 280(א) לחוק החברות הקובע כי לעסקה של חברה עם נושא משרה בה אשר לא אושרה בהתאם לקבוע בחוק לא יהיה תוקף כלפי החברה.
מנגד, מתן הסעדים הזמניים עלול לגרום לחברה נזקים הן כתוצאה מהפרת ההסכם, אשר למרבית בעלי המניות בחברה עניין בקידומו והן כתוצאה מעיכוב מכירת נכסי החברה במצב בו אין מחלוקת בין הצדדים כי מצבה של החברה אינו שפיר ובעלי המניות נדרשים להזרמת כספים שיאפשרו את המשך פעילותה ולבסוף, לנוכח טענת המשיבים 1-2, אשר לא נסתרה על ידי המבקשים ולפיה קיימת אפשרות כי הבנק לו משועבדות המניות יפעל לכינוסן.
...
סוף דבר
על יסוד כל אלה, הבקשה למתן סעדים זמניים נדחית.
ערה אני לכך שהחלטה זו עשויה ליתר את התביעה העיקרית במתכונתה הנוכחית אך משעה שהמחלוקת בין הצדדים עניינה, כאמור, בגובה התמורה שתתקבל עבור המניות כאשר עצם מכירת מלוא החזקות החברה בנופש פלוס אינה שנויה במחלוקת בין הצדדים והואיל וסברתי כי מאזן הנוחות נוטה, במקרה זה, לכיוונים של המשיבים, החלטתי, כאמור, שלא להיעתר לבקשה.
בשולי הדברים אציין כי לא נסתרה מעיני טענת המשיבים לפיה דין הבקשה (והתביעה) סילוק על הסף בגין היעדר יריבות ואי הגשת בקשה לאישור תביעה נגזרת אלא שלאור העובדה שהמבקש 1 הוא דירקטור בחברה, לאור העובדה שהמשיבה 2 היא בעלת מניות בחברה ולאור מהות העסקה שבמחלוקת אשר עתידה להביא את פעילותה העסקית של החברה לסוף דרכה וחלוקת תמורת המכירה בין בעלי מניותיה כך שככל שנגרם נזק לחברה הוא יגולגל באופן ישיר אל בעלי מניותיה, לא ראיתי לנכון לסלק התביעה על הסף מטעם זה.
המבקשים יישאו בשכר טרחתם של המשיבים (יחדיו) בסך של 15,000 ₪.
