בקשה למתן סעדים זמניים להשעיית פיטורי דירקטורים

בבקשה הראשונה לסעדים זמניים התובע ביקש את ביטול ההחלטה להשעותו, וכן ביקש לקבוע כי על הנתבעות להמנע מאיוש משרתו בדרך של מיכרז ולפטרו, וזאת עד להכרעה בהליך העקרי.

גם מנכ"ל החברה הכלכלית מר חדד, העיד בהתייחס לכך כי "... מאחר ומר ישראל קנטור מהנדס הועדה הנו דרקטור בחברה הכלכלית וכן חבר בועדת כוח אדם של החברה הכלכלית, למעשה העובדים שנתקבלו באמצעות החברה הכלכלית היו מקובלים גם על הגורם המקבל את השרות בעיריה"[footnoteRef:63].

לגבי הסעדים הממוניים – תביעת התובע נדחית ביחס לעילות הבאות: שימוע פסול ופגום ונסיבות הפיטורים (הן הראשונים והן השניים) של התובע, הפרישי שכר (כולל הפרשות להחזר הוצאות רכב ולקרן הישתלמות), פיצוי מיוחד ופצוי בגין אי-מתן הודעה לעובד על תנאי עבודה.

...

לגבי הסעדים הממוניים – תביעת התובע נדחית ביחס לעילות הבאות: שימוע פסול ופגום ונסיבות הפיטורים (הן הראשונים והן השניים) של התובע, הפרשי שכר (כולל הפרשות להחזר הוצאות רכב ולקרן השתלמות), פיצוי מיוחד ופיצוי בגין אי-מתן הודעה לעובד על תנאי עבודה.

בסיכומו של דבר, התובע אף זכה בחלק מזערי מכלל תביעתו, וחלק גדול מאוד מטענותיו נדחה.

] אשר על כן, אנו קובעים בזאת כי על התובע לשאת בהוצאות העירייה בסכום שנפסק כאמור לעיל עתה, כי על העירייה לשלם לו. כלומר – התובע מחד והעירייה מנגד לא יצטרכו לשלם האחד לשניה, וכך גם ההפך, כולל הוצאות משפט.

ב"תגובת (היתנגדות)" "הרשות" למחיקת העתירה אותה הגישה התובעת בעיניין השעיית הסמכתה כמעבדה מוסמכת - בג"ץ 2445/06 - נאמר בין השאר: "1. העתירה שבכותרת, הוגשה על ידי העותרת כנגד המשיבות, ביום 17.3.2006, בקשר עם החלטת מנהלת הרשות הלאומית להסמכת מעבדות (היא המשיבה 2, "ד"ר דריזין"), בעקבות המלצות שניתנו על ידי ועדת ההסמכה (היא המשיבה 3) וועדת הערר (היא המשיבה 4), להשעות את הסמכתה של העותרת כמעבדה מוסמכת על פי חוק הרשות הלאומית להסמכת מעבדות, התשנ"ז-1977 (להלן: "חוק הרשות").

במסגרת העתירה ובמיוחד בבקשה למתן סעד זמני, בהודעות שהגישה ובדברים שנאמרו מטעמה בדיונים שהתקיימו בפני בית המשפט הנכד, העלתה העותרת טענות אישיות, קשות וחמורות ביותר כנגד הרשות, ד"ר דריזין, עובדים ברשות, חברי ועדת ההסמכה וחברי ועדת הערר.

ש: אז בתור יועץ הוא ממונה בתור דרקטור בחברה? ת: כן, הינה בבקשה אני לא מיתכחש לזה, אילן גרנות, רוני גב, אני, חיים אביב היה אז מנכ"ל, ואמנון גיל כן. ש: ואמנון גיל.

דברים אלה נשמעים מפיו של אמנון גיל, הגם שבשל הקשר הישיר שלו עם עזרא גבאי, ביקשה "הרשות" לפטר אותו במסגרת המגעים שהתקיימו עימה להחזרת ההסמכות, כאשר הראל בר פעל למילוי רצון זה, כדי שניתן יהיה להחזיר את ההסמכות בהקדם האפשרי.

...

בנסיבות אלו, סבור אני, כי יש שיהוי, וויתור ומניעה של איזוטסט מלהגיש – יומיים לפני תום ההתיישנות - את התביעה נגד הנתבעים 1, 2, 3, 4, 5, 6, בוודאי שהיא מנועה מלעשות כן כלפי הנתבע 3 בשל מעשה בי-דין.

סוף דבר אני דוחה את התביעה נגד הנתבעים: הראל בר, אמנון גיל, גיל גורן, שחר שוקר, עזרא מנגד ואבישי שפירא.

אני מחייב את התובעת (איזוטסט בע"מ) לשלם לכל אחד מהנתבעים- הראל בר; אמנון גיל; שחר שוקר; עזרא מנגד ואבישי שפירא- את הוצאותיהם, לרבות שכר טרחת עו"ד, בסך כולל של 50,000 ₪, כשסכום זה נושא הצמדה מלאה למדד המחירים לצרכן וריבית חוקית מהיום ועד התשלום בפועל.

בישיבה שנערכה באותו יום החליט הדירקטוריון להשעות את המבקש זמנית מעבודתו, להקפיא את סמכויותיו ולזמנו לשימוע לפני פיטורים בתואנות שונות (נספח ח' לבקשה).

מכל מקום אף אם נפלו פגמים בהליך פיטורי המבקש, ואיננו קובעים מסמרות בענין זה – לא שוכנענו כי מדובר בפגמים שאינם ניתנים לריפוי באמצעות פסיקת פיצוי כספי, בשים לב לכך שהיעדרה של זכות טיעון אינו מוביל בד"כ לסעד אכיפה (ר' ע"ע 300235/98 סולטאן – עריית רהט, ניתן ביום 10.2.2002; ע"ע (ארצי) 14039-07-11 חנה סולטני - מדינת ישראל, משרד החינוך, ניתן ביום 20.12.2013) וכן בשים לב ליתר השיקולים אותם נפרט להלן.

...

לאור שקילת מכלול האמור לעיל, לא שוכנענו ברמה הנדרשת בשלב זה כי סיכויי התביעה מצדיקים התערבות של בית הדין תוך ביטול החלטת פיטורים ומתן צו עשה, שכידוע הינו צו שלפי הפסיקה נדרש רף גבוה יותר להוכחתו (ר' רע"א 3897/16 **** ביטון נ' עזבון המנוח עידו מרק ז"ל, ניתן ביום 24.05.2016).

מאזן הנוחות לאחר שבחנו אף את מאזן הנוחות כנדרש מאיתנו בבואנו להכריע בבקשה לסעד זמני, סברנו כי זה נוטה בפירוש לכיוון המשיבה.

סוף דבר בשקילת מכלול כל האמור לעיל, כאשר על פי הראיות לכאורה שהוצגו בשלב זה, לא שוכנענו בקיומה של עילה לכאורה למתן צו מניעה, וכאשר מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המשיבה, סבורים אנו כי דין הבקשה להידחות.

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 42945-12-21 בר"ע 56483-12-21 ניתן ביום 22 מאי 2022 .1 אבנר גורדין 2 ג'ק דואק 3 ג'פרי כהן 4. ED&F MAN HOLDINGS המבקשים בבר"ע 42945-12-21 המבקשת בבר"ע 56483-12-21 .1יובל מימון .2 אונבו טכנולוגיות מזון בע"מ (פורמאלי) .3 ED&F MAN HOLDINGS (פורמאלי) 4. ג'ק דואק (פורמאלי) .5 ג'פרי כהן (פורמאלי) המשיבים בבר"ע 42945-12-21 המערערים בבר"ע 56483-12-21 לפני: הנשיאה ורדה וירט-ליבנה, השופט רועי פוליאק, השופטת חני אופק גנדלר נציגת ציבור (עובדים) עירית אלטשולר זמני, נציג ציבור (מעסיקים) צביקה טבצ'ניק ב"כ אבנר גורדין ואח' עו"ד דני בלנקין, עו"ד עידן ילוז ב"כ יובל מימון עו"ד אופיר פרל - מטעם הלישכה לסיוע משפטי ב"כ חברת אונבו טכנולוגיות - עו"ד יאיר דוד ב"כ ED&F MAN HOLDINGS - עו"ד טל בלנקין, עו"ד עדי ציטרון פסק דין

רקע והחלטת בית הדין האיזורי עניינו של ההליך נשוא בקשה זו היא בתביעתו של המשיב, ששמש כמנכ"ל החברה המשותפת ובעלים של 45% ממניותיה, בשל פיטורים שלא כדין לטענתו מתפקידו כמנכ"ל. במסגרת כתב התביעה, אשר הוגש ביום 7.3.2019, תבע המשיב בגין סעד אכיפה בלבד.

כמו כן, קבע בית הדין קמא, כי לא מצא לנכון לקבל את בקשתם החלופית של המבקשים לעכב את ההליכים בעיניינם, זאת משההליך המקביל המתנהל בבית המשפט המחוזי אינו יכול ליתן סעדים המבוקשים בהליך המצוי בבית הדין האיזורי, סעדים הנוגעים לאכיפת הסכם העבודה בין הצדדים וסעדים כספיים הנוגעים להפרתו של ההסכם, כאשר הסמכות למתן סעדים אלו מצויה בסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה.

(ג) בית משפט רשאי להשעות זכותו של בעל מניה לפרעון חובו מאת החברה עד לאחר שהחברה פרעה במלואן את כל התחייבויותיה כלפי נושים אחרים של החברה, אם מצא כי היתקיימו התנאים לייחוס חוב של החברה לבעל המניה כאמור בסעיף קטן (א)".

בעניינינו, במסגרת כתב תביעתו המתוקן טען המשיב באופן כללי לתחולת סעיף 6 לחוק החברות, אך לא הציג כל ראשית ראיה או טען כל טענה עובדתית בכדי לתמוך בטענתו זו, אלא טענותיו, שנטענו בעלמא ובהעדר כל פירוט, היתמקדו בפעילות המבקשים בכשירותם כבעלי מניות ודירקטורים בחברה המשותפת תוך פגיעה במשיב המחזיק ב – 45% ממניותיה כחלק מסכסוך בין בעלי מניות.

...

הכרעה לאחר שבחנו את ההחלטה, בקשות רשות הערעור, תשובת המשיב וכלל חומר התיק החלטנו בהתאם לסמכותנו לפי תקנה 82 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991 ובהיעדר התנגדות של בעלי הדין לאחר שניתנה להם הזדמנות לעשות כן, ליתן רשות ערעור ולקבל את את הערעורים לגופם, כך שהמבקשים יימחקו מההליך בבית הדין האזורי ותביעתו של המשיב תתנהל נגד המשיבה 2 בלבד.

על כן, לאחר שבחנו את טענות המשיב לעומקן, מצאנו שלא הורם הנטל להרמת מסך, ככל שזו נוגעת למערכת היחסים בין הצדדים, במסגרת הסמכות העניינית של בית הדין לעבודה, בשים לב לתנאים הקבועים בסעיף 6 לחוק החברות.

סוף דבר – בכפוף לכל האמור לעיל, בקשות רשות הערעור מתקבלות והערעורים מתקבלים לגופם כך שהמבקשים נמחקים מהתביעה וההליך ימשך בבית הדין האזורי תל אביב כנגד החברה בלבד.

איבי הכריז ביום 6.7.2022 כי הוא בעל 75% ממניות החברה, פעל לרשום אצל רשם החברות את השינוי האמור אף שהחברה באמצעות הדירקטוריון שלה לא אישר, מינה לחברה עורך דין חדש, זימן מה שדימה כי הוא אספת בעלי מניות "ללבן סוגיה של משיכת כספים מחשבון הבנק של החברה ופעולות בחשבון הבנק שנעשה לכאורה שלא כדין", הכריז על פיטוריה של יטיב מתפקידה, וניסה בלא הצלחה להעביר את כל כספי החברה מחשבון הבנק שלה לחשבונו שלו, כך תואר.

בגדרה ניתנו צוים זמניים שונים שתכליתם מניעת המשך פעולות חד-צדדיות של איבי, השעיית פועלן של אלה שנקט, ואגב כך – חידוש (גם אם לא תשלום בדיעבד) של אותם כספים שיטיב קיבלה מן החברה עד הינה, בסכום של 25,000 ₪ לחודש, זאת ממגוון נרחב של טעמים, כמפורט בסעיף 21 להחלטה.

מקום שבו החלטה בבקשה לסעד זמני ניתנה על סמך שיקולים שאינם קשורים לטענות – שהועלו כבר בידי משיב לעת בירור הבקשה, ושבות ומועלות לאחר הכרעה בבקשה לסעד זמני – הרי שברור שטענות נוספת שכאלה לא יכולות להוות עילה ל"עיון מחדש" ושינוי ההחלטה (והשוו: רע"א 2897/22 שמש נ' עו"ד רובננקו בפיסקה 12 (28.6.2022)).

...

חלף תשלום, הגיע איבי לכלל מסקנה (לשיטתו) שלפיו יטיב נטלה כספים מחשבון החברה שלא כדין, בהיקפי עתק; 'מעילה' נטענת שהתרחשה משך שנים, ולא הובהר כיצד איבי לא עמד עליה אלא לאחר שחויב בתשלום ליטיב, ואף שהוא מנהל החברה לצד יטיב, ובעל זכות חתימה משותפת בחברה.

שנית, החלטתי להשיב על כנו את התשלום החודשי של 25,000 ₪ ליטיב נסמכה לא רק על טענת יטיב בעניין אותו "חנק כלכלי", שאיבי לא התיימר להפריכו לעת דיון בבקשה לסעד הזמני, כי אם על מגוון טעמים נוספים ומשמעותיים בהרבה (סעיף 21 להחלטה מיום 13.9.2022), שמכולם התעלם איבי עתה.

נוכח כל האמור, הבקשה לעיון מחדש נדחית, בלא צורך בתשובה, ובהתאם בלא צו להוצאות.