בקשה למתן סעדים זמניים בעניין צו מניעה זמני בהליכי הוצאת היתר בניה

לפני מתנהלים הליכי בקשה למתן סעדים זמניים שעניינה רצונם של המבקשים להצטרף להליך הקצאת מגרשים לצרכי מגורים המתבצע בקבוץ אושה.

לטענת הקבוץ הסעדים המבוקשים בבקשות אינם תואמים כלל הליך של סעד זמני, ובכל מקרה התאור העובדתי המופיע בבקשה להארכת תוקף צו המניעה תלוש מהמציאות.

באשר לבקשה למתן צו שיורה על מניעת הוצאת בנם הפעוט של המבקשים ממערכת הגנים של הקבוץ נטען כי יש לדחות את הבקשה ממספר טעמים: ראשית, נטען כי אין מדובר בהחלטה ספציפית בעיניינו של בנם של המבקשים אלא בהחלטה רוחבית של הקבוץ לפיה בשלב זה לא יתקבלו כלל "ילדי חוץ" שאינם מתגוררים בקבוץ לגן שאליו בנם של המבקשים היה אמור להצטרף בשנה הבאה.

סכויי התביעה כפי שנקבע בפסיקה, אין מקום לכך שבשלב הדיון בסעד הזמני, יקבעו על ידי בית המשפט קביעות עובדתיות או משפטיות מוחלטות בין היתר בכל הנוגע לטיעוני המבקשים ביחס להתנהלות האספה הכללית ותוצאות ההצבעה.

הרחבנו לעיל על סכויי התביעה העיקרית הנמוכים של המבקשים, ועל כך יש להוסיף את ההיבט הפורמלי דיוני שכן עניין הגנים לא נכלל כלל בכתב התביעה הקיים כיום בתיק, וההליך הנוכחי איננו "סל" שניתן להשליך אליו כל בקשה לסעד זמני גם אם עניינה אינו נכלל כלל במחלוקת הקיימת בין הצדדים על פי כתבי הטענות בכל מקרה, נוכח סכויי התביעה הנמוכים נדרשים כאמור המבקשים לשכנע כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתם והדברים נכונים במשנה תוקף בשים לב לעובדה שהסעד המבוקש איננו מניעתי כי עם צו עשה אשר יורה לקבוץ לקלוט את בנם של המבקשים לשנת הלימודים הבאה.

מאידך ניתן בזאת צו מניעה מתוקן המורה על כך שעד לגמר ההליכים בתיק זה , ככל שהקיבוץ ישווק שלב בנייה נוסף, אחד ממגרשי המגורים באותו שלב ישוריין לטובת המבקשים עד אשר תיתקבל הכרעה בתביעתם.

...

בנוסף נטען כנגד העובדה שהליך ההצבעה נפרס על פני 48 שעות "הכל על מנת לאפשר פיקוח ושפיכת רעל וארס". בסיכומו של דבר, בקשת המבקשים לקבלתם לחברות בקיבוץ נדחתה ברוב של 182 כנגד 17 ולטענת המבקשים לולא מעורבותו הפעילה של מר גולדמן נציג הקיבוץ שפעל באופן שיטתי כנגדם בקשתם הייתה מאושרת.

נוכח מכלול ההליכים שהתנהלו עד עתה ובמיוחד נוכח דחיית בקשתם של המבקשים לסעד זמני בעניין מערכת הגנים בקיבוץ, ומאידך תוך התחשבות במבקשים ובכך שתביעתם העיקרית טרם הוכרעה, אני מחייב את המבקשים לשאת בהוצאות הקיבוץ בגין ההליכים עד עתה בסך של 8,000 ₪ שישולם בתוך 30 יום שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית עד מועד התשלום בפועל.

בנוסף אני מורה למבקשים להגיש עד ליום 30.6.22 בקשה לתיקון כתב התביעה כך שיונחו בפני בית המשפט הנתונים והסעדים העדכניים המבוקשים על ידי המבקשים.

עם זאת, ככל שהמבקשים יסברו כי אין מקום להמשך ההליכים לאור החלטתי הם יהיו רשאים להגיש עד למועד האמור בקשה למחיקת תביעתם ללא צו להוצאות, ובמקרה כאמור אמליץ בפני הקיבוץ להסכים לבקשה אך אאפשר לקיבוץ, באם יבקש זאת, לטעון לענין ההוצאות.

ביום 22/8/2022 הגישה העוררת "בקשה למתן צו ביניים". "בית המשפט המחוזי, בשבתו כוועדת ערר, מתבקש בזאת לעשות שימוש בסמכותו ולהוציא מלפניו צו ביניים המורה למשיב ליתן למבקשת רישיון קבלן זמני בענף 200 בסווג ג3 ובענף 260 בסווג ב1 – וזאת עד להכרעה בערר שהוגש בתיק דנן.

מעל לכל האמור, תקיפת החלטת הרשם מיום 16.2.2022, אשר נתקפת בסעיף א' בראשית הערר, לוקה בשיהוי רב, שכן חלפו להם למעלה מחמשה חודשים ממועד החלטת הרשם האמורה ועד להגשת הערר, ורק עתה בחרה העוררת להגיש כנגדה ערר זה, ללא שביקשה וממילא לא שקבלה אישור מועדת הערר הנכבדה לערור כנגד החלטה זו. מכאן, דינו של הערר בכל הנוגע להחלטת רשם הקבלנים מיום 16.02.2022 להדחות על הסף.

תכליתו של צו מניעה זמני בהליכים אזרחיים בכלל, וצו ביניים בהליכים מינהליים בפרט, היא לשמור על המצב הקיים ולאזן בין האינטרסים של הצדדים בפרק זמן הביניים, עד למתן פסק הדין והכרעה בטענות שהועלו.

בעניינינו, המצב הקיים הוא כך שרישומה של העוררת בפנקס הקבלנים בוטל לפני הגשת הערר והבקשה לסעד זמני, ושמכך – מתן צו הביניים, כפי שביקשה העוררת, יכול להביא רק להמשך ביטול הרישום של העוררת ולא לרישומה מחדש.

בע"א 878/06 דב טרויהפט נגד דוד עטיה ואח' כותב כב' השופט י. דנציגר, בהסכמת כב' המשנה לנשיאה א. ריבלין וכב' השופט א. רובינשטיין: "48. אכן, מהוראותיו של חוק רישום קבלנים, כמו גם מדברי ההסבר להצעת החוק (הצעת חוק רישום קבלנים לעבודות הנדסה בנאיות, התשכ"ט-1969, ה"ה 838) ניתן ללמוד כי המגמה של החוק הנה, כפי שקבע בית המשפט קמא, "להבטיח איכות העבודות וביטחון הציבור". בדברי ההסבר לחוק מוצאים אנו במפורש כי מטרתו של החוק המוצע הנה למנוע מצב בו אנשים בלתי מאומנים עוסקים בעבודות בניה, וליצור מצב בו עבודת הבניה תתבצע בצורה בטיחותית יותר (ראו גם: עע"ם 6063/05 זיד עיד – קבלן לעבודות ביניין ופיתוח נ' מועצה מקומית כפר קרע [פורסם בנבו], 7.2.2007), פסקה 8 לפסק הדין).

...

גם אם הפרוטוקול אינו המבטא את כל מה שנאמר בדיון – כטענת ב"כ העוררת - די במה שיש בו כדי לתמוך –בשלב זה - את המסקנה אליה הגיעו הוועדה המייעצת ורשם הקבלנים באשר להיעדר ידע מספק והעדר ניסיון מספק של מר רוקמן לאוניד.

לא שוכנעתי – בשלב זה – שנפל משגה כלשהו בהחלטות הוועדה המייעצת ורשם הקבלנים.

סוף דבר אני דוחה את הבקשה למתן סעד זמני כלשהו.

צו הסילוק שבבסיס ההליך ייקרא להלן – "הצוו" או "צו הסילוק" תחילתו של ההליך בבקשה למתן צו זמני שהוגשה ביום 20.10.22, בד בבד עם כתב תביעה לפיו עתר המבקש למתן צו קבוע לביטול צו הסילוק האמור.

המשיבה טענה כי היא גילתה, באמצעות סייר מטעמה, כי החלו עבודות בנייה במקרקעין ביום 1.9.22 וכי התראה שהודבקה בשטח לא הרתיעה את המבקש שהמשיך בעבודות הבנייה (שנעשו ללא היתר) וכי ביקור נוסף בנעשה במקרקעין ביום 5.9.2022 גילה כי המבקש ממשיך בבצוע העבודות.

ב לחוק); · בשלב האחרון תבחנה הטענות הנוגעות למסגרת הדיונית הספציפית של צוי מניעה זמניים על כל התנאים שיש לבחון בבואו של בית המשפט לבחון סעדים זמניים.

נקבע בפסיקה כי הסמכות להוציא צו פינוי מכוח החוק האמור, כאקט של "סעד עצמי", הנה "חריג בנוף החקיקה הישראלית הנוגעת לדרכי מימוש ההגנה על ההחזקה במקרקעין. חריגותו נובעת מן העובדה כי הוא נותן בידי הרשות המוסכמת כוח להוציא צו סילוק פולש ביחס למקרקעי ציבור, המחייב את התופס בקרקע לפנות את השטח בתוך מספר ימים שלא יפחת מ-14. דינו של צו זה הוא כפסק-דין הנתון להוצאה לפועל, אף כי זכותו של התופס בקרקע לפנות לבית-משפט השלום בתוך התקופה שנקבעה בצו לסילוק ידו על-מנת להוכיח את זכותו להחזיק בקרקע. נטל ההוכחה מוטל עליו להוכיח את מקור זכותו, ואם לא עשה כן, הוא יחויב בסילוק יד על-פי הצוו". ראה רע"א 4311/00 מדינת ישראל נ' בן שמחון (פורסם בנבו, 19.11.2003).

באשר לטענה בדבר זכותו של המבקש להישתתף במיכרז עתידי שיכול ויפורסם בקשר עם מכירת הזכויות במקרקעין, אין חולק כי אם וכאשר יפורסם מיכרז למכירת הזכויות במקרקעין, תקום למבקש הזכות להישתתף במיכרז (בכפוף לתנאיו) אך אין בין זה לבין זכותו של המבקש להשתלט על המקרקעין ולבנות בה - ולא כלום ואין בכך טעם לעיכוב ביצוע צו הסילוק.

מתן סעד זמני – אימתי? הכללים לעניין השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו לידון בבקשה לצוו מניעה זמני, ידועים.

...

כבר נקבע בפסיקה במקרים דומים כי  משסיכויי התביעה קלושים, אין מקום להאריך את קיומה של הבנייה במקרקעין ובכך להאריך את החזקתו של המבקש בה. סוף דבר – המועד לביצוע הצו התוצאה מכל האמור לעיל: הבקשה נדחית.

לנוכח המסקנה אליה הגעתי, הצו שניתן ביום 2.11.22 מבוטל בזאת.

עפ"י סעיף 5 (א) לחוק, אם עוכב ביצוע הצו על ידי בית המשפט, 60 הימים הקבועים ברישא של הסעיף יימנו ממועד ביטולו של צו העיכוב, דהיינו 60 ימים מיום מתן החלטתי זו. בכך דנתי בטענת המבקש, כפי שעלתה בפתיח סיכומיו ודחיתי אותה.

לטענתה היא סברה כי היא מנועה מהשתתפות במיכרז בגלל הוראה המגבילה הישתתפות במכרזים לבצוע עבודות פיתוח ותשתית שכללה רשות מקרקעי ישראל (להלן: "רמ"י") במכרזים מטעמה לרכישת זכויות חכירה ובצוע בניה בשכונת "שיפולי ההר". בתביעה נטען כי רק במעמד פתיחת תיבת המכרזים (ביום 5.9.2023) התברר לתובעת, מפי יועמ"ש רמ"י, כי הגבלת רמ"י בוטלה.

בעקבות מחלוקת בעיניין הסמכות העניינית, הגיעו הצדדים להסדר דיוני לפיו תפעל התובעת להגשת הליך אזרחי והעתירה תימחק ללא צו להוצאות.

נתבעת 2 פעלה במהירות רבה להכנת תשובה לעתירה ולבקשה לסעד ביניים, לאחר מכן עסקה בשאלת הסמכות ובהסדר דיוני שנועד לקדם הכרעה מהירה בפני הפורום הנכון, ולאחר מכן נאלצה להשיב לבקשה לצוו מניעה זמני ולהראות שההליך נעדר עילה.

התובעת מאשרת כי בהתאם לתנאי המיכרז, המציע נידרש להיות קבלן רשום בענף 200, סיווג כספי ג'5 ואין לה סיווג כאמור, אך לטענתה היא בקשר עם החברה הקבלנית אחים-רחמה חברה לעבודות עפר פיתוח וכבישים בע"מ, אשר לה יש את הסווג המתאים והתובעת יכלה לשמש כקבלן משנה לבצוע עבודות מים וביוב במיכרז.

הנתבעת 1 נדרשה גם להגיש בקשה למתן עדות בהוועדות חזותית של המצהירה מטעמה, בנימוק כי היא אם יחידנית לשתי פעוטות והיא תתקשה במצב המילחמה להגיע מאילת לבאר שבע וחזרה ולהספיק להוציא את בנותיה ממסגרות הגן.

לא צורפה חשבונית ולא ניתן לדעת מעמדת הנתבעת 1 וצרופותיה כמה בפועל שילמה הנתבעת 1 עבור הטיפול בסעד הזמני תביעה האזרחית שהסתיים ללא דיון והכרעה, בשים לב לכך שהזמנת העבודה מתפרשת על שני ההליכים המשפטיים ועל בקשות מקדמיות.

...

לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים ואת התנהלותם, באתי לכלל מסקנה כי יש לחייב את התובעת בהוצאות לטובת הנתבעת 1, הנתבעת 2 והנתבעת 4.

בתביעה שהגישו ביום 5.12.23 טוענים המבקשים שיש להוציא צוי מניעה, שיגבילו את עבודות הבנייה שיוכלו המשיבים לעשות.

הם טענו שיש בידם ראיות לכאורה לקיומה של עילת תביעה, שכן הבקשה נסמכת על הסכם השתוף, וכן על הבקשה להיתר הבנייה ועל התשריט שהגישו המשיבים, ואשר מהם ניתן ללמוד על כך שהבנייה המתוכננת ע"י המשיבים היא בנגוד להוראות הסכם השתוף.

טענת המשיבים שיש לדחות את הבקשה בשל שהוי בהגשתה בעיניינה של בקשה לסעד זמני יש לבחון את המועד בו הוגשה, ואת השאלה אם המבקש השתהה עד שהגיש את הבקשה: "אף כאשר נטען שהוי בגדרה של בקשה למתן סעד זמני בוחן בית המשפט את יסוד ההשתהות. ואולם, המועד ממנו נבדקת ההשתהות בהגשת בקשה למתן סעד זמני אינו המועד בו קמה עילת התביעה, אלא המועד בו קם הצורך בסעד זמני. אעיר, כי פעמים רבות המועד בו קמה עילת התביעה והמועד בו קם הצורך בסעד זמני חד הם, אך אין אלו פני הדברים תמיד. חשיבותו של המועד בו התעורר הצורך בסעד זמני נובעת מאופייה של בקשה למתן סעד זמני. ככלל, נדונה בקשה למתן סעד זמני בטרם נתבררה התביעה לגופה וממילא בטרם קבע בית המשפט כי עומדת לתובע הזכות לה הוא טוען. משכך, לא ייעתר בית המשפט לבקשה, אלא אם המבקש שיכנעו כי דוחק הנסיבות מחייב היתערבות מוקדמת על דרך של מתן סעד זמני. מבקש שהשהה בקשתו יתקשה לשכנע את בית המשפט כי אכן קיימת בה דחיפות המצדיקה מתן סעד זמני (ראו, רע"א 5240/92 חלמיש חברה ממשלתית עירונית לשקום הדיור בת"א-יפו בע"מ נ' אשרז עיבוד נתונים בע"מ, פ"ד מז(1) 45; רע"א 6872/05 קייזמן נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (לא פורסם); רע"א 920/05  חסין אש תעשיות בע"מ נ' קוניאל אנטוניו (ישראל) בע"מ (לא פורסם)). מטעם זה, בעת בירור טענת שהוי בהגשת בקשה לסעד זמני יסתפק לעיתים בית המשפט בעצם קיומה של השתהות ולא ידרוש יסוד נוסף, כגון אלה הנדרשים לשם קבלת טענת שהוי בהגשת תביעה. כך למשל, גם מקום בו ההשתהות בהגשת בקשה לסעד זמני לא גרמה למשיב נזק, עשויה הבקשה להדחות בשל שהוי (ראו, רע"א 8113/00 שפר נ' תרבות לעם (1995) בע"מ, פ"ד נה(4) 433, 444). אציין, כי יש הרואים בטענת השהוי משום טענת מניעות, לפיה מבקש שהשתהה בהגשת בקשתו לסעד זמני מושתק מלטעון כי אי מתן הצוו עלול להכביד על ביצוע פסק הדין לכשיינתן (ראו, ד' שוורץ, סדר דין אזרחי: חידושים, תהליכים ומגמות (תשס"ז), 405, והשוו, פרשת תלמוד תורה, 447)." רע"א 8630/05 ניר שיתופי אגודה ארצית להתיישבות עובדי נ' עריית הוד השרון (נבו 10.04.2007), פסקות 5-6 לפסק הדין.

מאחר שהבקשה שבפני היא לצוי מניעה, ומאחר שעל פי הפסיקה מדובר בסעד שביושר, הרי שתנאי למתן הצוים הוא שהמבקשים יבואו לבית המשפט בתום לב ובניקיון כפיים: "כזכור, אנו מצויים בהליך של צו מניעה זמני, שהנו סעד שביושר. בגדר השיקולים הנשקלים על ידי בית המשפט לעניין מתן סעד זמני, יש לשקול גם את תום ליבו של מבקש הסעד (תקנה 362(ב)(2) לתקנות סדר הדין האזרחי; רע"א 5095/93 פ.א. ארבן בע"מ נ' גבי א.ג.ר. שותפות לבנין ופיתוח, פ"ד מט(1) 730, 737 (1995)). על פי ההלכה הפסוקה, אם מצא בית המשפט כי מבקש הסעד הזמני התנהג בצורה חסרת תום לב, רשאי הוא לדחות בשל כך את הבקשה לסעד זמני, אף אם לפי מבחני הזכות לכאורה ומאזן הנוחות היה מקום להורות על מתן הסעד (רע"א 6658/09 מולטילוק בע"מ ואח' נ' רב בריח תעשיות בע"מ ואח' ([פורסם בנבו], 12.1.2010)). (הדגש שלי, ה.א.)

למעלה מן הצורך אעיר כי אף אם היה מקום לתת סעד של צו מניעה זמני, וכאמור דעתי היא שאין לכך מקום, הרי שהיה מקום להתנותו בהפקדת ערובה בסכום משמעותי, שיבטיח את הנזק שעלול להגרם למשיבים כתוצאה מצו כזה, שיש בו כדי להביא לעיכוב הבניה של בית המשיבים.

...

סיכום: מכל האמור לעיל הגעתי לכלל מסקנה שהתנהלות המבקשים נגועה לא רק בשיהוי ממשי, אלא גם בחוסר תום לב ובחוסר נקיון כפיים, ולכן אני דוחה את הבקשה.

לכן, אני דוחה את הבקשה לסעד הזמני.

כאמור, אני דוחה את הבקשה.