לפניי בקשה למתן סעד זמני שימנע מהמשיב 2 (להלן: "המפקח") לשנות את רישיון החציבה שניתן למבקשת במחצבת ערה, שהיה בתוקף במועד הגשת הבקשה ועד יום 31.3.21 (נספח 1 לבקשה, להלן: "הרישיון") ולהאריך את רישיון החציבה בהתאם לרישיון מאוחר לרישיון האמור, שתוקפו לשנה, החל מיום 1.4.21 (נספח 2 לבקשה, להלן: "הרישיון הנוסף").
מניעת חציבה בגבולות ההרשאה לפי הסכם ההרשאה, פוגעת ביכולת של שפיר לבצע כמתוכנן ולפי צרכי המשק, את פעולות החציבה.
בין סכויי ההליך ומאזן הנוחות קיים יחס של "מקבילית כוחות", לפיו, ככל שבית המשפט יתרשם כי סכויי ההליך גבוהים, ייטה להפחית מחשיבות קיומו של מאזן הנוחות לטובת המבקש וכן להיפך (ראו למשל: רע"א 343/21 אליהו יפרח נ' רשות מקרקעי ישראל, פסקה 8 (9.5.2021); רע"א 5879/16 גולן טלקום בע"מ נ' סלקום ישראל בע"מ, פסקה 46 (02.09.2016)).
...
לאור המסכת הלכאורית בעניין נתוני השקילה; המעבר של חומרי גלם מהשטחים הפרטיים לשטח המדינה; פער, הטעון בירור מעמיק, בין סכמת השקילות של שפיר ובין תוצאות חישובי המומחה ושאלת 'הנפח הממשי' שהועבר למחצבה מהשטחים הפרטיים ולא הוצא לשיווק, שאין לכלול אותו בכמות החציבה של 60 מ' טון שנקבעה בהסכם ההרשאה, מחלוקות אלו ואחרות, העולות מטיעוני הצדדים, מביאות למסקנה כי התובענה מעלה לכאורה שאלות רציניות וכי היא איננה בגדר תביעת סרק.
אשר לשיהוי, דינה של טענה זו להידחות.
סיכומו של דבר, לא מצאתי כי תיגרם פגיעה משמעותית במשיבים ובאינטרס הציבורי במתן הסעד הזמני ומאזן הנוחות, נוטה לטובת המבקשת.