העתירה שבכותרת מופנית כנגד שתי החלטות של ועדת איכלוס עליונה הפועלת אצל משרד הבינוי והשיכון: האחת, החלטה מיום 8.12.2020 לפיה נדחתה בקשת העותרת להכיר בה כ"דיירת ממשיכה" בדירה ציבורית בה התגוררו אמה ואחיה המנוחים.
בהחלטה מיום 8.12.2020 הועדה העליונה דחתה את בקשת העותרת להקניית זכויות חוזיות כ"דיירת ממשיכה" בדירה, בזו הלשון:
"דחיית הבקשה – סיבה לאי זכאות: לפי נוהל, הדייר החוזי היה אח המבקשת שאושר לדירה זו במסגרת 'דייר ממשיך'. בהתאם להוראות החוק אין זכאות לדור שני, ולא עונה להגדרת קרוב, כמו כן לא התגוררה בדירה הציבורית עם הדייר החוזי ברציפות מהתאריך הקובע 8/2009 ועד לפטירתו – בנתונים אלה לא עונה להוראות החוק. לא ניתן לערער לועדה הציבורית.
זאת ועוד; העותרת צירפה לבקשתה לסעד זמני את ההחלטה הראשונה של הועדה העליונה מיום 8.12.2020, בלא לצרף את ההחלטה השנייה של הועדה מיום 27.12.2020.
למרות זאת, נוכח העובדה שהעותרת מייצגת את עצמה, ראיתי בבקשתה לצוו מניעה זמני גם כתב עתירה, וכן איפשרתי לה לטעון לפניי כנגד שתי החלטותיה של הועדה העליונה.
...
מאחר שהתנאים הסטטוטוריים להכרה ב"דייר ממשיך" לא התקיימו בעניינה של העותרת, המסקנה היא כי בדין נדחתה בקשתה של העותרת על-ידי הוועדה העליונה ואין להתערב בכך.
סוף דבר
נוכח הטעמים שפורטו, אין מנוס מדחיית העתירה וכך אני מכריעה.
בשים לב לנסיבותיה האישיות של העותרת וכדי לאפשר לה תקופת התארגנות, אני קובעת שהצו הארעי למניעת פינויה מהדירה יוארך עד יום 1.7.2021, כך שתוך תקופה זו ולכל המאוחר עד יום 1.7.2021 העותרת תפנה את הדירה (ראו והשוו: עע"ם 2721/14 שניידר הנ"ל, פס' 15 לפסק דינו של כב' השופט מזוז; עע"ם 3478/14 נוף נ' משרד השיכון, פס' 4 (20.11.2014); עע"ם 6670/15 מקונן נ' מדינת ישראל (9.1.2017); עע"ם 8782/14 מנחם נ' משרד הבינוי והשיכון, פס' 42 (12.6.2017)).
