בקשה למתן סעד זמני בערעור על אישור היתר בניה לפרויקט דיור מוגן

תמצית טענות המבקשת לטענת המבקשת, הצוים שניתנו בבית המשפט המחוזי והעליון כאמור, ניתנו במסגרת בחינת חוקיות היתר הבניה ומקל וחומר יש ליתן צו כמבוקש בבקשה דנן, שעניינה טענת המבקשת לזכות קניין במקרקעין, בדמות דיירות מוגנת.

כפי שהובהר בהחלטה (פסקה 6): "במסגרת הבקשה שהונחה לפני עותרת המבקשת לעיכוב ביצוע פסק הדין באופן אשר ימנע את הוצאתו לפועל של הפרויקט על פי ההיתר, ובכלל זה הריסת המבנים, ובצוע חפירה ובניה בהקף נרחב. לטענת המבקשת, אם תדחה הבקשה לעיכוב ביצוע, יהרסו המבנים (אשר לשיטתה מיועדים לשימור) ולא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו....". בהמשך הבהיר בית המשפט העליון, כי ענייננו במתן סעד זמני לתקופת העירעור ולא בעיכוב ביצוע (כפי שהתבקש).

...

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בבקשה לסעד זמני, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות ואפרט.

בית המשפט מצא לקבל את הבקשה "במובן הזה שיינתן צו המונע את הריסת המבנים עד להכרעה בערעור" (פסקה 12 להחלטה).

סיכומם של דברים – הבקשה לצו מניעה זמני נדחית.

בבקשות 47,48,49, 60 עניינה של החלטה זו הוא מקבץ של בקשות אשר הוגשו על ידי התובעים ובמסגרתן עתרו למתן צוים זמניים לרבות צוי עשה במסגרתם ייאסרו פעולות שונות אותן מבקשים המשיבים לבצע בחברה אושיות דיור מוגן בע"מ (להלן: "החברה"), יבוטלו הסכמים שונים עליהם חתמה החברה באמצעות המבקשים ובית המשפט יורה על מינויו של בעל תפקיד ניהולי בחברה כמו גם יאסור על המבקשים לבצע פעולות בעלות משמעות כלכלית שלא על דרך קבלת הסכמת המבקשים.

מהודעות הצדדים עולה כי לכאורה, הוגש על ידי המשיבים ערעור על פסק הדין בהמרצת הפתיחה לכב' בית המשפט העליון.

לחילופין נטען כי יש בסעד המבוקש כדי שינוי מצב קיים, ולא מתקיימים התנאים החריגים והקיצוניים הנקובים בהוראות הדין ואשר מכוחם קיימת הצדקה למתן סעד זה. לגישת המשיבים, הסעד הזמני המבוקש לא יישרת את הסעד העקרי והמשמעות המעשית של הבקשה הנה עתירה לשינוי חד צדדי של הוראות ההסכם, וזאת מקום בו נהולו ובנייתו של הפרויקט, נתונים תחת אחריות המשיבים בלבד.

המשיבים שבו וטענו כי אין מקום למתן דריסת רגל בניהול הפרויקט למבקשים, בין היתר נוכח טענות להתנהלות פלילית על ידי אביו של המבקש 1, אשר לשיטת המשיבים הנו המוציא והמביא בשם המבקשים.

ההסכם עם בונוס בהתייחס לטענות המבקשים לעניין ההצדקה בביטולו של ההסכם עם בונוס, אקדים ואבהיר כי אין אני מהוה ערכאת ערעור אחר החלטותיי שלי, ובמהות – בעקרם של הדברים, בקשת המבקשים הנה זו במסגרתה הם עותרים לשוב ולהדרש לטענות אשר נטענו, נדונו, וניתנה ביחס אליהם החלטה.

...

בהינתן היקף ומהות החלטתי זו, איני מוצאת לעשות צו להוצאות.

אני קובעת את התיק לישיבה מקדמית ליום 7.11.2022 בשעה 09:00 לדיון יתייצבו בעלי הדין עצמם לצד באי כוחם.

המזכירות תתבקש להמציא לצדדים העתק החלטתי זו ולעדכן את היומן.

מבוא לפניי ערעור על החלטתם של עו"ד שאול ברגרזון ורו"ח יזהר קנה (להלן: "הנאמנים") בתפקידם כנאמנים לחברות אורתם סהר הנדסה בע"מ, אורתם סהר תשתיות ובניה בע"מ ומליבו בניה בע"מ (להלן: "החברות") המצויות בהליכי חידלות פרעון.

תביעת החוב יסודה בטענות לנזקים שנגרמו למערערת ולבעלה המנוח – מר מנסור שאוליאן ז"ל (להלן: "המנוח") עקב ביצועו של פרויקט לבניית מגדל דירות יוקרה בסמוך לדירת מגוריהם של בני הזוג, באופן שהוביל להריסת חלק מביתם וחסימת גישתם של המערערת והמנוח למפתן דירתם.

רקע עובדתי המערערת, כיום בת 88 שנה, התגוררה יחד עם בעלה המנוח כדיירת מוגנת בדירה ברחוב מעבר בית דוד 8, ירושלים, הידועה גם כחלקה 279 בגוש 30049 (להלן: "הדירה").

ביום 17.02.2013 הוגש הליך חדש בבית המשפט המחוזי בירושלים (ת"א (מחוזי י-ם) 31156-02-13 מנצור שאוליאן נ' מליבו בניה בע"מ), שבמסגרתו נתבקש, בין היתר, סעד הצהרתי הקובע כי המערערת והמנוח רשאים לרשום זיקת הנאה לטובת המקרקעין בקשר עם זכות המעבר לביתם (להלן: "התביעה ההצהרתית").

ביום 08.12.2019 ניתנו סעדים זמניים של איסור דיספוזיציה וצו הקפאת הליכים נגד החברות, נוכח קריסתן הכלכלית ובעקבות קשיים בבצוע ההתחייבויות במסגרת ההסדר.

לפיכך, טענת המערערת בדבר "כוח התביעה", שנולד כביכול רק לאחר מתן פסק דין הצהרתי המכיר בזכויותיו המהותיות, דינה להדחות, שהרי ברי כי מרגע שהחלה בניה בשנת 2011 באופן שגרם נזק נטען למערערת, ניפתחה בפניה הדרך להגשה של תביעת חוב מותנית במסגרת הסדר הנושים משנת 2016.

...

ראו את החלטתי בעניין עש"א (מחוזי ת"א) 50569-02-14 עובדים של חברה כפרי יעקב בע"מ נ' יובל קדרון - נאמן בהקפאת הליכים (נבו 23.11.2014), שם נאמרו הדברים הבאים בהתייחס למקרה שבו הוגשו תביעות חוב מתוקנות לאחר קרוב לארבע שנים ממועד הגשת התביעות המקוריות: "אכן, מטרתו של המשפט היא התחקות אחר האמת, מתוך מטרה להגיע לתוצאה משפטית צודקת, אלא שאין פירושו של דבר שאיש הישר בעיניו יעשה, בבחינת לית דין ולית דיין. בכל הליך משפטי ישנם כללים דיוניים שיש לפעול על פיהם, לרבות בנוגע למועדים בהם יש להגיש כתבי טענות. קל וחומר כאשר עסקינן בהליכים של הגשת תביעות חוב בחברות חדלות פרעון, כמו בעניננו, בהם נודעת חשיבות יתירה לעמידה במועדים." (שם, פסקה 18).

סיכומו של דבר, בנסיבות המתוארות לעיל אין מקום להאריך את המועד להגשתה של תביעת החוב.

מכל הטעמים שפורטו לעיל, הערעור נדחה.

כאשר אלו הלכו לבית עולמם, עברו זכויות הבעלות במקרקעין ליורשיהם ולגורמים נוספים, הם הנתבעים 1-24, לפי החלוקה שלהלן (ר' ת/5): נתבעים שם אחוז בעלות במקרקעין 1 עבד אל רחמן אבולעפיה (להלן: "אבולעפיה") 7.5 2 דן אבישר 2.67 3 גד אבישר 2.67 4 אירית לוי 0.47 5 דרורה סיגלר 7 6 אייל סיגלר 0.47 7 אורן סיגלר 0.47 8 אברהם סיגלר 0.47 9 דני זלושינסקי 2.5 10 טלי הרץ (ז'קונט) 3.44 11 רוני הרץ 3.44 12 חברת פרויקט אורנים בע"מ (להלן: "אורנים") 4.5 13 בנימין שמשון 0.94 14 יוסף שמשון 0.94 15 מרדכי אבישר (מזרחי) 8.33 16 חנניה אבישר (מזרחי) 8.33 17 ניסים אבישר (מזרחי) 8.33 18 יוסף אבישר (מזרחי) 8.33 19 אילנה אבישר 8.33 20 חנה אבישר גולדמן 8.33 21 שלמה אבישר 5.33 22 בנימין אבישר ז"ל (באמצעות אלמנתו, היורשת שלו שפרה אבישר) 5.33 23 מלון ימית תל אביב בע"מ 0.94 24 ע.ג אבי פיתוח השקעות בע"מ 0.94 סה"כ 100% בעוד נתבעים 1 ו-12 (להלן: "אבולעפיה" ו"אורנים" בהתאמה) מתנגדים לבקשה מושא הליך זה, נתבעים 10-11, ו 13-24 הודיעו כי הם מסכימים למתן הסעדים המבוקשים בה. יתר הנתבעים בחרו שלא להגיב או להיתגונן בהליך.

לצד התביעה הראשונה, הגישו התובעים בה, בראשם אבולעפיה, בקשה למתן צו מניעה זמני בו קבע כב' השופט אהוד שוורץ בהחלטתו מיום 6.8.2018 כי "המחלוקות נשוא התיק צריכות להתברר במסגרת התיק העקרי" ודחה את הבקשה לסעד זמני.

ערעור על פס"ד זה נדחה בע"א 41955-07-20 ע"י השופטים הנכבדים שבח, אטדגי ויעקובוביץ'.

לחלופין, לקבוע כי בהתאם לסעיף 70(ג) לחוק הגנת הדייר רשאית היתה התובעת לחתום על בקשות לקבלת היתר בניה גם ללא צורך בהסכמת הנתבעים.

השאלות הטעונות הכרעה בהליך שלפניי הן: משבוצעו עבודות ע"י דייר מוגן במושכר ללא הסכמת בעלים, האם ניתן לבקש את היתר בית הדין לבצוע העבודות באופן רטרואקטיבי? במידה והתשובה לשאלה הראשונה חיובית היא - על בית הדין לקבוע האם היתנגדותם של הבעלים במקרקעין היא עניינית וסבירה? היתר רטרואקטיבי לבצוע עבודות במושכר ע"י דייר מוגן סעיף 37(א)(5) לחוק קובע לאמר: "(א) בית הדין רשאי להרשות לדייר, לפי בקשתו, לעשות

...

סוף דבר העולה מן המקובץ הוא כי בית הדין מוסמך לאשר עבודות שבוצעו ע"י דיירת מוגנת במבנה ללא הסכמת בעלים באופן רטרואקטיבי.

הפועל היוצא הוא כי התביעה מתקבלת במלואה וניתנים בזה הסעדים הבאים: ניתן בזה אישור לביצוע העבודות כפי שבוצעו בפועל.

לאור התוצאה שאליה הגעתי, אני מתיר לתובעת לפצל את סעדיה כך שתוכל לתבוע את נזקיה בהליך נפרד, וזאת מבלי שאני קובע כי נגרמו נזקים, או כי לתובעת יש זכות לתבוע נזקים אלה.

תמצית הבקשות במסגרת בקשה מס' 94, עתרו תובעים כי בית המשפט יורה על ביטול הסכמי הלוואה אשר נחתמו בין אושיות דיור מוגן בע"מ (להלן: "החברה"), לבין המשיבות 4-5, אר.בי. ביטון רפאל החזקות בע"מ וזני שירותי מימון בע"מ (להלן: "החברות המלוות"), לרבות ביטול רישום השעבודים ו/או רישום הערות המייחסות לאותם הסכמים.

ההליך העקרי ברקע ההליך (והבקשות הרבות לסעדים זמניים), הסכם שותפות אשר נחתם ביום 10.12.2014, במסגרתו היו הצדדים אמורים לפעול לצורך הקמת מיתחם מגורים לאוכלוסייה בוגרת הזכאית לדיור צבורי (להלן: "הפרויקט"), על בסיס מיכרז אותו פירסם משרד העלייה והקליטה, לרבות מרכז מסחרי הצמוד לו (להלן: "הסכם השותפות" או "ההסכם").

על פסק דינו של כב' השופט גונטובניק הוגש ערעור לכב' בית המשפט העליון, אשר נדחה תוך שההכרעות במסגרתו הפכו חלוטות.

בקשות קודמות לסעד זמני והחלטות רלוואנטיות לבקשות הנוכחיות בהנתן ההקף העצום של הבקשות לסעדים זמניים כמו גם בקשות נוספות אשר עניינן מימון בנייתו של הפרויקט, אני מוצאת להוסיף ולפנות את הצדדים למספר החלטות מהותיות כמפורט להלן: החלטתי מיום 21.2.2021 במסגרתה נקבע, בין היתר, כי הסעדים הזמניים אשר ניתנו על ידי כב' השופט גונטובניק במסגרת המרצת הפתיחה, יעמדו בתוקפם עד להכרעתי בקשות השונות למתן סעדים זמניים אשר היו תלויות ועומדות נכון לאותה עת. החלטתי מיום 5.5.2021 בבקשה מס' 8 במסגרתה נמצא לדחות את בקשת התובעים למתן סעדים זמנים, אך תוך שהוסף ונקבע כי בכל מקרה של העברת זכויות במניות החברה או מכירת המקרקעין של החברה, בין בתמורה ובגין שלא בתמורה, יהיו הנתבעים מחויבים לידע את התובעים בהודעה מוקדמת בת 14 יום.

...

25.6 לבסוף אני מורה כי הנתבעים והחברות המלוות יבהירו בתוך שבעה ימים מהיום, האם נכונה ההנחה על פיה החברה עצמה (אושיות) אינה ערבה כלפי החברות המלוות להשבת כספי הלוואה, וכי למעט סוגיית שעבוד זכויות הנתבעים 1-4, או מי מטעמם, במניות החברה, הכפופות כאמור לעיל להכרעה בתיק זה, אין החברה עצמה ערבה לקיום התחייבויות הלווים, מכוחו של הסכם ההלוואה.

לצד הצווים המנויים לעיל, ועל מנת שלא תמצא החלטתי כחסרה אוסיף ואציין כי לא מצאתי הצדקה להיעתר לבקשת התובעים ביחס לחלק מהסעדים הזמניים אשר התבקשו וזאת ממספר טעמים אשר יפורטו להלן; 26.1 חלק מהסעדים הזמניים אשר התבקשו, התייתרו, בין אם נוכח המצאתם של מסמכים או הנתונים אשר התבקשו, ובין אם נוכח התנהלות מאוחרת של הנתבעים.

המזכירות תתבקש להמציא לצדדים העתקה של החלטתי זו. לעת הזו, משימה למתן החלטה בעוד 8 ימים.