בקשה למתן סעד זמני בעניין מכרז למכירת נכס מקרקעין

בד בבד עם הגשת התביעה הגישה מכשירי מדידה בקשה דחופה למתן סעדים זמניים במסגרתה עתרה כי בית המשפט ייתן צו האוסר על השידרה הראשונה לפרוש מהשותפות ו/או להעביר לי.ב. גלאור את זכויותיה בנכס וזאת על מנת שהליך ההתמחרות יתקיים בין שלוש החברות השותפות על פי חלקן בשותפות.

מנגנון זה קובע מעין "מיכרז" בין הצדדים ולפיו, כל אחד מהצדדים, בעת ובעונה אחת, מגיש מעטפה ובה שווי מוצע עבור הנכס כולו ועל פי שווי זה נכון הוא לרכוש את חלקו של הצד השני.

על הצדדים להשלים את רכש הזכויות זה מזה תוך 60 ימים ממועד מתן ההחלטה וככל שיהא על הצדדים לחתום על הסכם מכר זכויות במקרקעין לשם העברת הזכויות, או כל מיסמך אחר לשם העברת הזכויות, יעשו כן בתוך המועד בן 60 הימים שנקבע בסעיף זה. בית המשפט יהיה רשאי להורות על חילוט הערבות הבנקאית שהפקיד כל אחד מהצדדים, או חלקה, אם לא יחתום על הסכם המכר או כל מיסמך אחר הדרוש לשם העברת הזכויות במועד שנקבע.

מאידך, מקובלת עלי עמדת י.ב. גלאור, לפיה, לאחר שהודיעה השידרה הראשונה על מכירת הזכויות לי.ב. גלאור, ומשנדחתה בקשת מכשירי מדידה לסעד זמני שיהא בו למנוע את השלמת המכירה, לא קידמה מכשירי מדידה את הליך ההיפרדות ואף ניסתה לעכבו (כאמור, לאור רצונה לוודא כי אכן הושלם הליך מכירת זכויותיה של השידרה הראשונה תוך יצירת וודאות בנוגע למערך הזכויות בשותפות).

...

מאידך, מקובלת עלי עמדת י.ב. גלאור, לפיה, לאחר שהודיעה השדרה הראשונה על מכירת הזכויות לי.ב. גלאור, ומשנדחתה בקשת מכשירי מדידה לסעד זמני שיהא בו למנוע את השלמת המכירה, לא קידמה מכשירי מדידה את הליך ההפרדות ואף ניסתה לעכבו (כאמור, לאור רצונה לוודא כי אכן הושלם הליך מכירת זכויותיה של השדרה הראשונה תוך יצירת וודאות בנוגע למערך הזכויות בשותפות).

מקובלת עלי עמדת השדרה הראשונה לפיה, לא היה כל צורך לצרפה להליך המשפטי שבפני מקום בו הודיעה, עוד טרם הגשת התביעה, כי בכוונתה למכור זכויותיה לי.ב. גלאור ומקום בו כלל הסעדים הכספיים שהופנו נגדה, דינם להתברר בהליך בוררות בין הצדדים.

לאור כל האמור, משהתקבלה תביעת מכשירי מדידה בחלקה (שכן הסעדים הכספיים להם עתרה טרם הוכרעו ועתידים להיות מוכרעים בהליך הבוררות בין הצדדים), ומשתביעתה של י.ב. גלאור הוגשה במטרה לקדם את הליך ההתמחרות, שאכן עוכב על ידי מכשירי מדידה, ברם ספק אם מדובר היה בתביעה נחוצה בנסיבות העניין, מצאתי לחייב את י.ב. גלאור בהוצאות מופחתות כך שתישא בהוצאות מכשירי מדידה בסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק אשר ישולמו בתוך 30 ימים ממועד פסק הדין.

בד בבד עם הגשת התביעה הגישה מכשירי מדידה בקשה דחופה למתן סעדים זמניים במסגרתה עתרה כי בית המשפט ייתן צו האוסר על השידרה הראשונה לפרוש מהשותפות ו/או להעביר לי.ב. גלאור את זכויותיה בנכס וזאת על מנת שהליך ההתמחרות יתקיים בין שלוש החברות השותפות על פי חלקן בשותפות.

מנגנון זה קובע מעין "מיכרז" בין הצדדים ולפיו, כל אחד מהצדדים, בעת ובעונה אחת, מגיש מעטפה ובה שווי מוצע עבור הנכס כולו ועל פי שווי זה נכון הוא לרכוש את חלקו של הצד השני.

על הצדדים להשלים את רכש הזכויות זה מזה תוך 60 ימים ממועד מתן ההחלטה וככל שיהא על הצדדים לחתום על הסכם מכר זכויות במקרקעין לשם העברת הזכויות, או כל מיסמך אחר לשם העברת הזכויות, יעשו כן בתוך המועד בן 60 הימים שנקבע בסעיף זה. בית המשפט יהיה רשאי להורות על חילוט הערבות הבנקאית שהפקיד כל אחד מהצדדים, או חלקה, אם לא יחתום על הסכם המכר או כל מיסמך אחר הדרוש לשם העברת הזכויות במועד שנקבע.

מאידך, מקובלת עלי עמדת י.ב. גלאור, לפיה, לאחר שהודיעה השידרה הראשונה על מכירת הזכויות לי.ב. גלאור, ומשנדחתה בקשת מכשירי מדידה לסעד זמני שיהא בו למנוע את השלמת המכירה, לא קידמה מכשירי מדידה את הליך ההיפרדות ואף ניסתה לעכבו (כאמור, לאור רצונה לוודא כי אכן הושלם הליך מכירת זכויותיה של השידרה הראשונה תוך יצירת וודאות בנוגע למערך הזכויות בשותפות).

...

מאידך, מקובלת עלי עמדת י.ב. גלאור, לפיה, לאחר שהודיעה השדרה הראשונה על מכירת הזכויות לי.ב. גלאור, ומשנדחתה בקשת מכשירי מדידה לסעד זמני שיהא בו למנוע את השלמת המכירה, לא קידמה מכשירי מדידה את הליך ההפרדות ואף ניסתה לעכבו (כאמור, לאור רצונה לוודא כי אכן הושלם הליך מכירת זכויותיה של השדרה הראשונה תוך יצירת וודאות בנוגע למערך הזכויות בשותפות).

מקובלת עלי עמדת השדרה הראשונה לפיה, לא היה כל צורך לצרפה להליך המשפטי שבפני מקום בו הודיעה, עוד טרם הגשת התביעה, כי בכוונתה למכור זכויותיה לי.ב. גלאור ומקום בו כלל הסעדים הכספיים שהופנו נגדה, דינם להתברר בהליך בוררות בין הצדדים.

לאור כל האמור, משהתקבלה תביעת מכשירי מדידה בחלקה (שכן הסעדים הכספיים להם עתרה טרם הוכרעו ועתידים להיות מוכרעים בהליך הבוררות בין הצדדים), ומשתביעתה של י.ב. גלאור הוגשה במטרה לקדם את הליך ההתמחרות, שאכן עוכב על ידי מכשירי מדידה, ברם ספק אם מדובר היה בתביעה נחוצה בנסיבות העניין, מצאתי לחייב את י.ב. גלאור בהוצאות מופחתות כך שתישא בהוצאות מכשירי מדידה בסך של 10,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק אשר ישולמו בתוך 30 ימים ממועד פסק הדין.

בפני בקשת המבקש לפסילתי מלשבת בדין בתובענה אותה הגיש כנגד הנתבעים, תובענה למתן סעדים הצהרתיים, במסגרתה עתר בין היתר לסעד של ביטול עסקת מכר נכס מקרקעין הידוע כגוש 6929 חלקה 156, מושא תביעתו, שהיה בבעלותו ואשר נמכר במסגרת הליכי הוצל"פ, על ידי המשיב 2 – בתפקידו ככונס נכסים בתיק הוצל"פ מס' 01-77122-08-4 (תל אביב), למשיבים 4 ו-5 (להלן: "הנכס").

והכל בטענה לקיומם של אי סדרים ופגמים בהליך הכנוס כאשר עסקת המכר למשיבים 4 ו-5 בוצעה בקנוניה ללא ערבויות סף להבטחת המכר ובנגוד לתנאי המיכרז.

במסגרת אותה החלטה נדחתה בקשת המבקש לסעד זמני שעניינה מניעת דיספוזיציה בנכס מקרקעין מושא התובענה.

בהמשך, באה בפני בקשה מיום 7.6.23 למתן סעד זמני של איסור דיספוזיציה בנכס, הפעם בטענה לקיומן של נסיבות חדשות והיא העובדה כי רוכשי הנכס מקדמים בקשה להריסת הנכס וככל שיינתן צו הריסה, עלול הדבר ליצור מצב בלתי הפיך ב הינתן התביעה לביטול הסכם המכר והחשש כי לא ניתן יהיה להחזיר הגלגל לאחור.

...

על אף זאת הותרתי החלטתי בעינה והמשיבים בתשובתם לבית המשפט טענו לדחיית הבקשה לא לפני שעמדו על התנהלות המבקש, בהליכים משפטיים רבים בהם הוא נוקט בעניין הנכס מושא תביעתו לרבות בקשתו לפסול את כבוד רשמת הוצאה לפועל אשר ישבה לדין בעניינו, עת לא שבע נחת מהחלטתה.

על החלטה זו של כב' השופט יקואל הגיש המבקש בר"ע לבית המשפט העליון (בר"ע 1179/22), אשר בהחלטתו מיום 3.3.22, דחה את הבקשה אף מבלי לקבל את תגובת המשיבים, כשהוא קובע כי החלטת בית המשפט קמא בדבר העדר קיומן של נסיבות חדשות מקובלת עליו ועוד ציין כי: "אין בהשלמת הרישום כשלעצמו כדי להוות נסיבה חדשה, לא כל שכן המקימה הצדקה לעיון מחדש בהחלטה מיום 19.12.21. ממילא, טענותיו של המבקש לגופם של דברים אינם אלא חזרה על טענותיו שכבר הועלו על ידו בעבר, והוכרעו על ידי הערכאות השונות במספר הזדמנויות שונות, ומשכך, אין מקום להידרש אליהן פעם נוספת..." מאז ההחלטות הנ"ל הושלמה עסקת המכר והנכס נרשם על שם הרוכשים בלשכת רישום המקרקעין.

לאחר שעיינתי ארוכות בתגובות המשיבים והתבהרה התמונה המלאה בפני, ראיתי לנכון ליתן החלטה מבלי לקיים דיון במעמד הצדדים, שבמהותה דוחה את בקשת המבקש לסעד הזמני.

בהינתן כל האמור לעיל, לא נותר לי אלא לדחות הבקשה .

במסגרת הבקשה למתן צו מניעה זמני עתרה מאוחדת למתן "צו שיאסור על המשיבות [וייסברג, פתאל וסוויצ' אפ – א.ל.ע.]... או כל מי מטעמן, לבצע כל פעולה שתוצאתה כניסתו לתוקף של הסכם השכירות הנוגע לנכס אותו הציעה וייסברג, במסגרת הצעתה"; למתן "צו שיאסור על וייסברג ופתאל, או כל מי מטעמן, לבצע כל פעולה בנכס מושא ההליך המכרזי, לרבות עבודות גמר, ככל שאינה עולה בקנה אחד עם הצעת וייסברג כפי שהוגשה בהליך המיכרז, ועם תנאי המיכרז... ולרבות העברה או שינוי הזכויות בנכס", וכן ל"כל סעד אחר או נוסף, כפי שיראה בית המשפט לנכון ולצודק בנסיבות הענין".

עיקרה של טענה זו כפי שנטענה בבקשת מאוחדת שבפניי וכבר צוטטה לעיל, הנה כי במהלך המשא-ומתן בין הצדדים לאחר ההחלטה למתן צו המניעה הזמני החליטה וייסברג "'לשנות', באופן חד צדדי, את 'סוג הממכר' נשוא המיכרז והצעתה, תוך שהיא מיתכחשת לעובדה הברורה והידועה לה, שמדובר בהסכם לרכישת נכס מקרקעין, היינו - ביניין משרדים מוגמר ושלם, כאשר לטענתה (המלאכותית והכבושה) מדובר בהסכם 'לרכישת זכויות חוזיות' בלבד שעניינן – 'חברות' בקבוצת רכישה על כל הכרוך והנובע מכך, והכל – על מנת לסכל את המשא ומתן בין הצדדים" (סעיף 2 לבקשה).

...

סוף דבר בקשה מס' 12 מתקבלת וצו המניעה הזמני מיום 1.8.2021 והצו המשלים מיום 5.8.2021 בטלים בזאת.

בקשה מס' 11 נדחית.

אני מורה גם על סגירתה של בקשה מס' 15.

בתמצית ייאמר, כי המבקש – מר אפרים אוריון (להלן: המבקש), היה בעל הזכויות בנכס מקרקעין הידוע כגוש 6929 חלקה 156, בתל אביב-יפו, בו התגורר עד לשנת 2013 (להלן: הנכס).

משההליכים שהוגשו על ידי המבקש נדחו, הגיש המבקש ביום 15.12.2021 תובענה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו למתן פסק דין הצהרתי המורה על ביטול הסכם המכר, ולצדה בקשה לסעד זמני המורה על איסור דיספוזיציה בנכס (להלן: הבקשה הראשונה לסעד זמני).

מעבר לכך, היתייחס בית המשפט להתנהלותו של המבקש, לגביה נקבע כי זו עולה לכדי שימוש לרעה בהליכי משפט, שכן המבקש לא צירף לבקשתו החלטות קודמות שניתנו ביחס להליכי הכנוס, במסגרתן הועלו טענות דומות לטענותיו בבקשה ונתבקשו סעדים דומים, ונקבע בהן כי הליך מכר הנכס הושלם כדין.

בהתאם, ובשים לב לדיני המנהל הצבורי המחייבים להציג ערבויות בנקאיות במיכרז צבורי, גורס המבקש כי סכויי התביעה הם גבוהים.

...

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות ללא צורך בתגובות.

קביעה זו מקובלת עליי, ולא ראיתי להתערב בה. הליכי המכר, לרבות אישור מכר הנכס, העברת התמורה בגינו ומסירת החזקה בו, היו ידועים למבקש זה מכבר, וברי כי במצב דברים זה ובשים לב לכך שבדו"ח מחודש אוגוסט 2021 צוין כי כונס הנכסים פועל להשלמת רישום זכויות הרוכשים בנכס – אין בהשלמת הרישום כשלעצמו כדי להוות נסיבה חדשה, לא כל שכן כזו המקימה הצדקה לעיון מחדש בהחלטה מיום 19.12.2021.

סוף דבר: דין בקשת רשות הערעור להידחות.