בקשה למתן הנחיות בהליך בוררות בנוגע לסדרי הדין

רקע ביום 16.11.2017 הגיש המשיב, עורך דין במקצועו, תביעה בסדר דין מקוצר נגד המבקשים על סך של 252,135 ₪, חוב שכר טירחה בגין שירותים משפטיים שהעניק להם עד ליום 7.7.2016.

נטען, כי מסמכים אלו הוסתרו בתוך אסופת מסמכים עליהם חתם המבקש לפי הנחיית המשיב במסגרת הליך בוררות בו ייצג אותו.

סיבת המחדל: כאמור לעיל, אין בידי לקבל את טענות המבקשים לפיהן לא ידעו על ההליך המשפטי המתנהל בעיניינם, וסבורתני כי יש לקבוע שהתעלמו ממנו במודע.

...

משני אלו, טוען המשיב, דין הבקשה להידחות.

משלא הוגשה בקשה להארכת המועד להגשת בקשת הביטול, דינה לכאורה להידחות על הסף.

סיבת המחדל: כאמור לעיל, אין בידי לקבל את טענות המבקשים לפיהן לא ידעו על ההליך המשפטי המתנהל בעניינם, וסבורתני כי יש לקבוע שהתעלמו ממנו במודע.

נימוק הקל-וחומר שהובא שם, עניינו נסיבות שבהן כלל לא ננקטו הליכים לבקשת רשות להמצאה מחוץ לתחום השיפוט (תקנה 467 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשכ"ג-1963); ואלו אינן נסיבות ענייננו, בהן התבקשה וניתנה רשות להמצאה מחוץ לתחום.

הודעה בדבר אישור פסק בוררות, לפי תקנה 8 לתקנות סדרי הדין בעינייני בוררות, התשכ"ט-1968, דומה לענייננו להזמנה לדין לפי טופס 2 לתקנות סדר הדין האזרחי הישנות, לפיה "אם לא תעשה כן, תהא לתובע הזכות לקבל פסק דין שלא בפניך" (ראו גם הזמנה לדין בסדר דין מקוצר לפי טופס 17 לתקנות לתקנות אלה לפיה "אם בית המשפט לא ייתן רשות להיתגונן כאמור, תהא לתובע הזכות לקבל פסק דין שלא בפניך").

אוסיף כי אף בהנחיות המחלקה לסיוע למדינות זרות של הנהלת בתי המשפט אליהן הופנתה התובעת בהחלטה המתירה המצאה מחוץ לתחום, צוין כי יש להעביר 2 עותקים של "חבילות המסמכים המיועדות להמצאה" (פס' 2 לנוהל), לא נכתב כי "טופס אמנת האג" מחליף הזמנה לדין (פס' 3 לנוהל).

...

אין בידי לקבל טענה זו. שכן, אם אניח כהנחת התובעת כי הנתבעת בעלת אמצעים ומתוחכמת, הדרך הבטוחה יותר לעכב קבלת פסק דין לטובת התובעת בהליך זה בישראל (ואולי אף להגביר את הסיכויים של הנתבעת להגיע ראשונה ל"קו הסיום" בתיק המקביל שהיא הגישה בקוריאה מבלי שיעוכבו ההליכים בו) היתה דווקא הגשת כתב הגנה כדין בשפה העברית בתיק זה שבפניי.

הבקשה מתקבלת.

התובעת תשלם לנתבעת שכר טרחת עורכי דין בסך של 7000 ₪.

145 , שמינית, תשס"ה), הפסיקה מנתה שלושה תנאים אשר בהתקיימם, במצטבר, ניתן להפעיל כלל זה. התנאי האחד הוא, כפי שכבר צוין, כי הצדק או הצורך ללבן את השאלות המהותיות שבמחלוקת מחייבים את מתן הסעד על אף שלא התבקש (ענין פילוסוף הנ"ל); השני הוא כי מדובר בסעד הנובע ישירות מן הסעד שהתבקש (רע"א 196/88 טומשבסקי נ' 372 ; והשלישי הוא כי כל העובדות הדרושות להענקת 20 ,365 ( אופנהיימר ואח', פ"ד מב( הסעד בוררו, ובפני בית - המשפט מונחות כל הראיות המאפשרות לו ליתן הכרעה לגבי הסעד הנוסף, עד כי אין עוד צורך בקיומה של היתדיינות נוספת (ע"א 253/84 ספיר ואח' .

כידוע, סעיף זה מעניק לבית המשפט לעינייני מישפחה שיקול דעת רחב בכל הנוגע לסדרי הדין ודיני הראיות, ומכוחו, רשאי בית המשפט לתן סעד שלא נתבקש במפורש בכתב התביעה.

למי הסמכות לקבוע כי מ' יהא חבר האגודה ו/או להסיר את חברות ש' באגודה במסגרת הסעדים שהתבקשו בגדרי התביעה ההצהרתית התבקש להצהיר כי מ' הוא "הבן הממשיך" היחיד של הוריו בנחלה במושב וכי הוא רשאי להרשם כחבר באגודה, ולהצהיר על בטלות רשומו של ש' כחבר אגודה וכפועל יוצא, רשומו כחבר אגודה נעשה שלא כדין ודינו ביטול, ומ' ירשם כבן ממשיך במקומו, וכי על ש' לשתף פעולה ולחתום על כך מיסמך שידרש לשם כך. משעה שהאגודה מסרה כי אין לה עמדה בעיניין ההליכים דנן ותכבד כל הכרעה של בית המשפט, סבורים התובעים כי ניתן להעניק להם גם הצהרה זו. הנתבע טוען כי סעד זה אינו בסמכות בית המשפט.

בחוות הדעת השמאי שמונה מטעם בית המשפט, הוערכו דמי השמוש, בהתאם להנחיית בית המשפט, החל מיום 13.05.2018 מועד הפניה הראשונה לש' בכתב לפינויו.

...

יוצא אפוא, כי בר רשות מכוח רישיון שימוש ללא תמורה, צפוי בכל רגע נתון 31 לדרישת סילוק יד, אף אם פעולתו בנכס נמשכה זמן רב (ראו לעניין זה: ע"א 50/77 433 , עמ' 439 ; ע"א 32/77 אליאסף טבוליצקי נ' בית - ( מזרחי נ' אפללו, פ"ד לא( כנסת ובית - – 210 , עמ' 215 ( מדרש, פ"ד לא( 216 .

אין בכך כמובן משום נקיטת עמדה ביחס לסיכויי התביעה, אם תוגש, בשים לב למכלול נסיבות העניין, וטענות שני הצדדים שמורות תביעת הפינוי מתקבלת אפוא, ומועד הפינוי יהיה תוך 90 ימים ממועד פסק הדין.

אלא שכפי שמציינים התובעים בסיכומיהם, לאם זכויות מכוח הלכת השיתוף בנכסים בין בני זוג, ומעמדה מוקנה לה מכוח הודאת ההורים, שחלה במישור היחסים בינם לבין עצמם, כאשר לנתבע אין מעמד לעניין זה. סיכום כללי סיכומו של דבר, התביעה ההצהרתית מתקבלת בחלקה באופן שמוצהר בזאת כי הזכויות בנחלה היו ונותרו במלואן בידי האב, והוא רשאי היה לעשות בזכויותיו כפי רצונו, ובכלל זה להעבירן במתנה למ', כפי שנעשה במסגרת תצהירי המתנה שנחתמו ביום 31.12.2013 , שעניינם העברת כל זכויות החכירה במשק מהאב לידי מ', במתנה וללא תמורה, וניתן להשלים מתנה זו, בכפוף לעמידה בנהלי רמ"י. תביעת הפינוי מתקבלת במלואה, ללא התניית הפינוי בפיצוי כספי, אך תוך ששמורה בידי ש' הזכות לתבוע פיצויים בגין השקעות והשבחה של הבית הצפוני, ככל שהיו.

בתשובתם לבקשה טענו המשיבות כי יש לסלק על הסף את הבקשה הן מפאת שהסמכות לידון בבקשה ובתובענה ניתנה בהסכמה לבורר, והן מפאת שחל שהוי ניכר בהגשת הבקשה וגם כי מדובר במעשה עשוי, שכן, מתקן הירי שבו כבר הותקנו קלטז"ים מסוג RS ניצב בבא"ח צנחנים (סעיף 28, 29 לתשובת המשיבות), ועל כן אין מדובר למעשה בצו מניעה אלא בצו עשה לשנות את המצב הקיים (סעיפי ב' 3 לתשובה).

כדי ליצלוח בקשה למתן סעד זמני על המבקש לעבור את המשוכות כנקוב בתקנה 95 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018, הוראות שבעיקרן, דומות עד כדי זהות, לעקרונות שהנחו את בתי המשפט טרם כניסתן של התקנות הללו לתוקף (ראו את התנאים למתן הסעד הזמני כמפורט בתקנה 362 לתקנות משנת 1984).

אכן, אין המבקשים צריכים להוכיח כבר עתה את כל מרכיבי תביעתם, ואולם מאחר שמדובר בסעד שלטעמי הוא סעד מהותי בהקשר של ההליך העקרי או שמא אומר דרמאטי, קרי, מתן הוראה כבר עתה בטרם דיון לגוף הדברים, למנוע אספקת קלטז"ים והתקנתם לשימוש במתקנים הניצבים בשטח אימון בבסיס בא"ח צנחנים הרי שהנטל הראייתי המוטל על המבקשים הוא גבוה, וברור איפוא כי המחיר של העדר הראיות המובהקות והמהימנות לכאורה בדבר הגבלת האספקה יהיה דחיית הבקשה.

"ככל שהראיות התומכות בעילת התובענה מהימנות יותר, כך גדלים סכויי הצלחתה של התובענה, וזה הלוא, כאמור, תנאי בל יעבור למתן סעד זמני. מכל מקום, הראיות בהקשר זה אינן חייבות להיות סופיות ונחרצות כנדרש לצורך מתן הכרעה שיפוטית סופית בתובענה. על התובע המבקש צו מניעה זמני, להוכיח קיום זכות בתובענה העיקרית, אשר בעטיה הוא דורש את מתן הסעד עד תום הדיונים, אך אין הוא צריך להוכיח בשלב זה את כל התביעה, אלא די שיוכיח זכות לכאורה" (משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי: הלכה ומעשה עמ' 814 (כרך שני; 2007)), אשר לראיות התומכות בעילות למתן הסעד הזמני "כאן נידרשות ראיות ברמה ראויה, שהיא מעבר לראיות לכאוריות" (שם, עמ' 815) ולסכם עניין זה "יש הבדל משמעותי בין עול ההוכחה הרובץ על מבקש הצוו באשר לראיותיו התומכות בעילת התובענה העיקרית, לבין עול ההוכחה הרובץ עליו באשר לתנאים המצדיקים את מתן הסעד הזמני המבוקש על ידו. בזה האחרון הנטל הרובץ עליו משמעותי הרבה יותר" (שם).

...

דיון והכרעה אקדים מסקנה לדיון עצמו ואומר כי לאחר שעיינתי בבקשה למתן סעדים זמניים, בתשובת המשיבות, כן נתתי דעתי לנספחים שצורפו לכתבי הטענות, בהמשך קיימתי דיון בו שמעתי את המצהירים, ומשבחנתי את טענות הצדדים, מסקנתי היא כי יש לדחות את הבקשה למתן סעדים זמניים ולאפשר לצדדים לנהל את המחלוקות ביניהם, בדרך בירור עובדתי על יסוד תשתית ראייתית מלאה.

יוצא אפוא, כי שני התנאים הנדרשים למתן סעד זמני לא התמלאו בענייננו וממילא לא מצאתי כל סיבה להתערב בשלב מוקדם זה של ההליך.

ואולם שאלות אלו תתבררנה מן הסתם בהליך עצמו בין שבבית משפט ובין שבפני הבורר וברי כי אין די בכך כדי להעתר לבקשה.

הבקשה נדחית אפוא.

לחילופין עותרים המבקשים כי בית המשפט יתקן את השומה בהתאם להנחיות אשר פורטו בבקשתם, בין בעצמו ובין באמצעות שמאי חצוני ובלתי תלוי, וכי הם מתנגדים להחזרת השומה למומחה שיתקנה, נוכח האמור לעיל וחד הצדדיות שגילה בעבודתו, יהא זה עוות דין של ממש להחזיר את השומה לידיו.

מינוי זה נעשה לשם סתימת הגולל על כל אפשרות לקיים דיון נוסף לאחר פסק הבוררות, כפי שאף מצא את ביטויו בהחלטת בית המשפט מיום 16.3.2021, אשר נתנה תוקף להסכמת הצדדים לפיה "הצדדים יקבלו את חוות הדעת של השמאי המכריע כחוות דעת מכריעה וסופית ולא יתדיינו לגביה". מהאמור עולה, כי בשתי החלטות שיפוטיות נקבע כי לא ניתן יהיה לערער על פסיקתו של השמאי הבורר, והיא תהווה הכרעה סופית במחלוקות בין הצדדים.

המדובר בבקשה המוגשת בחוסר תום לב. לטענת המשיבים, הבוררות היתנהלה בהתאם להוראות וסדרי הדין הנוגעים לבוררות, וכבר בפתח חוות דעתו ציין השמאי כי התבקש לשמש כשמאי בורר.

לעניין ההוצאות, לא מצאתי מקום לפסוק למשיבים את הסכומים שהתבקשו על ידם, שכן בבואי לפסוק הוצאות אני לוקחת בחשבון את ההליכים שנוהלו בפני, והדיונים שהתקיימו.

...

בהחלטה מיום 9.1.2022 ולאחר הוגשו חוות דעת מטעם הצדדים, בהתאם להחלטה בפרוטוקול הדיון מיום 16.3.2021, ניתנה החלטתי כדלהלן: "...... לאחר עיון בטענות הצדדים ובהעדר הסכמה לגבי זהות השמאי הבורר אני ממנה את השמאי מר שאול רוזנברג כשמאי בורר בתיק, אשר יכריע במחלוקות בין הצדדים.

ובדומה לכך נקבע כי : "ברור מן ההסכם שלפנינו כי הצדדים הפקידו בידי השמאי פן סמכות להכריע בסכסוך שנתעורר ביניהם ואשר לא בא על פתרונו... לדעתי כבלו הצדדים עצמם לפסיקתו. בהוראות ההסכם ניתן למצוא ביטוי לרצון הצדדים לשים קץ להתדיינות שביניהם ולקבל על עצמם את פסיקת השמאי כסופית ומחייבת... קביעתם כי הערכת השמאי תחייב אותם, וכי המשיבה תשלם למערערת את המחיר למבנים שייקבע על-ידי השמאי, אינה מותירה ספק בכוחה הכובל של הערכת השמאי... ועוד נאמר בע"א 311/66 נחמיאס נ' 'לקט' קואופרטיב לאיסוף נייר פסולת, בעמ' 50, כי 'כאשר הצדדים הסכימו כי חוות הדעת תחייב אותם, אין להרשות הפרכתה לגוף העניין על-ידי עדות חיצונית אחרת'. אך מובן הוא כי על אף-זאת ניתן לתקוף את חוות הדעת, אם פעלו השמאי או המעריך בחריגה מסמכות, שלא בהגינות, בחוסר תום-לב, במירמה או תחת השפעה בלתי הוגנת, או שחוות הדעת הושגה באמצעים בלתי כשרים. צמצום עילות ההתערבות של בית המשפט בהחלטת שמאי או מעריך שהצדדים כבלו עצמם להכרעתם, רק למקרים חריגים דוגמת אלה שמנינו לעיל, מתחייב מכיבוד רצונם ותואם את ציפיותיהם כי הסכסוך יוכרע בצורה מהירה יעילה..." (ע"א 609/93 מרום שירותי תעופה בע"מ נ' רשות שדות התעופה, פ"ד מח(5) 381, 390-391).

נוכח כל האמור לעיל אני דוחה את בקשת המבקשים.