בקשה למתן היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט בתובענה ייצוגית

בית המשפט הדגיש ששימוש בהסדר פשרה מסוג זה מעלה חשש מפני "מירוץ לתחתית", במובן זה שבעתיד משיבים לבקשות לאישור תובענות ייצוגיות עלולים להתחרות ביניהם בדרך אל הסדר הפשרה הראשון שיקנה סמכות שיפוט.

כן טענה דנפוס כי ההיתר שניתן לבצע לה המצאה מחוץ לתחום, נסמך על היותה חברת-אֵם של חברה אחרת שנזכרה במסמכים שצורפו לבקשת האישור, חברה גרמנית בשם Danfoss Flensubrg GmbH (להלן: דנפוס-הבת); והדגישה בבקשתה שהמצאה לחברת-אֵם לא יכולה להעשות על בסיס עילת תביעה נגד חברת-בת. עוד טענה בבקשת הביטול כי לא מתקיימים יסודות תקנה 500(10) לתקנות הישנות; ובפרט נטען שההסדר הדיוני אינו מהוה המצאה כדין בתחום המדינה, כדרישת התקנה.

שלב הדיון בהיתר ההמצאה מחוץ לתחום הוא שלב מקדמי, בהליך שהוא עצמו הליך מקדמי (בקשת האישור), ונטל ההוכחה המוטל על התובע בשלב זה נמוך מזה הדרוש להוכחת התביעה במהלך המשפט (עניין הצלחה, בפיסקה 12; רע"א 9328/12 ‏נירימליק בע"מ נ' חברה באחריות מוגבלת סובורובה, פסקה 7 (21.4.2013); להרחבה ראו: טליה קונפינו-שר סמכות שיפוט על נתבע זר 52-44 (2000), להלן: סמכות שיפוט על נתבע זר).

...

בתגובה, חלק מהחברות הזרות עתרו לביטול היתרי ההמצאה מחוץ לתחום; ובסופו של דבר, ביום 18.10.2017 הורה בית המשפט המחוזי על ביטול היתרי ההמצאה מחוץ לתחום ביחס לכל החברות הזרות.

אין בידי לקבל טענה זו. בקשת האישור הומצאה למורשה מטעם פנסוניק בהתאם לתקנה 477 לתקנות הישנות והיא הוגשה בהתאם לדרישות הפורמליות ולכללים הפרוצדורליים הקיימים בדין.

לסיכום, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי לדחות את בקשת הביטול.

סוף דבר התוצאה היא שבקשת רשות הערעור ב-רע"א 2296/19 נדחית.

במסגרת החלטות אלה נדחתה עתירת המבקשת למתן היתר המצאה מחוץ לתחום מכוח תקנה 500(10) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות הישנות) שזו לשונה: המצאה מחוץ לתחום השיפוט רשאי בית המשפט או רשם שהוא שופט, להתיר המצאת כתב בי-דין אל מחוץ לתחום המדינה באחת מאלה: .

העילה להמצאת בקשת האישור לצ'י מיי מעוגנת כאמור בתקנה 500(10) לתקנות הישנות, שלפיה ניתן להתיר המצאה מחוץ לתחום מקום שבו "האדם שמחוץ לתחום המדינה הוא בעל דין דרוש, או בעל דין נכון, בתובענה שהוגשה כהלכה נגד אדם אחר". לצורך הבחינה אם בעל דין "דרוש" או "נכון" יש לשאול את השאלה ההיפותטית הבאה: אילו בעלי הדין היו יושבים בתחום המדינה, האם היו שניהם צדדים נכונים לתביעה (רע"א 4038/09 ברונשטיין נ' ד"ר בלינדר ג'ורג' – מ.א.ר בע"מ, פסקה 31 (19.7.2009)).

אם וכאשר תומצא בקשת האישור לצ'י מיי, זו תהיה רשאית לטעון כנגד ההמצאה מכוח תקנה 502(ב) לתקנות הישנות (עניין ‏נירימליק, פסקה 6), ובהתאם לתקנה 7 לתקנות תובענות ייצוגיות (תיקון מס׳ 3), התשפ״א-2020 שלפיה התקנות הישנות ימשיכו לחול על הליכים שניפתחו לפני יום תחילת התקנות החדשות, 1.1.2021.

...

בהמשך, פנתה הצלחה לבית המשפט בבקשה למתן היתרי המצאה מחוץ לתחום מכוח תקנה 500(7) לתקנות הישנות; לפיה בית משפט רשאי להתיר המצאת כתבי בי-דין אל מחוץ למדינה כאשר "התובענה מבוססת על מעשה או מחדל בתחום המדינה". ביום 5.9.2014 נעתר בית המשפט המחוזי (השופט א' פורג בסמכותו כרשם) לבקשה וניתנו להצלחה היתרי המצאה מחוץ לתחום, כבקשתה.

ובענייננו, יש לתת את הדעת לשאלה אם להצלחה עומדת תביעה ראויה נגד צ'י מיי; ומענה חיובי לשאלה זו יוביל כאמור אף למסקנה כי לפנינו "שאלה רצינית" שיש לדון בה בגדר שלב הבחינה השני.

אשר לשלב השלישי, נחה דעתי שיש להיעתר לבקשה למתן היתר המצאה מחוץ לתחום וכי ישראל היא הפורום הנאות לדיון בתובענה; זאת ביתר שאת כאשר בקשת האישור מתנהלת נגד יתר החברות הזרות.

סוף דבר התוצאה היא שהבקשה לרשות ערעור מתקבלת והערעור שנדון על פי הרשות שניתנה מתקבל אף הוא, במובן זה שניתן להצלחה היתר המצאה מחוץ לתחום של בקשת האישור לצ'י מיי (המשיבה 1).

כללי כדי לעמוד בתנאים למתן היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט (נכון למועד ההיתר מושא הליך זה, ראו הערה לעיל), על מבקש ההיתר לעמוד בנטל להוכיח את התנאים הבאים: א. התובענה עומדת בדרישות של אחת מתקנות המשנה של תקנה 500 לתקנות הישנות; ב. למבקש עילת תביעה רצינית; ג. בית המשפט הישראלי הוא הפורום הנאות לידון בתובענה.

הרמה הנדרשת לבירור ביחס לעילת התביעה נמוכה, כאמור, ומסתכמת בכך שהתובענה אינה קנטרנית או "תובענת סרק". חקירה בנושא הנזק אינה מתיישבת עם קריטריון זה. זאת ועוד, גם שיקולים מהותיים בדבר זכות הגישה לערכאות, וגם שקולי יעילות דיונית, מכתיבים תוצאה זו. על חוסר התוחלת שבחקירה ביחס לחוות דעת המומחה, שהיא למעשה חלק מהמארג הראייתי בתיק זה, בשלב היתר ההמצאה, ניתן ללמוד גם מתוך העובדה, שעסקינן בהליך של תביעה ייצוגית, שבו שמורה למבקשים האפשרות לתקן את כתבי טענותיהם לרבות חוות הדעת, בשלב מאוחר יותר של ההליך, למשל: לאחר שלב הגילוי (אם יינתן).

...

השתלשלות ההליכים הנוגעים להמצאה תחילה הגישו המבקשים בקשה למתן היתר המצאה לפי תקנה 500 (7) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: התקנות הישנות), לפיה התובענה מבוססת על "מעשה או מחדל בתחום המדינה". חלק מהמשיבות, ביניהן המשיבה, הגישו בקשה לביטול היתר ההמצאה מכוח תקנה זו, ובסופו של דבר, המבקשים עצמם הסכימו כי אין אפשרות דיונית להמצאה מכוח תקנה 500 (7) לתקנות.

בית המשפט העליון (כב' השופטת ע. ברון) דחה את הבקשה וקבע כך: "בדומה להחלטה שניתנה ברע"א 6646/19, אף בענייננו בקשת האישור טרם הוכרעה, ובקשת רשות הערעור מתמצה בהחלטת בית משפט המחוזי הנוגעת להמצאה מחוץ לתחום. בנסיבות אלה, אין מקום לקבוע מסמרות בשאלת תחולתו של החוק (חוק התחרות הכלכלית – מ.ב.) במסגרת בקשת רשות הערעור, ומשכך צירוף האסמכתאות איננו נדרש והבקשה נדחית" (הדגשה לא במקור – מ.ב.) מאחר שמדובר בטיעונים דומים לטיעונים שהועלו בעניין לנואל ומירום, וכדי שלא להותיר איזו סוגיה מהסוגיות שהעלתה המשיבה ללא התייחסות, אחזור בקצרה על הדברים שקבעתי בעניין לנואל ומירום.

קביעה אחרונה זו אושרה בבית המשפט העליון (עניין הצלחה), שקבע: "מקובלת עליי קביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה "דוקטרינת ההשפעות", ככל שהיא חלה במשפט הישראלי, עניינה בברירת הדין החל ולא בקניית סמכות שיפוט בינלאומית".

סיכום הבקשה לביטול היתר המצאה נדחית.

ביום 16.7.2018 ניתנה החלטת בית המשפט (כב' השופט א' פורג) ולפיה, הגם שבבקשת האישור צוין כי בד בבד עם הגשת התובענה מוגשת בקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום, לא עלה בידיו לאתר בקשה כזו.

על רקע זה, טענה המבקשת כי "גם לאחר שעותק התובענה ובקשת האישור נגד המשיבות הפורמליות הומצא ביום 4.6.2018 לסגנית נשיא למחקר של אמזון בארץ, וגם לאחר שביום 11.12.2018 הומצא עותק התובענה המתוקנת והבקשה לאשרה כייצוגית לנציג המשיבה בעת ביקורו בארץ, וגם לאחר שביום 17.12.2018 הודיעו מי ששמשו כב"כ המשיבה בהליך שהתנהל נגדה בארץ והנוגע גם הוא לפלטפורמה המקוונת שלה וטענות לגביית עמלות על ידיה, בחרה המשיבה שלא להגיש תשובה מטעמה לבקשת האישור" (סעיף 8 לבקשה).

המבקשת הדגישה כי מקום בו נעשתה ההמצאה לפי תקנה 482, אין צורך לבקש מבית המשפט היתר המצאה מחוץ לתחום השיפוט, ולכן לא כללה בבקשתה למתן היתר המצאה את משיבה 3, אלא את משיבות 1 ו-2 בלבד.

...

המבקשת טענה כי לשיטתה הגב' מארק בתפקידה הבכיר, מהווה נציגה ראויה לביצוע המצאה, אך למען הזהירות ציינה כי בכוונתה להגיש בקשה למתן היתר המצאה מחוץ לתחום וביקשה ארכה לצורך כך. בית המשפט נעתר לבקשה וניתנה ארכה בת חודשיים.

מסקנה זו מתבקשת אף מבלי להידרש לשאלת משקלם וערכם הראייתי של המסמכים השונים שצורפו – רובם ככולם פרסומים ברשת האינטרנט וברשתות חברתיות וכתבות באתרי אינטרנט חדשותיים (וראו לעניין זה את ת"א (מחוזי מר') 32391-01-17 אוטוטו דיזיין בע"מ נ' Amazon.com.Inc, פסקה 2 (5.11.2017)).

מן המסמכים השונים שצורפו ניתן אמנם להסיק כי מר Somasundaram עובד בקבוצת אמזון, אך גם לפי הגישה המרחיבה ביותר, אין בידי לקבוע כי הוכחה הזיקה הישירה והאינטנסיבית שלו למשיבה 3, במידה הדרושה.

אשר על כן, הבקשה להכיר בהמצאה נדחית.

כך, ביום 30.8.2020 אישר בית משפט זה בקשה לאישור תובענה ייצוגית בה עלו טענות דומות בקשר למכשירי אייפד ואייפוד, וביום 19.1.2023 ניתן תוקף של פסק דין להסדר פשרה באותו הליך (ת"צ (מחוזי מרכז) 50932-01-14 המועצה הישראלי לצרכנות נ' אייקון גרופ בע"מ (19.1.2023)).

ביום 26.11.2019 הגיש המבקש במסגרת בקשת האישור הקודמת בקשה למתן היתר המצאה מחוץ לתחום למשיבה.

האם יש להכיר בהמצאה לאפל ישראל כהמצאה למשיבה? האפשרות לבצע המצאה באמצעות נציג מוסדרת בתקנה 163(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, הקובעת כך: "התגורר הנמען מחוץ לתחומי המדינה ויש לו בתחומי המדינה נציג מטעמו המייצג אותו באופן קבוע בקשר לענייניו בישראל, ניתן להמציא לנציג אם התביעה נוגעת לאותו עניין; תקנה 169 תחול בשינויים המחויבים גם על תקנת משנה זו". תקנה זו באה במקומה של תקנה 482(א) לתקנות הקודמות, שקבעה כך: "היתה התובענה בענין עסק או עבודה נגד אדם שאינו גר באיזור השיפוט של בית המשפט המוציא כתב בי-דין, די בהמצאת הכתב למנהל או למורשה, העוסק אותה שעה בעצמו מטעם האדם בהנהלת אותו עסק או אותה עבודה באותו איזור שיפוט". הפסיקה שעסקה בפרשנות תקנה 482(א) לתקנות הקודמות עמדה על כך שהיא כוללת שני מבחנים: מבחן אינטנסיביות הקשר ומבחן העסק.

...

לאור האמור, סבורני שמתקיים מבחן העניין, וממילא יש להכיר בהמצאה שבוצעה לאפל ישראל כהמצאה למשיבה.

סוף דבר נקבע בזאת כי המצאת בקשת האישור לאפל ישראל נחשבת להמצאה למשיבה, מכוח תקנה 163(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי.

בשקלול כלל הנסיבות, ישלם המבקש לאפל ישראל הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 5,000 ש"ח. המזכירות תביא את ההחלטה לידיעת המותב הדן בהליך.