בקשה למתן הוראות לפי סעיף 39 לחוק הנאמנות

בתוך כך, הדגיש בית המשפט כי התובע אף לא פנה בבקשה לחייב את הנתבע לבצע פעולה מכח סעיף 39 לחוק הנאמנות, תשל"ט-1979 ובמקום זאת בחר להגיש תביעה כספית נגד הנאמן בלבד (בפיסקה 10 לפסק-הדין).

בתביעה שבפניי, גם הפעם, נימנע התובע מנקיטה בהליך למתן הוראות לפי סעיף 39 לחוק הנאמנות, ואף היתעלם, גם הפעם, מהעובדה כי מערכת היחסים בין החברות כפופה לקיומן של תניות בוררות ליישוב מחלוקות בסכסוך העקרי המתקיים ביניהן, וכי תביעת ה"נאמן" מהוה, למעשה, ניסיון לעקוף הדיון בסכסוך עקרי זה. אמנם, בתביעה שבפני העלה התובע טענה "חדשה", כביכול, לפיה הנתבע נהג כלפי התובע ב"תרמית" משהוא לא הציג מיסמך מטעם Auxilium המסמיך אותו לשמש נאמן מטעמה, אלא הוא מונה לתפקידו על ידי מתווך בעיסקה מר דורון מאטיאס (ראה, למשל, סעיף 14 לכתב התביעה).

...

הנתבע טען להגנתו כי דין התביעה להידחות על הסף מחמת קיומו של מעשה בית-דין לנוכח הליך קודם שהתקיים בין הצדדים, כמו גם בהיעדר יריבות בין התובע או MDSE לנתבע ובהיעדר עילת תביעה לתובע.

עוד טוען הנתבע כי בין החברות קיימת תניית בוררות מחייבת וכי ממילא לא קיימת לתובע עילת תביעה ישירה כלפי הנאמן, בין היתר, לנוכח תנייה מפורשת שנכללה בהסכם הנאמנות בעניין זה. דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים כפי שהן עולות מכתבי טענותיהם ומההליכים המשפטיים אליהם הפנה הנתבע ושמעתי את טענותיהם בישיבה שהתקיימה ביום 26.12.22, החלטתי לקבל את הבקשה.

ואולם, כאמור לעיל, כל הטעמים שהתקיימו בפסק-הדין שניתן ב-ת"א 4688-08-20 (אשר ערעור עליו נדחה בבית המשפט המחוזי) יפים גם בתביעה שבפני – ומן הדין לסלק גם התביעה הנוכחית באותן עילות, מכח תקנות 41(א)(1) ו-41(א)(4) לתקנות סדר הדין האזרחי – כן אני מורה.

סוף דבר התביעה נמחקת על הסף.

לנוכח העובדה כי מדובר בתביעה שנייה אשר הוגשה מטעם התובע באותו העניין אשר נדון ונמחק בפסק-דין כאמור, אך מנגד - התקיימה בתביעה רק ישיבה מקדמית אחת – אני מחייב את התובע בתשלום הוצאות הנתבע, ובכלל כך בשכר-טרחת עורך דינו, בסך של 4,000 ש"ח. ניתנה היום, ג' טבת תשפ"ג, 27 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.

החלטה זאת עניינה בשתי בקשות: האחת, בקשת עו"ד אסף אולסקה (להלן: הנתבע או הנאמן) למתן הוראות בהתאם לסעיף 12(ג) לחוק הנאמנות התשל"ט-1979 (להלן: חוק הנאמנות) (בקשה 62); השנייה, בקשת אחד המשקיעים שהצטרף להליך, מר צארום שמואל (להלן: צארום או המבקש) להורות למשיבה להמציא מסמכים; להורות על מינוי רו"ח מטעם בית המשפט וכן להורות לנאמן שלא להעביר כספים למשיבה או מי מטעמה עד להשלמת הבירורים הנדרשים, ולהורות על חלוקת כספים למשקיעים (בקשה מס' 7).

סעיף 12(ג) לחוק הנאמנות קובע : "נאמן רשאי לבקש מבית המשפט הוראות, והוא אינו נושא באחריות אם פעל בתום לב לפי הוראות בית המשפט או באישורו." ראשית, נדמה כי הפרוצידורה בה נקט הנאמן אינה הפרוצידורה הנכונה.

...

באשר לבקשה למינוי רואה חשבון מטעם בית המשפט, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשה.

בקשה זאת נדחית.

סוף דבר בכך הסתיים הדיון בבקשות לעיל.

עילות התביעה כפי שפורטו בבקשת האישור הנן: הפרת חוזה- סטיה מהמוסכם בתעריפון; הפרת החובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב במשא ומתן לקראת כריתת חוזה לפי סעיף 12 לחוק החוזים, (חלק כללי), תשל"ג – 1973 (להלן: "חוק החוזים") ולפי סעיף 39 לחוק החוזים וכן הפרת חובת נאמנות; עשיית עושר ולא במשפט לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט – 1979 (להלן: "חוק עשיית עושר"); הפרת חובה חקוקה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) (להלן: "פקודת הנזיקין").

סעיף 3(א) לחוק תובענות ייצוגית קובע כך: "לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השניה או בענין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית; ..." הפרט השלישי לתוספת השניה לחוק תובענות ייצוגיות עניינו ב: "תביעה נגד תאגיד בנקאי, בקשר לענין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעיסקה ובין אם לאו." במקרה דנן, הבקשה הוגשה בהתאם לפרט השלישי בתוספת השנייה בחוק תובענות ייצוגיות.

...

כפי שכבר קבעתי לעיל, שיטת המשיב עולה בקנה אחד עם האמור בתעריפון ובהעדר חוות דעת כלכלית לא שוכנעתי ולו ברמה הלכאורית, כי מבחינת הלקוחות שיטת החישוב של המבקש עדיפה בהכרח על שיטת החישוב של המשיב, וגם לא שוכנעתי ברמה הלכאורית כי שיטת החישוב של דמי הניהול על ידי המשיב היא בהכרח לטובתו.

לסיום נוכח כל האמור לעיל, לא שוכנעתי ולו ברמה לכאורית כי הבנק גבה מהמבקש ומחברי הקבוצה שנטענה דמי ניהול תוך הפרת חוזה וסטיה מהמוסכם בתעריפון.

בקשת האישור נדחית ויחד עימה גם תביעתו האישית של המבקש.

בהיעדר נכסים כלשהם לחברה, לא ניתן להבטיח את שכרו והוצאותיו של הנאמן ומשכך עמדת הממונה היא כי לבית המשפט סמכות טבועה להורות כי המבקש יידרש להפקיד סכומים בקופת הפרוק לצורך כסוי הוצאותיו של הנאמן ושכר טירחתו.

הסעיף מוסיף וקובע כי השר רשאי לקבוע הוראות מיוחדות לעניין שכר הנאמן שמונה לפי פרק זה. נכון להיום, לא הותקנו על ידי שר המשפטים, מכוח סמכותו לפי סעיף 39 לחוק חידלות פרעון ושקום כלכלי, תקנות לעניין שכר הנאמן והוצאותיו או הוראות מיוחדות לעניין שכר נאמן שמונה בהתאם להוראות חוק החברות, מכוח סמכותו לפי סעיף 342יד(א)(3) לחוק החברות.

...

כן אני סבורה כי מאחר ומדובר בפעולות הכרחיות וודאיות שיידרש הנאמן לבצע, וכי השכר בגינן מבוסס על מנגנון שעתי, אין כל מניעה להעריך מראש את היקף העבודה שיידרש בעל התפקיד לבצע ולקבוע את השכר הראוי בגינן מראש.

כמו כן, כאמור, ראיתי לנכון להבהיר כי כנגד הפקדת סכום זה כערובה להוצאות יהיה מחויב בעל התפקיד, כתנאי לפסיקת שכרו ולתשלומו, לביצוע מלוא הפעולות הנדרשות עד לחיסול החברה ועליו להביא בחשבון, בתכנון עבודתו, מגבלת סכום זו. נוכח הבהרה זו, ומשמדובר בשכר בגין פעולות שטרם בוצעו, אשר המשיב רשאי, אך אינו חייב, להפקיד ערובה לתשלומו, אני סבורה כי חרף העובדה שצו הפירוק כבר ניתן, לא נפגע ולא עתיד להיפגע כל אינטרס הסתמכות של המשיב.

סוף דבר הפועל היוצא של האמור לעיל הוא שאין מקום לחייב את הנאמן בנקיטת פעולה כלשהי לקידום ההליך, אלא אם כן יובטח תשלום שכרו על ידי מי שמעוניין בקידום ההליך, ובעניינו, כעולה מבקשת הפירוק ומהתשובה לבקשה שבפניי, המשיב.

ברקע הבקשה, תביעה לתשלום עמלות תיווך שהגישה התובעת 1, חברת גיא 11 השקעות בע"מ (להלן: "גיא 11") והתובעת 2, חברת שגיא דורון יזמות ופרויקטים בע"מ (להלן: "דורון יזמות", וביחד: "התובעות") - חברות פרטיות, המעניקות בין היתר שירותי תיווך - נגד הנתבע 1, מר אלירן טויטו (להלן: "אלירן") והנתבעת 2, חברת תדיראן סולאר בע"מ (להלן: "סולאר", וביחד "הנתבעים") - העוסקים בסחר מוצרים להרכבת מערכות סולריות בישראל.

בכתב התשובה שכנגד (סעיף 12), הוסיף אלירן וטען כדלקמן: "בנסיבות העניין מדובר בהפרת הסכם ובהתנהלות בחוסר תום לב של אורגאנים בחברה, בנגוד בין היתר לחובתם מכוח סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, אשר מקימות אחריות אישית לאותם אורגאנים (ר', בין היתר, סעיף 54(א) לחוק החברות, תשנ"ט-1999). כידוע, היותו של אדם אורגן בחברה, אינו מקנה לו חסינות אוטומאטית מתביעות בשל פעולות שביצע, לרבות פעולות של הפרת חוזה. האמור נכון במיוחד, כאשר מדובר בשתי חברות אשר לכל אחת מהן בעל שליטה ודירקטור יחיד אשר משמש כאורגן היחיד בהן. במצטבר או לחלופין, יש להורות על הרמת מסך ולהטיל אחריות אישית על שגיא וגיא, מכיוון שהם עשו וממשיכים לעשות שימוש באישיות המשפטית הנפרדת של הנתבעות שכנגד על מנת להונות את אלירן ולגרום לו נזקים חמורים.". עינינו הרואות, כי בכתב התביעה שכנגד מעלה אלירן עילות תביעה נגד גיא ושגיא בשני מישורים: האחד - מכוח אחריות אישית של האורגנים בחברות; השני – טענה חילופית לחיוב מכוח דוקטרינת הרמת מסך.

בנוסף, בע"א 10362/03 א. ברזני שירותים בע"מ נ' אחים בן רחמים (צפון) בע"מ (נבו 20.10.09) נקבע כי המבחן להטלת אחריות אישית על אורגן בחברה בגין ניהול משא ומתן בחוסר תום לב בשלב הטרום חוזי, יפה גם לעניין חובת תום הלב בשלב קיום החוזה לפי סעיף 39 לחוק החוזים (שם, בפיסקה 17 לפסק הדין).

אף טענות גיא ושגיא לפיהן הטענות המפורטות בכתב התביעה שכנגד אינן מקימות עילות להרמת מסך נגדם – מאחר וכתב ההיתחייבות נחתם על ידי גיא 11 ודורון יזמות ואין בו כל התחייבות אישית של גיא ושגיא; וכי בנסיבות המקרה, לא הייתה כל הונאה, או קפוח וכי אלירן אינו צד להסכם התיווך שכתב ההיתחייבות נחתם בהתבסס עליו; וכי אלירן הסכים להותיר חלק מהתמורה בנאמנות, לרבות הטענה כי אלירן היה אמור לקבל מחצית מהתמורה לאחר המועד שכביכול הושאר סך של 9 מש"ח בנאמנות – כל טענות אלה הן טענות עובדתיות המצריכות ליבון ואין בהן בשלב זה כדי להצדיק דחיית התביעה על הסף.

...

אני סבור כי בשלב מקדמי זה של ההליך, די בכך כדי לשלול מחיקת טענות אלה על הסף.

אני סבור, כי בשלב זה של כתב התביעה שכנגד, אין התובע שכנגד נדרש לפרט איזו מן החלופות בסעיף 6 לחוק החברות מתקיימות בנסיבות העניין ודי בפירוט העובדות, המזכות אותו, לטענתו, בקבלת הסעד (ראו: ת.א. (מחוזי ת"א) 48946-12-20 קרן הגשמה בע"מ נ' רז חיים קארו ואח' (נבו 8.6.2023)).

סוף דבר לאור מכלול האמור לעיל, הבקשה נדחית.