בקשה למתן הוראות למימוש משכון יהלום מופקד

להבטחת פרעון האשראי, שעבדה החברה לבנק זכויות ונכסים שבבעלותה ויצרה שטר מישכון, בו משכנה, בשיעבוד ראשון, להבטחת פרעון חובותיה לבנק את כל השיטריות שתמסור לבנק לבטחון, לגבייה או לשמירה.

את כשלון התמורה מבקשת אניטה להוכיח ממכתבה של החברה מיום 8.9.16, בו הודיעה לה החברה כי לא הצליחה לספק לה את היהלומים מושא העסקה, כי על פי הסכמת הצדדים העסקה מבוטלת וכי עליה להשיב לאניטה את שלושת השיקים שנמסרו לה במסגרת העסקה (נספח ב' לתצהירה).

שיק שניתן להפחתת חובו של לקוח בחשבון המצוי ביתרת חובה מהוה מתן ערך בהתאם לדיני השיטריות ומסירת שיק כבטוחה למתן אשראי מהוה אף היא "מתן ערך", לאור הוראת סעיף 26 (ג) לפקודת השיטריות ( ע"א 775/85 בל"ל נ' ברוש מסחר בברזל (אישרור) בע"מ, פ"ד מב(1) (1988); ע"א 2449/08 משה טואשי נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (16.11.2010); ראו גם ש.לרנר, דיני שטרות עמ' 397).

אשר לטענת החברה כי הבנק פעל בחוסר תום לב בהגשת השיק לבצוע, ולא מימש בטוחות אחרות שהעמידה לטובתו החברה: ראשית, זכותו של הבנק לממש את הבטוחות שניתנו לו בהתאם לשיקול דעתו ולא מצאתי כי היתנהלות הבנק במקרה זה מהוה הפעלת זכות חוזית (וחוקית) בחוסר תום לב. יתר על כן: על מנת להיות "אוחז כשורה", על האוחז להיות תם לב בעת סיחור השטר.

האם לחברה (או בעלי השליטה בה) יש אינטרס להעדיף את הצדדים (ובכללם אניטה) עימם ניהלה עיסקאות למכירת יהלומים בעבר (ואולי בתקווה גם בעתיד) על פני הבנק או שמא ההפך הוא הנכון? האם החברה סיפקה לאניטה ולאותם צדדים שלישיים יהלומים אחרים? האם אלו נותרו חייבים לה כספים? ללא עדות מטעם נציג החברה עורך המכתבים, ללא עדות מפורטת מטעם אניטה וללא צירוף מסמכים, התכתבויות וכרטסת הנהלת חשבונות לא ניתן לדעת כל זאת.

גם עדותו של מר יניב **** 61090-03-17, שנשמע יחד עם תיק זה, מלמדת, כי נהוג בענף היהלומים להפקיד שיקים בבנק לצורך קבלת אשראי עוד בטרם סופקה הסחורה: "ש. ידעת שהשיק שלא מוגבל יכול ללכת נניח לבנק או לצד אחר, אמת? ת. נכון, כך מתבצעות כל העסקאות". לאור כל האמור, לא מצאתי כי אניטה עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי עסקת היסוד ניכשלה.

...

גם עדותו של מר יניב **** 61090-03-17, שנשמע יחד עם תיק זה, מלמדת, כי נהוג בענף היהלומים להפקיד שיקים בבנק לצורך קבלת אשראי עוד בטרם סופקה הסחורה: "ש. ידעת שהשיק שלא מוגבל יכול ללכת נניח לבנק או לצד אחר, אמת? ת. נכון, כך מתבצעות כל העיסקאות". לאור כל האמור, לא מצאתי כי אניטה עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כי עסקת היסוד נכשלה.

סוף דבר: משקבעתי כי אניטה לא הוכיחה את טענתה ל"כשלון תמורה" בעסקת היסוד ומשקבעתי כי הבנק "אוחז כשורה" בשיק, דין התביעה להתקבל במלואה.

לפיכך, דין ההתנגדות להידחות ותיק הוצל"פ מס' 500646-01-17 ישופעל.

עוד טוען שי כי הטופס עליו הוחתם אינו תואם את שהוסבר לו, שכן כתב הערבות שעליו הוחתם נושא את הכותרת "ערבות מתמדת מוגבלת בסכום להבטחת כל חוב". לטענת שי, לא ניתן להחתימו על ערבות מתמדת שכן הוא "ערב יחיד". עוד טוען שי כי החתמתו על מיסמך הערבות מנוגדת להוראות המפקח על הבנקים וכן כי החוב שלו ערב על פי מיסמך הערבות נפרע.

גרסת הבנק, לפיה אם הייתה אנה מפקידה את סכום ההלוואה בסך 50,000 ₪ בחשבון החברה ביום 14.12.16 היה קו האשראי בסך 200,000 ₪ מוארך זמנית באמצעות אז"מ וכך היו מכובדים השיקים שהיו עתידים להיות מופקדים לחשבון ביום 15.12.16, וכי רק מאחר שאנה לא הפקידה סכום זה בחשבון ביום 14.12.16 ולא ביקשה את יתרת ההלוואה בסך 100,000 ₪, לא כובדו השיקים שהופקדו ביום 15.12.16, אינה מתקבלת על דעתי, ואינה מתיישבת עם גרסת הבנק עצמו.

השאלה הנשאלת הנה, איפוא, האם בנסיבות העניין ומשקבעתי כי הבנק התחייב להגדיל את מסגרת האשראי, היה הבנק חייב ליתן לחברה ארכה כלשהיא ולכבד את השיקים שהופקדו ביום 15.12.16, לאחר שהודע למנהל הסניף כי הגדלת המסגרת הקבועה ל-350,000 ₪ לא אושרה ע"י הממונים עליו, בנגוד למצגו לחברה מיום 13.12.16, וזאת כדי לאפשר לחברה לנסות להערך ולהזרים כסף לחשבון ממקורות אחרים, או לנסות ולמכור את עסקה של החברה ולהמנע מקריסה.

אכן, אין הבנק חייב להעמיד עצמו בסיכון לפיו לא יוכל להפרע את כספו, אולם בנסיבות שהוכחו לפני, הבנק לא היה עומד בסיכון מסוג זה, גם אילו איפשר את פרעון השיקים בימים 15 ו-16 לדצמבר (בסך של כ-130,000 ₪, דבר שהיה מעלה את יתרת החובה לסך של 318,091 ₪, לאחר הפקדת 150,000 ₪ ע"י אנה) לאור הקף הבטוחות שעמדו לרשותו, ערבויות אישיות של שלומי, של רעייתו ושל ושי, משכון דירתו של שלומי לזכות הבנק, ובמיוחד שהועמדה לרשותו בטוחה חדשה ונוספת בדמות ערבותה של אנה לסך של 507,000 ₪.

בע"א 8409/04 מזל יעקובי נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ סניף יהודה המכבי (פורסם בנבו, מיום 19.9.2007) נקבע: "הנורמות החולשות על יחסי בנק-לקוח שאובות מהוראות סטטוטוריות שונות הקבועות בחוק הבנקאות (שירות ללקוח), התשמ"א-1981 (להלן: חוק הבנקאות), וכן בדיני החוזים ובדיני הנזיקין הכלליים (ראו: ע"א 7825/01 דאטא סיסטמס אנד סופטוור אינק נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ, פ"ד נח(5) 348, 356 (2004); ע"א 6799/02 יולזרי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ – סניף בורסת היהלומים, פ"ד נח(2) 145, 150 (2003) (להלן: עניין יולזרי); כן ראו סיני דויטש "הגנת הצרכן הבנקאי: מכח חוק או מכח קודים אתיים – מה עדיף?" הפרקליט מה 241, 242-241 (2000)).

שוכנעתי כי לא הוסבר לאנה כי באם יחזור לחברה עוד שיק אחד נוסף, חשבונה של החברה יוגבל לאלתר, והיא לא תוכל להוסיף ולפעול בחשבון, דבר שיביא למימוש מיידי של ערבותה של אנה על סך 507,000 ₪, וזאת חרף העובדה לפיה הבנק ידע ביום 13.12.16 כי יומיים אחרי החתימה על הערבות, ביום 15.12.16 צריכים להיות מופקדים לחשבון שיקים בסכום העולה על 100,000 ₪, שיקים שאם לא יכובדו, יביאו להגבלה מיידית של חשבון החברה ולהפסקת הפעילות בחשבון החברה, וכפועל יוצא - גם למימוש ערבותה של אנה, יומיים אחרי שנחתמה.

...

אשר על כן, מכל החזקתו במניות חברת רוכוביץ שחר, מהווה שי בעל עניין בחברה, ולפיכך הוא אינו "ערב יחיד". על כן, כל טענות ההגנה של שי, המתבססות על היותו ערב יחיד, נדחות.

סוף דבר תביעת הבנק נגד החברה, הנתבעת 2, שלומי ושי מתקבלת במלואה, כל אחד לפי סכום התביעה נגדו, בקיזוז סכום הנזק שגרם הבנק לחברה.

התביעה נגד אנה נדחית, התובע ישלם לאנה הוצאות משפט בסך 50,000 ₪.

לפניי בקשתה של המבקשת, ליתן צו מניעה (במעמד צד אחד תחילה), "המכוון אל המשיב 1 המורה לו לחדול מכל הליכי מימוש של דירת המגורים הנמצאת ברח' הרב קוק 47 הרצליה והידועה כגו"ח 6535/146 ת"ח 7 (להלן: "הנכס/הדירה"), לרבות עיכוב הליכי כנוס הנכסים והמכירה של הנכס שאושרו לבצוע ביום 11.1.22 (המופנים למשיבה 2) וזאת עד להכרעה בתביעה לפסק דין הצהרתי וצוי עשה המוגשת בד בבד עם בקשה זו למתן צו מניעה אירעי" (להלן: "הבקשה").

תמצית טענות המבקשת: המבקשת מציינת, כי דירת המגורים אשר שועבדה על ידי יוסף, שועבדה לטובת עסקיו (עסקי יהלומים), וכי הדירה עודנה משמשת את משפחתה, בה נולדו וגדלו ילדיה (בגירים למעט בת אחת).

לטענת הבנק סכויי הצלחת ההליך נמוכים וכי למעשה מדובר בהליך שנועד לבטל את המשכנתא ומכאן שאין לבית משפט זה סמכות להדרש; כי מי שהחתים את המבקשת על כתב הויתור הייתה עורכת דין בת משפחתה; כי הנכס לא רשום על שם המבקשת; כתב הויתור הוא מיסמך עצמאי; הוא קצר וברור; הוא אומת ע"י עו"ד. בכל מקרה הבנק אינו חב בחובות שוות ערך כלפי חותמת כתב הויתור כשם שהוא חב כלפי ממשכן; גם אם היו למבקשת זכויות בנכס לא ניתן היה לחייב את הבנק לברר את זכויותיה שאינן רשומות שעה שהיא ויתרה עליהן.

יחסי קירבה אלה משליכים, מטבע הדברים, על הקף חובת הזהירות שצריך הבנק, ויכול, לשאת בה כלפי לקוחותיו, ובין היתר מוטלת עליו מכוחה חובת פקוח למניעת פעולות של שליחת יד או גניבת כספים שהפקיד הלקוח בידי הבנק".

דא עקא, שגילוי נאות ביחס לסיכון הגלום בחתימה על מיסמך הוויתור, הובא בצורה ברורה ונהירה בנוסח מיסמך הויתור, לרבות במילים: "הסברתי לחותם כי בוויתור על ההגנות הנ"ל הוא לוקח על עצמו סיכון במובן זה שכתוצאה ממימוש הדירה הוא עלול להשאר ללא קורת גג לראשו"; "לאחר ההסבר, החותם הבין את דרישת הבנק והסיכונים שנטל על עצמו". מכאן שלטעמי הבנק קיים לכאורה את החובות המוטלות עליו מכוח הוראות חוק הבנקאות.

...

סיכום ביניים, הגם שהדברים לכאוריים בלבד המסקנה לעת הזו מבלי שיהיה בדבר לקבוע מסמרות להמשך, כי סיכויי ההליך אינם מרשימים כלל ועיקר.

ממילא גם שהבנק יוכל להיפרע מיוסף בגין נזקיו, גם אם יעוכב הליך המימוש עד לבירור ההליך העיקרי (וככל שיסתבר שדין התביעה להידחות) או שיבוצע באופן חלקי נוכח הימצאות המבקשת בדירה עד להכרעה בהליך העיקרי.

סוף דבר: תוצאת הדברים הינה אם כן, כי הבקשה מתקבלת באופן חלקי בלבד.

כן התבקש בית הדין להורות לנתבעת 2 להשיב את כספי רכיב פצויי הפיטורין אשר הופקדו על ידי התובעת והמצויים אצלה.

ביום 08.06.20 (כשנה וחודשיים לאחר הגשת התביעה, ובחלוף כ-10 חודשים ממועד מתן צו גילוי המסמכים) ולאחר שהנתבע הגיש תצהיר גילוי מסמכים מטעמו, הגישה התובעת "בקשה דחופה להארכת מועד לגילוי ועיון במסמכים". התובעת טענה כי בהמשך לחקירה שעורכת משטרת ישראל בעניינים הקשורים לתביעה, הורתה המישטרה לתובעת שלא לגלות כל מיסמך הנוגע לחקירת המישטרה.

בבר"ע (ארצי) 14760-03-12 אפלברג – מכון היהלומים הישראלי בע"מ (נבו 15.07.12) נקבע: "ככלל ולמעט במקרים חריגים ינקוט בית הדין לעבודה גישה ליבראלית, וככלל, ייעתר לבקשות לתיקון כתב התביעה מקום בו הבקשה אינה לוקה בשיהוי, הוגשה בתום לב, הנזק לצד האחר ניתן לפצוי בכסף ומקום בו יהיה תועלת בתיקון לבירור הפלוגתות" עם זאת, כפי שהודגש בפסיקה, לא תמיד יאפשר ביה"ד את תיקון התביעה וכי סמכות זו, הנה "סמכות ששיקול דעת רחב בצידה" (רע"א 7192/14 דוד צוקר ובניו חברה לבניין ולהשקעות בע"מ - דוד צוקר (נבו 1.1.15)).

יוער כי הנימוקים שבפי התובעת כעת, להצדקת התרת תיקון כתב התביעה ובכללם החשש מכפל הליכים בסוגיות קרובות, ומהכרעות סותרות, היות ההליך ,למרות חלוף הזמן, בשלב מקדמי עדיין- היו נכונות עת בחרה התובעת להגיש ההליך הנוסף ובקשה לפיצול סעדים בחודש מרץ 2021 (דוקא כאשר לטעמה כבר התגבשו אצלה כל הנתונים הרלבאנטיים, ולא קודם לכן) לא פחות משהיו נכונות עת הוגשה הבקשה הנוכחית כשנה לאחר מכן- ודי בכך כדי להבהיר שבחירת התובעת בהגשת הליך שיביא למימוש אותן חששות שכעת היא מבקשת להימנע מהם- מכבידה ומסרבלת.

...

לסיכום טוען הנתבע כי קבלת הבקשה לתיקון כתב תביעה תסיג את בירור התיק לאחור עד לראשיתו, באופן שיגרור בזבוז משאבים שיפוטיים ואובדן הוצאות לנתבע ועת דיון ההוכחות נקבע לחודש אפריל 2020.

אפרט נימוקי: ראשית, מוצאת אני כי בסופו של דבר הדרך הארוכה היא שתהא הקצרה.

סוף דבר- הצדדים יפעלו כאמור בסעיפים 50+53 ניתנה היום, כ"ח ניסן תשפ"ב, (29 אפריל 2022), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

לפני בקשת הנתבע להצהיר על פקיעת צו העיקול הזמני ולחילופין להורות על ביטול העיקולים הארעיים שניתנו בעיניינו במעמד צד אחד.

בכתב התביעה תואר שלאחר פרק זמן רב שחלף בו סכום ההלוואה לא הושב, נפגשו הצדדים בשנת 2021, במסגרת הפגישה הגיעו להסכמות מעודכנות לפיהן קרן החוב תופחת לסך של 1,120,000 דולר בצרוף ריבית חודשית בסך של כ – 1.25% כמוסכם בין הצדדים וכמקובל בהסכמי הלוואה דומים בין סוחרי הבורסה ליהלומים, וזאת מיום הווצרות החוב – 14.10.2010 ועד התשלום בפועל.

בתאריך 12.2.2023 התקבלה הבקשה למתן צוי עיקול זמניים בחלקה עד לסכום של 5,224,060 ₪ שהנו שיעור ההלוואה בצרוף ריבית והצמדה כחוק ממועד ההסכם שנחתם בשנת 2010, בכפוף להפקדת עירבון כספי בסך 150,000 ₪ והתחייבות עצמית ללא הגבלת סכום.

לחלופין נטען שלכל הפחות נהג התובע בשיהוי ניכר במימוש טענותיו, גרם לנזק ראייתי של ממש, כאשר הוא היחיד שיכול היה להקטין את הנזק שנוצר לו לכאורה אולם בחר להנות מהצטברות הריבית.

בהתאם להלכה הנוהגת שהנטל לשכנע בחיוניותו של צו עיקול, מוטל על כתפי מבקש העיקול (ראו רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות (31/07/97)).

...

בתשובה לבקשת הנתבע טוען התובע שיש לדחות את בקשת הנתבע על הסף.

דיון והכרעה אקדים ואציין שלאחר שבחנתי את טענות הצדדים, שמעתי את העדויות ובשים לב לאמות המידה לבחינת הטענות בשלב מקדמי זה של ההליך, באתי לידי מסקנה שדינה של הבקשה לביטול העיקולים להדחות.

סוף דבר – הבקשה נדחית.