ברם, כל זאת, בכל הנוגע לפסק דין זר שניתן בתביעה כנגד צד שלישי, שאינו צד להליך חידלות הפרעון המתנהל במדינה הזרה, לאמור הוא אינו החייב או הנושים, וכפי שהיו עובדות הילכת פינצ'וק. כאשר מדובר בתביעה שהוגשה על ידי בעלי תפקיד במסגרת ההליך הזר כנגד צד שלישי לחיובו בהעברת כספים שהוא חב לחייב, מדובר בהליך שהוא במהותו חצוני להליך חידלות הפרעון והוא אך נדון במסגרת ההליך, כפי שבדין הישראלי תביעה מעין זו יכולה להידון במסגרת "בקשה למתן הוראות". בעיניין זה נקבע בהילכת פינצ'וק כי בעל תפקיד זר אינו יכול לבקש סעד מכוח פסק חוץ אך ורק מכוח ההכרה בהליך חידלות הפרעון הזר.
על כן, אם ברצונו של בעל תפקיד זר לחייב צד שלישי לשלם כספים לקופת הכנוס, עליו לנהוג כפי שהיה נוהג כל בעל תפקיד ישראלי אחר, קרי, להגיש הליך מתאים נגד צד שלישי זה, או לחילופין אם ברצונו לאכוף את החיוב הכספי שהושת על צד שלישי זה מכוח ההליך הזר, עליו להגיש בקשה לאכיפה לפי חוק אכיפת פסקי חוץ.
אשר על כן, בדין קבע בית משפט קמא כי אין יסוד לטענת היחיד שלא היה מקום לממש את נכסיו בישראל ושיש להורות למנהל הנכסים שלא לפעול לחלוקת כספי המימוש, מבלי שפסקי הדין שיצרו את מצבת הנשייה של היחיד בהליך הזר באנגליה עברו הליך קליטה בישראל.
...
המועד להגשת ערעור על החלטות אלו עבר זה מכבר, ומטעם זה בלבד דין הערעור להידחות.
לאחר הגשת הבקשה, יבחן בית המשפט כי אכן מדובר בהליך זר (עיקרי או משני) וכי מגיש הבקשה הוא בעל תפקיד זר. אם מצא בית המשפט שתנאים אלו מתקיימים, יכיר בית המשפט בהליך הזר כהליך זר עיקרי או משני (סעיף 301).
ובפרט, מקום בו היחיד עצמו המשיך ליטול חלק בהליך והכיר בקיומו של ההליך גם לאחר פקיעת תוקפו של צו ההכרה, מבלי שהעלה טענה כלשהי בעניין זה.
בשים לב לכל האמור, הערעור נדחה.
