בקשה למתן הוראות להעברת מסמכים למומחה בית המשפט

בהחלטה שניתנה בתום הדיון (להלן: "ההחלטה מ-9.1.2022"), נתן המותב הקודם תוקף של החלטה להסכמת הצדדים האמורה (שם, בעמ' 6 ש' 4) והוסיף והורה, בין היתר, כדלקמן: הצדדים יהיו רשאים לשלוח למומחה שימונה שאלות הבהרה (שם, בעמ' 6 ש' 24); "לאחר שיינתנו התשובות לשאלות ההבהרה ירכשו מניות התובעת על ידי הנתבעת 2 או על ידי מי שיקבע על ידה, וזאת במחיר שיקבע המומחה, כאשר קביעת המומחה בהקשר זה תהיה סופית ותחייב את שני הצדדים. הצדדים יהיו רשאים להעביר את קביעת המומחה לבית המשפט כדי שיתן לה תוקף של פסק דין" (שם, בעמ' 6 ש' 30-27); "שכר טירחת המומחה יחול שווה בשווה על ידי שני הצדדים" (שם, בעמ' 7 ש' 1); מר עודד מרגלית, שהנו בעל מלוא מניות הנתבעת (להלן: "מר מרגלית"), יהיה ערב לתשלום הסכום בו יירכשו מניות התובעת בחברות המשותפות (שם, בעמ' 6 ש' 32); כל צד יישא במיסים שחלים עליו (שם, בעמ' 6 ש' 34); "ההסדר ממצה את כל תביעות הצדדים זה כנגד זה" בקשר לחברות המשותפות (שם, בעמ' 7 ש' 6).

ביום 19.8.2022 ניתנה החלטתי הדוחה בקשה של התובעת למתן הוראות לנתבעת להעביר למומחים מסמכים נוספים לצורך הערכת שויון של החברות המשותפות.

"מבלי לגרוע מההסכמות כמפורט לעיל, נבקש כי בית המשפט ימתין שבעה ימים בטרם יינתן פסק דין, וזאת כדי לאפשר לצדדים להגיע להסכמות מעודכנות, גם בסוגיות שכבר הוסכמו וגם בסוגיה שטרם הוסכמה. מובהר שאם לא תהיה הסכמה אחרת בין הצדדים, ההסכמות כמפורט לעיל יעמדו בתוקפן ויחייבו את שני הצדדים, ואף צד לא יהיה רשאי לחזור בו מהן באופן חד-צדדי" (שם, בעמ' 9 ש' 30-27).

...

בתשובת הנתבעת לבקשת התובעת, שהוגשה ביום 20.3.2023, טענה הנתבעת כי דין הבקשה להידחות.

עוד טענה הנתבעת כי אין להיעתר לבקשה גם מן הטעם שהיא סוטה מהוראות הדין, הקובעות כי בהיעדר פטור מניכוי מס במקור מחויבת הנתבעת לנכות מס במקור מהתמורה.

גם בכך יש כדי לתמוך במסקנה לפיה אין הצדקה לסטות מהסכמת הצדדים.

למותר לציין כי אין מניעה שהצדדים יבואו בדברים ויגיעו לכל הסדר חוקי לעניין ניכוי המס במקור, ואולם בהעדר הסכמה אחרת תחול הסכמת הצדדים כאמור בפסק דין זה. סוף דבר לאור ההסכמות בדיון מיום 8.3.2023, ובהמשך לאמור בפסק דין זה, אני מורה כלהלן: הנתבעת תרכוש את מניות החברות המשותפות שבבעלות התובעת בסכומים שצוינו בפסקה 12 לעיל.

לבסוף, לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשת השמאי כהן מיום 18.10.2022 לפסיקת שכר טרחה נוסף בסך של 30,000 ש"ח. מתשובת הנתבעת מיום 26.10.2022 עולה כי אף ששכר הטרחה המקורי שסוכם עם השמאי כהן עמד על 60,000 ש"ח בתוספת מע"מ, ביום 15.6.2022 ביקש השמאי כהן להגדיל את שכר טרחתו לסך של 150,000 ש"ח בתוספת מע"מ (75 אלף ש"ח לכל צד), והצדדים נעתרו לבקשתו.

ביום 25/04/2021 הגיש ב"כ התובעים בקשה למחיקת כתב ההגנה של הנתבע בשל אי העברת מסמכים למומחה מטעם בית המשפט כמתחייב מהחלטתי מיום 16/03/2021 וכן בשל אי הגשת תצהירי עדות ראשית.

יש לציין, כי לנתבע ניתנו הזדמנויות רבות לצורך הסדרת תשלום שכ"ט של המומחה, אך משלא פעל הנתבע לפי החלטות בית המשפט ולבקשת התובעים, הוריתי בהחלטתי מיום 05/09/2021 על ביטול מינוי המומחה תוך הטלת הוצאות משפט על הנתבע.

...

סוף דבר מכל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה באופן חלקי ופוסק לתובע בלבד סך של 28,671 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד היום.

למען הסדר הטוב, אני דוחה את תביעת התובעת נגד הנתבע, ללא צו להוצאות.

הנתבע ישלם לתובע, באמצעות ב"כ התובעים, את הסכומים הנ"ל תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין שאם לא כן, יישאו הסכומים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

למען הסדר הטוב אביא כאן את לשון פסה"ד המאשר את הסכמות הצדדים, ואשר מכוחו הושב הדיון לכאן – "הצדדים נתנו הסכמתם למתווה לפיו התיק יוחזר לבית משפט קמא, ימונה רואה חשבון שיבצע ביקורת חקירתית ביחס לתקופה החל מ- 01/11/16 ועד 09/07/17, ואשר יחווה דעתו לגבי הסכומים שהיו צריכים להשתלם למערערת על פי הקף השירותים שהוכח שסופקו על ידה לעומת הסכומים שהשתלמו בפועל, כדי להגיע לשורה תחתונה חשבונאית ביחס למחלוקת שבין הצדדים, וזאת על פי קריטריונים שתנחה את המומחה השופטת קמא, ששמעה את התיק וסימנה את סימני השאלה.

במסגרת קביעתו קבע למעשה ביהמ"ש שתי קביעות שיעמדו בבסיס פסק הדין כאן, האחת- כי מתן הוראה לבצוע השבה בנכוי אשם תורם (אם וככל שיימצא כי בוצע תשלום ביתר) אינה סוטה מהסכמת הצדדים בעירעור ואינה מלמדת על יחוס רשלנות לתובעת, והשניה – כי מתן הוראות להעברת מסמכים אל המומחה מצויה בתחום סמכותו של ביהמ"ש כאן, ובשיקול הדעת המסור לו לקבוע אילו מסמכים רלוואנטיים להליך נוסף זה (מבלי לקבוע מסמרות ביחס למסמך כזה או אחר, משלא פורטה טענה נקודתית כאמור בבר"ע).

אוסיף, מעבר לצורך, כי בעוד שבהוראת המינוי ביקש ביהמ"ש את התייחסותו של המומחה להקף השירותים שניתנו על ידי התובעת בתקופה שמחודש נובמבר 2016 ועד לחודש יולי 2017 (במהלכו הופסקה ההיתקשרות בין הצדדים), מצא המומחה לנכון להמליץ לפני ביהמ"ש, המלצה שהתקבלה, כי חודש אוקטובר 2016 ייכלל אף הוא בתקופה הנבחנת, תוך השוואה לתקופות מקבילות (לאור העובדה שחגי תשרי נכללים מעת לעת בתקופה הנבחנת ועשויים לשבש את ההשוואה אם לא יכללו בכל התקופות הנבחנות).

...

זאת היא טוענת, הגם שפסה"ד (שלטענתה אין חולק כי לא בוטל במסגרת הערעורים) קובע באופן מפורש כי התובעת לא הוכיחה את תביעתה, וכי דין תביעתה להידחות.

אוסיף ואדגיש – מומחה ביהמ"ש התייחס לטענות התובעת בנוגע לגידול נטען בכמויות הטיאוט המדווחות והעולות מתוך חשבוניות גל מחזור והבהיר כי מדובר בגידול ישר ועקבי לאורך כל השנים שבהשוואה, שאינו מעיד על סטייה בנתונים המלמדת על העדר סבירות או על חוסר התאמה, ואני מקבלת את הסבריו בעניין זה. וזו לשון ההוראות החדשות שניתנו למומחה– "אני מורה למומחה לערוך תחשיב נוסף כדלקמן:

בהתאם לתעריפים המוסכמים, לכרטסות הצדדים, לחיובים שהופקו על ידי התובעת ביחס לאותה תקופה ולתשלומים שבוצעו בפועל הגיע אם כן המומחה לכלל מסקנה כי הנתבעת שילמה לתובעת סך של 289,724 ₪ ביתר.

לאור קביעת ביהמ"ש כאן בנוגע לשיעור אשמה התורם של הנתבעת קבע המומחה כי זו זכאית להשבה בסך של 217,293 ₪, ולאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים ואת חוות הדעת של המומחה אני רואה לנכון לאמץ את מסקנתו, המתיישבת עם מכלול הנתונים שהוצגו.

בפנייתו מיום 7.6.23 בתיק קמא, אישר המומחה את מינויו ובקש מבאי כחם של הצדדים להעביר אליו "חומר רקע רלוואנטי (ללא הערות) הנמצא בתיק בית המשפט, וזאת על פי ההנחיות של כב' בית המשפט". בהחלטתו מיום 8.6.23, קבע בית משפט קמא כי "... האפוטרופסה לדין, עו"ס חוק נוער או מי מההורים המבקש להעביר למומחה מסמכים מתיק בית המשפט, יעביר הודעה על כך לצד שכנגד. לא תהיה הסכמה על כך, יפנה הצד המבקש להעביר מסמכים בבקשה למתן הוראות לבית המשפט..." ביום 20.6.23 הגישה משיבה 1 רשימה של המסמכים אותם היא מבקשת להעביר למומחה.

...

דיון והכרעה לאחר שקילת הדברים שוכנעתי לדחות הערעור אף ללא צורך בתשובה, מכח סמכותי על פי תקנה 11ב לתקנות הנוער (טיפול והשגחה) (סדרי דין), תשל"א-1970 וכן על פי תקנה 138 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018.

כמו כן ולגופם של דברים, סבורני כי צדק בית משפט קמא עת קבע, כי על המערער לפרט לגבי כל מסמך, מדוע איננו רלוונטי לדעתו; בפרט כאשר כל המסמכים צורפו במלואם לבקשת משיבה 1 בבקשתה קמא מיום 6.8.23 והנם פרוסים לעיני המערער ובא כוחו.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את הערעור.

מונחת לפניי בקשת הנתבעות 1 ו-6 לעיון מחדש בהחלטה מיום 15.11.23, להורות על פסילת מומחה בית המשפט (להלן: "המומחה") ולמנות מומחה אחר תחתיו (להלן: "הבקשה").

דיון והכרעה: בפתח הדברים, יצוין כי בית המשפט אינו מהוה ערכאת ערעור על החלטותיו וכי לא התרשמתי שחל שינוי נסיבות ממועד מתן ההחלטה ועד עתה, בפרט כאשר הנתבעות 1 ו-6 השיבו לתגובת המומחה בבקשה מס' 51 שם צוין כי קיימת נחיצות בפסילת המומחה לאור תגובתו, כאשר הדברים לא נעלמו מעיני בית המשפט, כפי שצוין מפורשות בהחלטה מיום 15.11.23.

ביום 27.4.22 הגיש המומחה הודעה כי קיבל את ההחלטה בדבר מינוי, נקב בגובה שכר טירחתו, נתן הוראות ביחס להעברת מסמכים רלוואנטיים מטעם הצדדים ואף צירף הצהרה בנוגע להעדר ניגוד עניינים, כנדרש על פי התקנות.

...

בתגובה, טענה התובעת כי יש לדחות את הבקשה בהעדר עיגון משפטי ולאור הפסיקה המטילה רף גבוה לפסילת חוות דעת מומחה.

יתרה מכך, סבורני כי עת התקבלה בקשה מס' 51 שהוגשה מטעם הנתבעות 1 ו-6, במסגרתה הורה בית המשפט על קיום פגישה חוזרת – הרי שבכך תוקן כל פגם כזה או אחר ובפרט חוסר איזון או יתרון דיוני לצד מסוים.

הנה כי כן, לאור כל המקובץ הגעתי למסקנה כי הנתבעות 1 ו-6 לא הצביעו על טעם ממשי, וודאי לא "קלאסי" המצדיק פסילת המומחה ומינוי אחר תחתיו.

סוף דבר: הבקשה נדחית- המינוי יוותר על כנו.