בקשה למתן הוראות לביצוע פסק דין

בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה, בציינו שאם הבקשה נועדה להוות בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, הרי שהיא לא הוגשה כבקשה כזו, וכי ממילא הבקשה "אינה מדגימה כל טעם לקבלתה". ימים ספורים לאחר מכן, ביום 25.7.2023, הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו, בה עמדו על כך שבקשתם היא "בקשה למתן הוראות" ולא נועדה להיות בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בהחלטת בית המשפט המחוזי, וכן בבקשת רשות הערעור על נספחיה, דין הבקשה להידחות.

המבקשים לא תמכו בקשתם למתן הוראות, או בקשתם לעיון חוזר, בראיות המבססות את טענותיהם באשר למצבה הכספי של המשיבה, וגם הטענה שהועלתה במסגרת בקשת רשות הערעור, לפיה "לאור המצב המלחמתי [...] המשיבים לא יוכלו להיפרע מהמשיבה" (סעיף 27 לבקשה; הטעות במקור), נטענה אף היא בעלמא וללא ביסוס כלשהו, ועל כן דינה להידחות.

אשר על כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית, ועמה נדחית גם הבקשה למתן סעד זמני.

לאור עמדתו האמורה של התובע, הגישו הנתבעים 1 ו-5 את הבקשה הנדונה למתן הוראות לבצוע פסק הדין, במסגרתה ביקשו כי יינתנו הוראות לתובע לקיים את דרישת רשם המקרקעין ולהמציא לו את האישורים הנדרשים מרשות המסים והרשות המקומית, או להורות לרשם המקרקעין לקיים את פסק הדין ללא קבלת היתייחסות רשות המסים והרשות המקומית.

...

בעניין זה אפנה להחלטת כב' השופט א' ריבלין ב-רע"א 9442/00 שמשון קידוחים ובניין בע"מ נ' אלגד חברה להנדסה ולבנין בע"מ, נה(4) 289 (2001), שם הוא ציטט מתוך ספרו של זוסמן [י' זוסמן סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995)] את הדברים הבאים היפים גם לענייננו: "עם אישור הפשרה גמר בית המשפט את מלאכתו, ואין לבוא אליו עוד לשם ביצועה, אלא במידה שנקבע הדבר בפשרה עצמה, כגון שהתנו בפשרה שבית המשפט ימנה מעריך אשר יקבע שוויו של נכס... פשרה בה הוסכם, כי הנתבע ישלם לתובע סכום אשר ייקבע על ידי פלוני, ופלוני קבע את הסכום, אבל הנתבע אינו משלם, מה תרופת התובע? הדבר תלוי בדרך בה אושרה הפשרה: אם קבעו בה, כי אחרי קביעת הסכום ישובו בעלי הדין לבית המשפט כדי שיתן פסק דין על הסכום שנקבע, הרי שערי בית המשפט טרם ננעלו... אך אם הפשרה שנעשתה מסיימת את הדיון לחלוטין, והתובע עומד במריו, אין ברירה בידי התובע זולת הגשת תביעה חדשה על פי עילת הסכם־הפשרה שנעשה" (שם, בעמ' 292 ג' – ה') אשר על כן, אני דוחה בקשת הנתבעים 1 ו-5 למתן הוראות לביצוע פסק הדין.

אני מחייב את הנתבעים 1 ו-5 לשלם לתובע הוצאות הבקשה בסך כולל של- 1,000 ₪ כל אחד, ובסה"כ סך של-2,000 ₪ שניהם יחד.

המזכירות תמציא העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.

הצדדים לא הגיעו להסכמות ביניהם ועל כן נדרשים אנו לקביעת נוסחת החישוב ומתן הוראות לבצוע פסק הדין.

עוד ביקשה הנתבעת כי לאחר עריכת התחשיבים על ידי המומחה וגיבוש תחשיב סופי, וכפוף להכרעה בהסתייגות שיתכן ויהיו למי מהצדדים בנוגע לעריכת התחשיבים, ביקשה שביצוע פסק הדין יערך כמקובל בפסקי דין הניתנים בתובענות ייצוגיות: פירסום הודעה ב-2 עיתונים ארציים ויומיים המופנית לציבור העובדים הרלבנטית (עובדים שעתיים שהועסקו אצל הנתבעת בין התאריכים 1.1.2010 עד לחודש 3/16).

...

בהלכת רייכרט נפסק כי יש לפסוק את שכר הטרחה לפי שיטת האחוזים כאשר לאחר שקילת כלל השיקולים "מן הראוי לפסוק את שכר הטרחה בשיעור מדורג, במובן זה שככל שסכום הזכייה גדל, אחוז שכר הטרחה קטן." לאחר שבחנו כלל השיקולים המפורטים לעיל, החלטנו אפוא שיש לפסוק לב"כ התובעות שכר טרחה שייקבע כנגזרת אחוזית של הסכומים שישולמו לחברי הקבוצה.

כל האמור, בצירוף מע"ם. מצאנו לפסוק לתובעות גמול בשיעור של 5% לכל אחת מהן מהסכומים שישולמו לחברי הקבוצה בפועל (ולא מהסכומים שיועברו לקרן), עד לגובה של 50,000 ₪ לכל אחת.

לא מצאנו מקום לפסוק לזכות ב"כ התובעות שכר טרחה נוסף עבור הוצאות תפעול, כי את מרבית פעולות מימוש פסק הדין, הטלנו על הנתבעת.

בהחלטתו ציין בית משפט השלום כי לנוכח הוראת בית המשפט המחוזי בפסק דינו לפיה "כל הקשור ליישום פסק הדין ו/או פקוח של ביצוע הפינוי והכרעה במחלוקות שיהיו, אם יהיו בעיניין זה, ייעשה על ידי בית משפט קמא", אין מקום לפינוי החצר והגלריה, ולהריסת הסככה שבחצר, וזאת עד למתן הוראות בעיניין.

בנמקו את דחיית הבקשה, ציין בית המשפט המחוזי כי בקשתו של המבקש לוקה בחוסר תום לב בשל כך שהמבקש הציג את החלטתו של בית המשפט קמא כ-"פסק דין" המורה על פינוי הנכס, בעוד שניתן כבר לפני שנים פסק דין חלוט המורה על פינוי הנכס והחלטת בית משפט השלום הכריעה אך באופן ביצוע הפינוי; משום שהמבקש נטל לעצמו "זכות" ערעור בעוד שבמוקד עירעורו עומדת החלטה, להבדיל מפסק דין שערעור עליה מותנה בקבלת רשותו של בית המשפט; ובכך שלא פירט במסגרת בקשתו את כלל ההליכים שננקטו על ידו בניסיון לעכב את פינוי הנכס.

...

אין בידי לקבל טענה זו. אמנם, גם בעניין נעמן דובר בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שהורה על הריסת סככות, במסגרתה נטען כי דחיית הבקשה תוביל לסיכול הערעור.

שנית, אף שגם בהחלטתי בעניין נעמן ציינתי כי סיכויי הערעור אינם מן המשופרים, בדנן סבורני כי סיכויי הערעור של המבקש נמוכים משמעותית מאלו שעמדו בפני המערער בעניין נעמן.

סיכומו דבר: הבקשה נדחית, המבקש יישא בהוצאות המשיבים בסך של 7,500 ש"ח. ניתנה היום, ‏י' בניסן התשפ"ד (‏18.4.2024).

ביום 1.9.2022 הגישו בעלי התפקידים, בתיק הפרוק של החברה, בקשה למתן הוראות במסגרתה נטען, בתמצית, כי משב"ש הודיעה לחברה, ביום 17.1.2021, על ביטול הסכם הביטול, וכי לגבי 7 מתוך 12 יחידות הדיור שנמכרו בשנית, ממילא לא נתקיים התנאי הקבוע בהסכם הביטול לפיו התמורה עבור רכישתן תשולם ישירות לחשבון הלווי של הפרויקט בבנק המלווה.

לכן, מבחינת כלל המבקשים, מימוש פסק הדין מגלם בתוכו נזק כספי בלבד הניתן לפצוי ככל שיתקבל ערעורם.

אשר על כן, הכלל הוא כי ביצועו של פסק דין יעוכב רק בהתקיים שני תנאים: כאשר סכויי העירעור טובים, וכאשר מאזן הנוחות נוטה לטובת מגיש הבקשה.

...

אשר על כן, בשקלול הדברים סבורני כי מאזן הנוכחות נוטה במובהק לטובת המשיבים, באופן המצדיק, כשלעצמו, את דחיית הבקשות דנן.

בנסיבות אלו, אני רואה עצמי פטור מלהידרש לסיכויי הערעור, מלבד הערה שאין הם גבוהים במידה שיש בה כדי לשנות את המסקנה המתגבשת במישור מאזן הנוחות.

סיכומו של דבר: הבקשה נדחית.