בקשה למתן הוראות בעקבות חוות דעת מודד בסימון שטח לפינוי

ביום 14.3.2017 מונה לתפקיד השמאי החקלאי מר אסף שיפמן (להלן: "המומחה"), אשר התבקש לחוות דעתו ביחס למצב הדברים בשטח בטרם פינוי המקרקעין וכן לגבי שווי הגידולים והמחוברים המצויים במקרקעין נשוא התובענה.

עוד יצויין, כי התצלומים של שטחי העיבוד שבחזקת אלי לוי אינם מסומנים בתאריך המלמד על מועד הצלום (ר' מוצגים נ/5-1).

אולם, התובעים לא עשו כן. התובעים אף לא הגישו חוות דעת הסותרת את מפת המדידה שהועברה למומחה על ידי האגודה ולא ניסו להציג למודד מר בר נתן בחקירה שטחים שלטענתם לא נילקחו בחשבון במסגרת מפת המדידה.

מיד בעקבות דבריו אלו של המומחה ביקש ב"כ התובעים בדיון לפסול את חוות דעת המומחה (ר' עמ' 49 לפרוט' הדיון): "לאור הצהרת המומחה אני מבקש לפסול את חוות דעתו. כל חוות דעתו משתנה, אנחנו לא יודעים על מה לחקור. בשלב זה לא ניתן להמשיך אחרי שחקרתי את המומחה כבר בחקירה נגדית על סמך חוות דעת אחת, שעכשיו הוא שינה אותה בצורה מהותית". ב"כ הנתבעת 1 השיב, שם, כך: "אם צריך להבהיר דברים שלא במסגרת חקירה אלא כהצהרה שלו בפני הצדדים, לא שוחחתי איתו לפני החקירה. אם לשנה ראשונה יש באמת הבדלים והטעות היא קטנה אז אין סיבה לא להגיד אותה כי זה תפקידו." בהחלטת בית המשפט נקבע כי אין מקום להורות על פסילת חוות הדעת.

המומחה קיבל את הסברי הנתבעת כי העבירה לאלי לוי שטח חלופי בהקף של 25 דונם ולכן חיווה דעתו כי לגבי הגידולים בהקף שניתן היה להעביר לשטח החלופי, יש ליתן פיצוי עבור עלויות ההעתקה, עלות הכנת הקרקע ושתילת נענע בשטח זה, ואילו לגבי שאר השטח (9.1 דונם בהתאם לחוות דעת הראשונה או 1.741 דונם בהתאם לחוות דעת השנייה והשלישית) יש ליתן פיצוי מלא של שווי הגידולים, ליתרת תוחלת חיי הגידולים.

בכל מקרה, לאור החלטת בית המשפט מיום 12.7.2017 לפיה המומחה התבקש להתייחס בחוות דעתו לאפשרות שלא ניתן שטח חלופי, הוסיף המומחה בחוות הדעת השניה היתייחסות לאפשרות זו. ממילא ההכרעה בשאלות העובדתיות והמשפטיות ובכללן השאלה האם ניתן שטח חלופי ומה ההשלכה של הדבר נתונה בידי בית המשפט.

...

סיכומו של דבר, אני מוצאת כי אכן היה זה מן הראוי להגן על הציפיה הסבירה של התובעים.

אני מקבלת את טיעוני האגודה כי פעלה כמיטב הבנתה לצורך מיקסום הפיצוי.

סיכומו של דבר, התביעה מתקבלת בחלקה.

בהחלטה מיום 19.11.2020 דחיתי את הבקשות לסילוק על הסף, אך קבעתי כי יש לידון בשאלת גזילת הקרקע הנטענת בלבד, וכי אין לידון, ואין צורך לומר שלא ליתן סעד, בנוגע לתב"ע ולתצ"ר, שהם נושאי תיכנון ובנייה ואינם בסמכותו של בית משפט זה (להלן: "ההחלטה בעיניין טענות הסף").

בנוסף, נראה כי גם התובעים הבינו את הקושי בהוכחת תביעתם, כאשר ציינו בדיון בעל פה כי הם מעוניינים להגיש חוות דעת של מודד מוסמך (עמ' 3 שורה 33 לפרוטוקול) - דבר שלא נעשה אף הוא.

בהעדר מפת מדידה הכוללת סימון של שטח המחלוקת, ומאחר ובאורתופוטו, שבִּלְְתו אַיִן מצד התובעים להוכחת התמונה המצבית, לא ניתן לזהות את קיומה של הפלישה הנטענת, אזי יש לקבוע שלא עלה בידיהם להוכיח את עצם הפלישה לשטח נחלתם.

בהחלטה בעיניין טענות הסף נקבע זהוי המקרקעין בכתב התביעה, שנעשה באמצעות צלום אורתופוטו מרמ"י, שבו סומנו שטחי נחלה 108 ונחלה 86 לשיטת התובעים, מספיק לצורך קביעת השטח שממנו יש להורות על פינוי הנתבע 1, ככל שהתביעה תיתקבל, שכן הוגדר בו שטחה של נחלה 108.

...

עולה מכך, שלשיטת התובעים עצמם, ככל שהם עומדים על בטלות החלפת השטחים שבתשריט ובמכתב האגודה, ומשאין בתיק כל תשריט או מפה שמהם ניתן ללמוד את מצב הדברים בשטח בשנת 1994, אלא רק התשריט שצורף למכתב האגודה והאורתופוטו, לא רק שדין התביעה להידחות, אלא שאף אין להם זכות כלל בשטח המוגדר כנחלה 108 באורתופוטו (למעט קצהו הצפון מערבי, כאמור).

גם אם די בזיהוי שנעשה במסגרת כתב התביעה לצורך שלב הטענות ההתחלתי, וגם הוא לכשעצמו נמצא בדיעבד, במסגרת פסק דין זה, בעייתי עד מאוד כפי שתואר לעיל, אין בכך כדי לקבוע כי אף לאחר שלב הראיות – שהצדדים בחרו לדלג עליו בסופו של דבר - יהיה בכך די כדי לקבל את התביעה, מבלי שהוצגה ראייה ברורה לקיומה של הפלישה.

סיכום תוצאת כל האמור היא כי לא הוכחה התביעה, ועל כן דינה להידחות.

הרשות מצדה היתנגדה לבקשה וטענה כי התב"ע אוזכרה בכתב התביעה וכן מפורסמת לכל דורש, ואף אוזכרה בחוות דעת השמאי מטעמם.

בעקבות הוראה זו, הגישה המדינה ראיות מטעמה – תצהיר של עופר בניטה, מפקח בכיר במרחב שמירה דרום ברמ"י; תצהיר של אילונה פייגין, ראש תחום בכיר כספים ברשות; תעודת עובד ציבור מטעם שגיא ניר, אחראי תחום מפוי במרחב שמירה דרום ברישום; חוות דעת מודד של אילן אזוט; חוות דעת של שלפמן.

שטח השמוש הוכח על ידי הרשות באמצעות חוות דעת המודד, שביצע מדידה מדויקת.

אני מסכימה שהניסוח של סעיף 18 לכתב התביעה המקורי אינו מיטבי, וראה הסבריה של ב"כ הרשות בעיניין זה בסעיף 8 לתגובה שהגישה ביום 22.10.18: "הרשות ציינה כי תכנית ביניין העיר לא מגדירה את גבולות המגרשים בהם ממוקמים המגרשים, ותוכנית זו גם לא מגדירה את שטח חלקת המגורים של כל משק (להבדיל מפרשנותם השגויה של הנתבעים ובהתאם לה – הרשות טענה כי לא קיימת תב"ע כלל). הרשות ממשיכה להתייחס לאותה התב"ע וטוענת כי אין חלוקה בתוכנית הסטאטוטורית (בתב"ע) לנחלות ולחלקות מגורים המצויות בשטחי חלקה א'...". דברים אלו שרשמה ב"כ הרשות בתגובתה הוכחו לבית המשפט באמצעות עדותו של דידי: ".....התב"ע לא מראה את כל חלקה א' אלא רק חלק ממנה, היא מראה רק שליש, התב"ע אין לה מידות ושטחים, אז הולכים למפות של מפת הסוכנות עם ביסוס בשטח, קוי מים, קורדינטות של מודדים אחרים, או היתר בנייה שניתנו בעבר ושגם מהוים ביסוס לשכן או משהו כזה. לגבי מה שאמרתי שהתב"ע מראה רק חלק מחלקות א', זה תוכנית שאושרה, היא מסמנת רק שליש מכל נחלה. היא לא מראה את כל האורך. רק שליש..." (פרו' עמ' 33 למטה, עמ' 34 למטה).

המדידה המדויקת של המבנים שבוצעה לאחר מתן פסק הדין החלקי, וטרם ביצועו, הוגשה לבית המשפט באמצעות חוות דעת מומחה ערוכה על ידי מודד, מר אזוט אילן.

אני מורה על הריסת / פינוי כל המבנים, הסככות, הקראוונים, הפרגולות, השירותים (וראה פירוט בטבלה בעמ' 4 לחוות הדעת המשלימה של שלפמן), שהוצבו שם, שכן הוכח שכולם הוצבו במקום לצורך השמוש האסור.

...

הנתבעים ישלמו לרשות, ביחד ולחוד, דמי שימוש בסך של 352,920 ₪, כאשר סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

הנתבעים ישלמו לרשות, ביחד ולחוד, הוצאות בגין חוות הדעת, בהתאם לקבלות.

הנתבעים ישלמו לרשות, ביחד ולחוד, שכ"ט עו"ד בסך של 17,000 ₪ (בסכום זה לקחת בחשבון גם הוצאות בגין התביעה העיקרית וגם בגין התביעה שכנגד).

כן היא טענה כי בהתאם להוראות סעיפים 17-16 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 קמה לה "הזכות לידרוש את סילוק ידם של הנתבעים ו/או מי מטעמם מהמקרקעין, לאלתר, על ידי פינוי הגדר הפולשת והקמתה מחדש לאחר השבת 26 מ"ר, או כל שטח אחר שיקבע ע"י ביהמ"ש" (סעיף 21 לכתב התביעה).

הם טענו כי התובעת לא סימנה את שטח הפלישה הנטען בתביעה (סעיף 36 לבקשה); "חלוקת המיגרש מעולם לא היתה שויונית" (סעיף 43 לבקשה); "העילה היתיישנה ובנוסף חל שהוי עצום, כפי שיפורט להלן וגרימת נזק ראייתי שאינו ניתן לתיקון" (סעיף 7 לבקשה); התובעת הייתה מודעת לקן הגבול מזה עשרות שנים ו"היתנהגותה [.

סיכום אני ממנה את המודד מר זהר עירון, מרחוב ידע-עם 14, רמת-גן (טל: 03-6474212; פקס: 03-6479479), כמומחה מטעם בית המשפט, על-מנת לערוך חוות דעת, ובגדרה לציין את המיקום של הבתים בתוך החלקה, כמו גם את תוי הגבול של השטח שבו עושה שימוש ייחודי כל צד, ולציין חלופות אפשריות (רבות ככל הניתן) להעברת שטח של 26 מ"ר מהשטח שבו מחזיקים הנתבעים לשימוש התובעת.

הוראות הנוגעות להריסת הגדר, לרבות נשיאה בתשלום בגין ההריסה, יינתנו בפסק הדין הסופי, לאחר קבלת חוות דעת המודד.

לאחר קבלת חוות דעת המודד (או בתום חקירתו, אם הצדדים יבקשו לחקור אותו) יינתן פסק דין וייפסקו הוצאות ההליך.

...

איני נעתר לבקשה.

בהינתן התנהלות התביעה, בקשר עם הנחת גדר הרשת, באקראי, ללא מדידה ומבלי להסב את תשומת לב הנתבעים לכך במהלך בניית ביתם, ממילא אני סבור כי הסיכוי לחייבם בתשלום של דמי שימוש אינו נחזה לגבוה.

סיכום אני ממנה את המודד מר זהר עירון, מרחוב ידע-עם 14, רמת-גן (טל: 03-6474212; פקס: 03-6479479), כמומחה מטעם בית המשפט, על-מנת לערוך חוות דעת, ובגדרה לציין את המיקום של הבתים בתוך החלקה, כמו גם את תווי הגבול של השטח שבו עושה שימוש ייחודי כל צד, ולציין חלופות אפשריות (רבות ככל הניתן) להעברת שטח של 26 מ"ר מהשטח שבו מחזיקים הנתבעים לשימוש התובעת.

בקדם משפט שהתקיים ביום 26.4.2022 הודיעו המשיבים כי אינם מתנגדים לפינוי השטח החורג, הוא השטח שסומן A בחוות דעת המודד מר ניזאר חדד, ומתואר בחוות דעת האדריכלית גב' ראניה עוואדיה.

משכך, ניתן בו ביום פסק דין, המורה למשיבים לפנות את השטח המסומן A בחוות דעת המודד חדד מכל מחוברים ולהחזירו לידי המבקשים כשהוא פנוי.

כעולה מפסק הדין, הותנה פינוי הקיר התומך המצוי בדרום המשולש שסומן באות A בתשריט המודד ניזאר חדאד, בקבלת היתר/אישור קונסטרוקטור, בהתאם להוראות הדין.

בשים לב לכך שבפסק הדין הותנתה הריסת הקיר באישור קונסטרוקטור ונוכח חוות דעת הקונסטרוקטור אשר אסרה את הריסת הקיר, אין לומר כי המשיבים הפרו את פסק הדין.

...

ד - דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים נוכח המסגרת הסטטוטורית שהותוותה לעיל, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.