בקשה למתן הוראות בעניין תובענות ייצוגיות מקבילות

לפניי בקשה מטעם הנאמן של אפריקה ישראל תעשיות בע"מ (בכינוס נכסים ופרוק) (להלן – הנאמן ו-אפריקה תעשיות או החברה), להורות על קבלת עמדת הממונה על הליכי חידלות פרעון ושקום כלכלי (להלן – הממונה), בקשר עם הבקשה לאישור הסדר פשרה לפי סעיף 18 לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006 (להלן – חוק תובענות ייצוגיות) שהוגשה בגדרי התיק שבכותרת (להלן – הבקשה לקבלת עמדת הממונה).

במקביל לבקשה לאישור הסדר פשרה, הוגשה גם לפניי בקשה לאישור הסכמות הצדדים בדבר אופן סיום ההליך שבין המבקש לבין חברת האם של אפריקה תעשיות, חברת אפריקה ישראל השקעות בע"מ (להלן – אפריקה השקעות), ונושאי המשרה, מבקרי הפנים ורואי החשבון המבקרים בה (המשיבים 1, 17-3 ו-21) (להלן – הבקשה לאישור הסכמות; הבקשה לאישור הסדר פשרה ו-הבקשה לאישור הסכמות, להלן יחד – הבקשות).

כך נטען על ידי הנאמן (אך לא נומק), כי המחלוקות שבין נושאי המשרה לשעבר של החברה והשאלות הנוגעות להקף הכסוי הבטוחי של נושאי המשרה, כמו גם שאלת השמוש בפוליסת הביטוח של החברה, הן שאלות אשר "נימצאות בסמכותו הבלעדית של בית משפט של חידלות פרעון, ובכל מקרה ובכל הכבוד, אינן שאלות שמותב התובענה הייצוגית מוסמך או אמור להכריע בהן" [סעיף 2 לבקשה לקבלת עמדת הממונה].

כך גם במעשיו, קיבל על עצמו הנאמן את סמכותו של בית משפט זה לידון בסוגיות הכרוכות באישור הסדר הפשרה – בין במישרין ובין בעקיפין, זאת, שעה שראה לנכון לפרוס טענותיו בעיניין זה בפניי, להתייצב לדיון הקבוע ולטעון בשם החברה – ואף להגיש את הבקשה שבנידון לבית משפט זה, לצורך דיון בה. ועוד, אציין כי אך לאחרונה ניתנה החלטת בית המשפט העליון בעיניין ע"א 3284/19, ע"א 3397/19 שיף הזנפרץ נאמנים (2004) בע"מ ואח' נ' יוסף בר ואח' (31.01.2021) (להלן – עניין שיף) שם עלתה, בין היתר, שאלת חלוקת הסמכויות שלעיתים מתעוררת בקשר עם בירור תביעות כנגד נושאי משרה בחברות חידלות פרעון.

...

אולם חרף האמור, נוכח העובדה שעמדת היועץ המשפטי לממשלה בתיק זה הוגשה קודם להגשת הודעת הנאמן מיום 03.02.2021 - ומטעם זה בלבד; והגם ששומה היה על הנאמן, ככל שסבר כי היה מקום לעשות כן, להעלות ביוזמתו את הצורך בקבלת עמדת מאסדר כלשהו מבעוד מועד, ולא בדיעבד – לאחר סיום הליך שמיעת טיעוני הצדדים לפניי; ואך על מנת שלא תשמע כל טענה בעניין זה – אני מורה ליועץ המשפטי לממשלה ליתן דעתו באשר להודעת הנאמן ועמדות הצדדים לה, כפי שהוגשו לתיק בית המשפט וכפי שסוכמו בפרוטוקול הדיון שנערך לפניי, ולהגיש עמדה משלימה מטעמו, ככל שימצא לנכון לעשות כן. לעניין זה אין לי אלא להניח כי היועץ המשפטי לממשלה יבחן וישקול עמדתם של כלל הגורמים המקצועיים הרלוונטיים.

מכל אלה כאמור, לא מצאתי להיעתר לבקשת הנאמן, אלא לאפשר ליועץ המשפטי לממשלה להגיש עמדה משלימה מטעמו, ככל שימצא לנכון לעשות כן. סוף דבר היועץ המשפטי לממשלה ייתן דעתו באשר להודעת הנאמן ועמדות הצדדים לה, כפי שאלו הוגשו לתיק בית המשפט וכפי שסוכמו בפרוטוקול הדיון שנערך לפניי, ויגיש עמדה משלימה מטעמו, ככל שימצא לנכון לעשות כן. עמדה כאמור תוגש תוך 30 ימים מהיום.

הצדדים יביאו החלטתי זו לידיעת היועץ המשפטי לממשלה.

הואיל ואין בהסתלקות כדי ליצור מעשה בית דין סבור המבקש, שאין מקום בעניינינו ליתן הוראות בהתאם לסעיף 16(ד)(1) של חוק תובענות ייצוגיות.

לטעמן של המשיבות, לא גילו טענותיו של המבקש עילת תביעה נגד המשיבות, אף לא לכאורה, ומוסיפות, שאיורים זהים או דומים לאיור מושא הדיון כאן מופיעים על אריזות של מוצרים מקבילים רבים, ואין בהתנהלותן של המשיבות כל הטעה.

...

4) אני מחייב את המשיבות ביחד ולחוד, לשלם למבקש גמול בסכום של 15,000 ₪, וכן שכ"ט עו"ד בסכום של 42,000 ₪ בתוספת מע"מ כחוק, ולרבות סך של 5,566 ₪ לב"כ המבקש בגין החזר האגרה הראשונה.

סכומים אלה תשלמנה המשיבות במשרד ב"כ המבקש בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין, שאם לא כן, יישא כל סכום שבפיגור הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

6) אני מורה על מחיקת בקשת האישור ועל דחיית תביעתו של המבקש.

ביהמ"ש דן בשאלה האם יש לעכב את המשך הדיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית, לנוכח ההליך המינהלי שמתנהל במקביל.

ביהמ"ש נתן למשיבה הוראות לגבי אופן המצאת עותק הודעת הרשות על כוונה לחיוב, תוך השחרת שמות המתלוננים, לידי ב"כ המבקש.

...

החלטה בבקשה לאישור הסדר פשרה ביהמ"ש קבע בהחלטה מיום 14.3.22, כי הגיע למסקנה שאין מקום לדחות ההסדר על הסף, והורה על פרסום הודעה וכן הורה על משלוח העתק מההודעה, בצירוף העתק הבקשה לאישור הסדר פשרה, ליועץ המשפטי לממשלה (להלן: "היועמ"ש") ולמנהל בתי המשפט.

גמול ושכר טרחה כאמור לעיל , הצדדים הסכימו, שהמשיבה תשלם למבקש גמול בסך כולל של 10,000 ₪.

סוף דבר ביהמ"ש מאשר את הסדר הפשרה, ונותן לו תוקף של פסק דין.

על פי עמדת היועמ"שית, השמוש בהוראת סעיף 201 לחוק החברות מוגבל אך למצבים בהם ההליך הוכרע לטובת החברה, וזאת לנוכח לשונה של רישא הסעיף ("פסק בית המשפט לטובת החברה"), בשים לב לשוני מהוראת סעיף 200א לחוק החברות (שעניינה בשכר טירחה לבא הכוח המייצג) ומההוראות המקבילות בחוק תובענות ייצוגיות, ולאור עמדת הפסיקה בפרשנותה הוראה זו. לפיכך, לשיטתה, אין סמכות לפסוק למבקשי בקשות האישור גמול במקרה דנן, בו הסדר הפשרה מביא לדחיית התביעה הנגזרת (על דרך של דחיית הבקשה למתן הוראות וחסימת האפשרות לנהל הליכים בטענות ובעילות שנכללו בה) ולחברה לא צומחת כל תועלת מההליך או מהסכם הפשרה.

...

לפיכך, ולמרות המורכבות שמעוררת התביעה, אין להפריז יתר על המידה בהיקף ההשקעה שנשאו באי הכוח המייצגים בניהול ההליך עד כה. נוסף לכך, החברה לא הפיקה תועלת של ממש מן ההליך או מהסכם הפשרה, ובסופו של דבר ההליך הסתיים בדחיית התובענה תוך חסימת האפשרות לנהל התדיינות נוספת ביחס לעילות ולטענות שהועלו במסגרתה.

סיכומו של דבר, סבורני כי הפחתת שכר הטרחה לסכום כולל של 900,000 ש"ח משקפת באופן סביר והולם יותר את מכלול השיקולים שלעיל, ומתיישבת עם מערך התמריצים הראוי לעידודן של תובענות נגזרות רצויות.

סוף דבר לוּ תישמע דעתי, נורה על אישורו של הסכם הפשרה (המצורף לפסק דין זה ומסומן כ"א") וניתן לו תוקף של פסק דין, בכפוף לאמור בפסקאות 26-25 לעיל.

בסיפא של כתב ההגנה טענה המבקשת כי לאחר הגשת התביעה פנה ב"כ המבקשת, טלפונית, למשיב, והציע לו לפנות לקרן לצורך קבלת הסכום, אלא כי המשיב סרב לעשות כן. ביום ה-29.12.2022 היתקיים דיון בבית המשפט קמא, ובסיומו של הדיון מצא בית המשפט קמא להורות כי הדרך ההולמת לסיום ההליך היא באופן שבו המבקשת תשלם למשיב את הסכום בו חויבה במסגרת התובענה הייצוגית, ובמקביל תפנה אל האפוטרופוס הכללי על מנת שישיב לידיה את אותו סכום.

במקרה דנן, אותה בקשה למתן הוראות באשר לכספים שלא נדרשו הוגשה לבית המשפט אשר דן בתביעה הייצוגית, ונקבע כי כספים אלו יועברו לקרן המנוהלת על ידי האפוטרופוס הכללי בתוך 30 יום.

...

בסיפא של כתב ההגנה טענה המבקשת כי לאחר הגשת התביעה פנה ב"כ המבקשת, טלפונית, למשיב, והציע לו לפנות לקרן לצורך קבלת הסכום, אלא כי המשיב סירב לעשות כן. ביום ה-29.12.2022 התקיים דיון בבית המשפט קמא, ובסיומו של הדיון מצא בית המשפט קמא להורות כי הדרך ההולמת לסיום ההליך היא באופן שבו המבקשת תשלם למשיב את הסכום בו חויבה במסגרת התובענה הייצוגית, ובמקביל תפנה אל האפוטרופוס הכללי על מנת שישיב לידיה את אותו סכום.

דומה כי מקום בו היה המשיב עושה כן, היה בכך כדי להביא לסיום ההתדיינות ויש להצטער על כך שהדברים לא מצאו פתרונם בדרך זו. עם זאת, מקום בו הצעה או פנייה של המבקשת למשיב נעשתה רק לאחר הגשת התביעה, ונוכח התרשמותי מקשייו של המשיב, אני מוצאת נקודת האיזון, בין כלל השיקולים הצריכים לעניין, אינה מצויה על דרך של הפניית המשיב לקרן בשלב זה. משכך, ובהינתן מכלול הטעמים אשר נמנו לעיל אני מורה בזאת כדלהלן: קביעותיו של בית המשפט קמא בדבר חיוב המבקשת בנקיטתם של צעדים החורגים מאלו שנקבעו על ידי בית המשפט אשר דן בתביעה הייצוגית, מבוטלת.

עוד אני מורה כי המבקשת הוכיחה כי העבירה את הכספים שלא נמצא ביחס אליהם נמען, לידי הקרן.

לצד אלו, ועת לא הוכח בעניינו של המשיב הפרטני, כי המבקשת פעלה בהתאם למתווה שאושר, יפעלו הצדדים בהתאם להנחיותיו של בית המשפט קמא, דהיינו המבקשת תשלם את הסכום שנפסק, ותהא זכאית לקבל את השיעור שהופקד עבור המשיב, מתוך כספי הקרן, בחזרה לידיה.