בקשה למתן הוראות בעניין תביעת חוב בפשיטת רגל

לעמדת הנאמנת, גם אם קיומה של תביעת החוב נשוא הבקשה לא היה משפיע על תוכנית הפירעון שגובשה בעיניינה של החייבת, אין בכך כדי לשלול את האפשרות כי הנושה נובה מדיקל, ככל נושה אחר בהליך פשיטת רגל, היתה פועלת בצורה אקטיבית בהליך, ובכלל זה מיתנגדת לתוכנית הפירעון שאושרה ומאחר ונושה זו לא נטלה חלק בהליך, בשל מחדלה של החייבת, תילץ להסתפק בדיבינד המוסכם.

לאחר שעיינתי ובחנתי את טענות הנאמנת והחייבת, אני סבור כי לצורך מתן הוראות כמבוקש בבקשת הנאמנת מיום 7.4.21 בהתייחס לתביעת החוב של הנושה נובה מדיקל ובשאלה אם החייבת נידרשת לשלם לנושה זו, במסגרת ההליך, סכום נוסף כלשהוא מעבר לסכומים שכבר שולמו על ידה בהתאם לתוכנית הפירעון שאושרה בעיניינה, נידרשת הכרעה עניינית ומנומקת של הנאמנת בתביעת החוב שהוגשה על ידי נושה זו כבר בינואר 2019, תוך בחינת הטענות של הנושה המצדיקות הגשת תביעות החוב במועד בו הוגשה מול גרסת החייבת כפי שפורטה בתגובתה מיום 20.4.21.

...

עם זאת כבר אציין כי לאור התנהלות הנאמנת שלא מסרה בבקשה או בתשובתה כל טעם או נימוק המסביר ו/או מצדיק את האיחור בטיפולה בתביעת החוב והגשת הבקשה שבכותרת בחלוף כשנתיים וחודשיים ממועד הגשת תביעת החוב, לאחר שכבר ניתן צו הפטר ומבלי שהודיעה בשלב כלשהו לאחר מתן פסק הדין עד אפריל 2021 על קיומה של תביעת חוב חדשה שהוגשה לאחר גיבוש תוכנית הפרעון, מצאתי לנכון שלא לחייב את החייבת בתשלום "הוצאות יחסיות" כפי שביקשה הנאמנת, ככל שאמצא לחייב את החייבת בתשלום סכום כלשהו מתביעת החוב לקופת הכינוס לאחר שתוגש הכרעת הנאמנת בה. עוד אציין בשלב זה כי החלטתי שלא לחייב את החייבת בהוצאות יחסיות גם לאחר שנתתי משקל לא מבוטל ל"אינטרס ההסתמכות" של החייבת וזאת נוכח עקרון סופיות הדיון.

בענייננו, בהינתן אחוז החובות שכבר נפרעו על ידי החייבת בהתאם לתוכנית הפרעון שאושרה בעניינה בהסכמת הצדדים, השלב בו הוגשה הבקשה שבכותרת –מספר חודשים לאחר מתן צו הפטר חלוט ובחלוף מעל שנתיים ממועד אישור תוכנית הפרעון (ההחלטה למתן הפטר מותנה), מבלי שנמסר כל הסבר לכך על ידי הנאמנת ובהתחשב באינטרס ההסתמכות של החייבת כאשר הגרסה כי קיבלה סיוע כספי מבני משפחתה על מנת לשלם את סכום תוכנית הפרעון ולפתוח דף חדש בחייה לא נסתרה, ומאידך בשים לב לכך כי החייבת לא הצהירה על הנושה נובה מדיקל ובשלב זה טרם הוכחה הגרסה שהעלתה בתגובתה לבקשה מיום 20.4.21 ובצד כל אלה בהתחשב גם באינטרס הנושים, לרבות הנושה נובה מדיקל, בכך כי חובותיהם ייפרעו ויזכו לחלוקה שוויונית של נכסי החייבת, אני סבור כי ההחלטה לפטור את החייבת מתשלום הוצאות יחסיות, ככל ותחוייב לשלם סכום תביעת החוב של הנושה נובה מדיקה, במלואו או חלקו, הנה החלטה שקולה ובנסיבות מאזנת כראוי בין כל השיקולים והנתונים האמורים.

בהתאם לאמור לעיל, אני מורה לנאמנת להמציא את הכרעתה בתביעת החוב של הנושה נובה מדיקל לתיק עד ליום 20.5.21.

הינה כי כן, משנוהל בעיניינו הליך פשיטת רגל לאורך שנים מספר, ניטעה בליבו ההסתמכות לגיטימית כי עם קבלת ההפטר, סולקו חובותיו בני התביעה בהליך, ובנסיבות המקרה דנא יש ליתן משקל של ממש לאנטרס ההסתמכות שלו.

העולה מן המקובץ הוא, איפוא, כי לא עלה בידי המבקשת להרים הנטל המוטל עליה לצורך קבלת הבקשה והחרגת חובו של החייב כלפיה מן ההפטר שניתן לו; יתר על כן, הבקשה נגועה בחוסר תום לב ואינה עולה בקנה אחד עם התשתית הראייתית המונחת בפני בית המשפט, עם עובדות שאינן שנויות במחלוקת, עם הוראות הדין ועם עקרונות היסוד של השיטה בכלל ושל הליך פשיטת הרגל בפרט.

...

לדידו של החייב, דין הבקשה להידחות.

לפיכך הבקשה נדחית.

התובע אף הגיש בקשה למתן הוראות בעיניין זה. הנתבעת השיבה לבקשה וטענה כי התובע מיתחמק ומעכב את בחינת גובה החוב במלואו.

אין לקבל את טענות התובע כי לא ניתן לו יומו בהליך פשיטת הרגל – מעיון בחומרים מתיק פשיטת הרגל שניהל התובע עולה כי הוא העלה שם במספר הזדמנויות, גם לאחר שחלפו המועדים לכך, את טענותיו לביטול הסכם הפשרה והן נדחו: בתגובת הנאמן מחודש אוקטובר 2015 הוא מבהיר כי בחן את החוב האמור ואת טענות התובע וכי התובע רשאי לערער על ההכרעה בתביעת החוב – אך ערעור לא הוגש.

וכך קבע הנאמן: "החייב ניצל 2 הזדמנויות והעלה את שלל טענותיו אודות החוב ובסוף הוא עצמו חתם על הסכמים שלא עמד בהם ולא כיבד!! פעמיים חתם החייב על הסכמים עם הנושה ובהם הודה בסכום החוב שהוקטן לצרכי פשרה והחייב לא עמד בתשלומים שנקבעו לצורך סילוק החוב". בהחלטת כבוד השופטת ציגלר מיום 9.5.2017 נקבע כי למרות החלטה קודמת, החייב לא הגיש בקשה מסודרת וכי: "יש קושי רב להבין את טענותיו והחומר שצורף אינו מאפשר להתייחס אליו". חרף האמור, ניתנה לתובע היזדמנות נוספת להציג טענות בעיניין הסכם הפשרה ולהסביר מדוע אין לקבל את תביעת החוב.

...

נוכח כל האמור, הרי שהתובע קיבל יומו בבית המשפט, בהליכים משפטיים רבים בהם העלה טענותיו (לרבות במסגרת הליך זה שלא סולק על הסף).

נוכח כל המקובץ לעיל, לא מתקיימים במקרה זה טעמים המצדיקים ביטול הסכם הפשרה שנים ארוכות לאחר שקיבל תוקף של פסק דין: התובע חלק על החוב עוד במועד החתימה על הסכם הפשרה, אך חתם עליו משיקוליו; לא הוכח כי הוסתרו ממנו מסמכים שהיה בהם כדי לשנות את התוצאה; טענותיו נטענו בשלל הליכים ובקשות שהגיש לאורך השנים וממילא התובע לא פרע את חובו לנתבעת, שעומד כיום על מעל מיליון ₪.

סיכום מכלל הטעמים שפורטו – התובענה נדחית.

לפני בקשה למתן הוראות בנוגע לייצוג החייב בהליכי ערעור המתנהלים בבית הדין הארצי לעבודה, על פסק דינו של בית הדין האיזורי לעבודה בנצרת מיום 15.8.23 (להלן – "פסק הדין") אשר קיבל באופן חלקי ומצומצם תביעה על סך 375,011 ₪ שהגיש החייב כנגד שתי חברות שבהן הועסק החייב ובעלי מניות בחברות אלו (תיק מס' 7944-04-20), ופסק לזכות החייב סכום כולל של כ-60,000 ₪ (פחות מ-17% מסכום התביעה) וכן הוצאות בסך של 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 4,500 ₪.

לטענת הנאמנת אין בהסכם בכדי לשנות את הוראות הדין ובשים לב לכך שההסכם נחתם כבר בשנת 2015 עוד בטרם ניתן צו הכנוס, היה על ב"כ החייב להגיש תביעת חוב, ולחילופין היה על החייב לכסות את התחייבותו הכספית מנכסים שאינם מוקנים לקופת הפש"ר. לתגובת צורף גם כתב העירעור הכולל טענות כנגד החייב לשהוי ניכר בין מועד סיום עבודתו של החייב בשנת 2009 בחברה הראשונה שנתבעה על ידו לבין מועד הגשת התביעה בשנת 2020 וכן טענות לפיהן החייב העלים מבית הדין האיזורי את עובדת היותו פושט רגל.

שנית, גם אם הייתי מקבל את טענתו העקרונית של בא כח החייב לפיה מאחר וכל טיפולו בעיניינו של החייב היה לאחר מתן צו הכנוס, לפיכך חוב שכר הטירחה שנוצר כלפיו לאור ההסכם איננו בגדר חוב בר תביעה, עדיין הייתי סבור כי משבחר בא כח החייב שלא לקבל את אישור בית המשפט לשכר הטירחה הקבוע בהסכם, בטרם החל בהכנת התביעה, אין הוא רשאי להציב את בית המשפט של פשיטת הרגל בפני עובדה מוגמרת הנוגעת לשכר טירחתו זאת בהתבסס על התחייבות שנטל על עצמו החייב בטרם החלו הליכי הפש"ר. שלישית, בנסיבות העניין שבו סך כל הסכום שנפסק לזכות החייב עומד על 60,000 ₪ , אין כל הצדקה לאשר את דרישת בא כוחו על פי ההסכם שמשמעותה היא שכל כספי פסק הדין ישולמו לבא כח החייב, ולא תיצמח לנושי החייב כל תועלת מפסק הדין.

...

לפיכך אני סבור כי יש לאשר את דרישתו החלופית של בא כח החייב לאשר לו שכר טרחה ראוי מתוך סכום הכספים שייגבו על ידו בפועל בכפוף להבהרתו שלפיה באם הדבר לא יעלה בידו הוא לא יגיש בכל מקרה תביעה אישית כנגד החייב בגין שכר טרחתו.

לאור היקף התביעה כעולה מפסק הדין ולאור מכלול הנסיבות לעיל ובכלל זה הסכום הכולל שנפסק לזכות החייב ביחס לסכום התביעה אני מאשר לבא כח החייב שכר טרחה בשיעור כולל של 25% בתוספת מע"מ שישולם אך ורק מהסכום שייגבה על ידו בפועל על פי פסק הדין (לרבות בגין הוצאות או שכר טרחה שנפסקו לטובת החייב בפסק הדין או שיפסקו בהליכי הערעור), ובתוספת הוצאות גבייה ככל שיידרשו לצורך מימוש פסק הדין (כגון אגרות הוצל"פ, הוצאות עיקולים וכיוב'), ושכר טרחה מוגדל זה כולל בתוכו גם את שכר הטרחה המגיע לבא כח החייב בגין ייצוג החייב בהליכי הערעור.

כמו כן אני קובע כי למעט רכיב הפרשי כספים פנסיוניים שבגינו נפסק לזכות החייב בפסק הדין סך של 3,960 ₪ והמתייחס על פי מהותו לכספים מוגנים המוקנים לחייב, ולפיכך הוא יועבר לידי החייב כל יתר רכיבי פסק הדין יועברו לקופת הכינוס על ידי בא כח החייב, לאחר ניכוי שכר טרחתו והוצאותיו, בתוך 7 ימים ממועד קבלתם לידי בא כח החייב.

יוער, כי הואיל ואיתן מצוי אף הוא בהליך פשיטת רגל, הסכימו הצדדים כי ההליך נגדו יעוכב, תוך שהמנהל המיוחד יגיש תביעת חוב בהליך פשיטת הרגל שניפתח בעיניינו.

מעבר לכך, מקובלת עליי עמדת הכנ"ר, אשר אומצה על ידי בית המשפט קמא, כי נוכח הקף תביעות החוב שהוגשו, התוחלת שבניהול הבקשה למתן הוראות במקרה דנן ברורה וגלויה, וזאת אף אם נניח כי טענות המבקשת ביחס להקף התביעות בפועל הייתה מתקבלת (טענות אשר אין אני מביע לגביהן כל עמדה).

...

] לפניי בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז בלוד (כב' השופטת עירית וינברג-נוטוביץ) בפר"ק 11191-08-16 מיום 23.1.2024, אשר לא נעתר לבקשות לגילוי מסמכים באופן שאלו הוגשו על ידי המבקשת, וכן דחה את בקשתה לעיכוב הליך של בקשה למתן הוראות שמתנהל נגדה.

מעבר לכך, מקובלת עליי עמדת הכנ"ר, אשר אומצה על ידי בית המשפט קמא, כי נוכח היקף תביעות החוב שהוגשו, התוחלת שבניהול הבקשה למתן הוראות במקרה דנן ברורה וגלויה, וזאת אף אם נניח כי טענות המבקשת ביחס להיקף התביעות בפועל הייתה מתקבלת (טענות אשר אין אני מביע לגביהן כל עמדה).

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.

ממילא, נדחית גם הבקשה לעיכוב הדיון בבקשה למתן הוראות.