בקשה למתן הוראות בדבר חישוב תקופת פסילה

דיון והכרעה בעמדות הצדדים - סעיף 42(א) בפקודת התעבורה קובע: "פסילה שהטיל בית משפט מלקבל או מהחזיק רישיון נהיגה לפי פקודה זו תחל ביום מתן גזר הדין אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת." סעיף 42(ג) בפקודת התעבורה קובע: "בחישוב תקופת הפסילה לא יבואו במניין –

תקפו אותך גם ביום הארוע, גם יום לפני? כן. כל זה ואתה לא מתלונן למח"ש על כך שתוקפים אותך בלי סיבה? כמה אנשים שהתלוננות למח"ש התיק ניסגר בשל חוסר ראיות? השוטר יתן לי הוכחות שהוא תקף אותי? אני אומרת לך שברחת מהשוטרים רק בגלל שידעת שאתה נוהג בזמן פסילה והראיה לזה זו החקירה שלך? מה שעניין אותי אחרי שהותקפתי זה לברוח מאלימות שהיתה כלפי ולא בגלל שום דבר שקשור לנהיגה ובכל זאת קבלתי אלימות.

יחד עם זאת, אין חולק כי הנאשם היה מיוצג בהליך שהתנהל בבית משפט השלום בבאר-שבע, ובעקבות עונש המאסר שנגזר עליו, ובקשה שהגיש בא כוחו, נתן כבוד השופט עטר החלטה נפרדת מיגזר הדין ולפיה: "הפסילה תחל מיום שיחרורו ממאסרו, וככל שהנאשם לא יפקיד את רישיון הנהיגה, ימנה מניין ימי הפסילה מיום הפקדת הרישיון בפועל תוך שמובהר לנאשם כי החל מיום שיחרורו ממאסרו, ייחשב כפסול" הנאשם העיד בפני ולאחר ששמעתי את גירסתו באופן ישיר, ולאחר שבחנתי את תשובותיו במהלך חקירתו הנגדית, התרשמתי מדבריו כי הוא אומר אמת לכל אורך עדותו.

...

שוכנעתי כי הנאשם הבין מצב זה מתוך החלטת בית משפט השלום ולאחר שהחלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע לא ביטלה באופן מפורש את החלטת בית משפט השלום.

שוכנעתי כי הנאשם הבין מבא כוחו כי במצב המשפטי שנוצר לאחר הערעור במחוזי, פסילתו תחל עם סיום ריצוי מאסרו בדרך של עבודות שירות.

אף שהמדובר במצב מאד נדיר, ולא בקלות יצליח נאשם לעמוד בנטלים הקבועים בחוק ולשכנע כי פועלת לזכותו הגנה של טעות במצב הדברים, במצב המתואר לעיל, ובמקרה ספציפי זה לאחר ששמעתי את הנאשם באופן ישיר, החלטתי לזכות אותו בפרשה זו, כפי שמסרתי לצדדים בהכרעת הדין מיום 19.9.21.

לפני בקשה (מתוקנת) למתן הוראות מטעמו של המבקש, זאת לאחר שכבר הוגשו בקשות קודמות בתיק וניתנו החלטות.

הפרשנות שנותן ב"כ המבקש, כי הילכת ג'אבר אינה חלה, אינה באה לידי ביטוי בהודעת משרד הרשוי, ההודעה היא בהתאם לדין- את תקופת הפסילה אפשר לחשב מהמועד בו הופקד הרישיון או תצהיר חלף, וזה אינו קיים בתיק.

יצוין כי בתצהיר שצורף לבקשה, כלל לא טוען המבקש כי הפקיד את רישיונו במישטרה, אלא מלין על כך כי כיום אינו יכול לברר אם כך נעשה, ולא ברור האם בכלל נעשה למבקש שימוע במסגרתו הופקד רישיונו בתיק זה. מדובר בחישוב פסילה לכל דבר ועניין ופניה זו לבית המשפט הנה למעשה ניסיון לעקוף את סמכות משרד הרשוי.

...

העובדה כי המבקש היה נוכח בעת מתן גזר הדין וידע על מתן גזר הדין ומאז ועד שנה זו, כ-9 שנים, לא נעשה דבר, מהווה שיהוי מצדו של המבקש, שבסופו של דבר פגע במבקש עצמו, שכיום אינו יכול לברר האם נערך לו שימוע במסגרתו הופקד הרישיון.

אם כך, דין בקשה נוספת זו להידחות עקב חוסר סמכות.

הוסבר "כי יש לבצע הליך של הפקדת רישיון נהיגה במזכירות בית המשפט בהתאם להנחיות המזכירות וכי באם הדבר לא יעשה אזי תקופת הפסילה לא תימנה". ביום 8.3.23, הוגשה בקשה לחישוב הפסילה, במסגרתה נטען כי רישיון נהיגתו של המבקש, הושאר בתחנת משטרת ישראל וצורף אישור ערוך בכתב יד מאת המישטרה.

(א)  נפסל בעל רשיון נהיגה על ידי בית משפט מהחזיק ברשיונו, ימציא בעל הרשיון את רשיון הנהיגה שלו לאותו בית המשפט שהורה על פסילתו מיד לאחר שהודע לו על הפסילה; אם שוכנע בית המשפט שהרשיון אינו בידי בעלו אותה שעה ימציאו בעל הרשיון, תוך התקופה שקבע בית המשפט, לאחר שניתנה ערבות להמצאת הרשיון ובתנאים שקבע בית המשפט.

פסק דין נוסף, אשר צוין אף הוא על ידי המשיבה ורלוונטי לענייננו ניתן בעפ 7323/19 ‏  ‏אחמד אבו שריפה נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו ‏26.2.2020) , שדן בטענה לפיה קיים הבדל בין בקשות בעלות אופי טכני ובין בקשות בעלות אופי מהותי, בכל הקשור למניין תקופת פסילת רישיון נהיגה: "בהליך שלפנינו ביקש המערער להבחין בין בקשה ל"חישוב פסילה", שלטענתו עניינה בחישוב מתמטי וטכני של ימי הפסילה, לבין בקשה ל"הכרה בפסילה", שעניינה בהכרה בפסילה מבחינה "מהותית", כפי שהתבקש בעיניינו.

...

לאור כל האמור בבקשה, התבקש בית המשפט על חישוב הפסילה בת שלושת החודשים החל מיום 16.10.22.

משלא נמסרה התגובה, ביקש ב"כ המבקש ביום 16.3.22, ליתן החלטה ולהיעתר לבקשה.

" יודגש כי אין באמור בהחלטתי בכדי להטיל ספק בדבריו של המבקש באמצעות בא כוחו ובקשיים שיתכן ונגרמו לו. לאור כל האמור לעיל, נדחית הבקשה לחישוב ימי הפסילה.

העירעור נסוב, בעקרו של דבר, סביב השאלה האם במועד הארוע היה המבקש פסול לנהיגה או לאו, סוגיה בה היתמקדה גם הכרעת הדין.

בהקשר זה אומר, בנגוד לטענות המבקש, בתי המשפט דלמטה ניהלו את ההליכים בעיניינו באופן מפורט וענייני, ואף חזרו על חישוב תקופת הפסילה שנקבעה במסגרת תיק המקור ובמסגרת ההבהרות שהוגשו על-ידי המבקש לצורך חישוב מירוץ הפסילה לאחר שניתן גזר הדין.

בית משפט זה עמד בעבר על משמעותה של הוראה 50(ב) בע"פ 3883/04 אבו סיביה נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(5) 481 (2014) בציינו כי: "כלל זה נועד לקבוע מסגרת של זמן לפסילת רישיון כל עוד לא ניתן פסק-דין ולא להותיר את המשך הפסילה מחוץ למסגרת של פקוח שפוטי. לפיכך לאחר חלוף שישה חודשים על בית-המשפט לשקול אם יש הצדקה להמשך הפסילה מקום שטרם ניתן פסק-דין [...] אולם ישנן נסיבות שבהן ישקול בית-המשפט פסילת רישיון עד תום ההליכים גם אם הם יחרגו מגבולות שישה חודשים ויחליט על כך בהחלטה הצופה את פני העתיד, כפי שארע במקרה זה". בעניינינו, יוזכר, כי הפסילה עד תום ההליכים נעשתה בהסכמת המבקש, ובזמן אמת הוא לא הלין על המשכות ההליך.

...

דיון והכרעה לאחר עיון בבקשה לרשות ערעור ונספחיה, ובכלל זה ההחלטות ופסקי הדין בהליכים הקודמים, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לרשות ערעור להידחות.

כמו כן סבורני, כי לא מתקיים כל חשש לעיוות דין או אי צדק, לבטח לא כאלה אשר מצדיקים היעתרות לבקשה, ודי בכך כדי לדחותה.

הבקשה נדחית אפוא.

בגזר הדין נרשם: " מוסבר כי יש לבצע הליך של הפקדת רשיון נהיגה במזכירות בית המשפט בהתאם להנחיות המזכירות וכי באם הדבר לא ייעשה אזי תקופת הפסילה לא תימנה". ביום 18.1.24, הגיש המבקש באמצעות בא כוחו בקשה לחישוב פסילת רישיון הנהיגה מיום מתן פסק הדין בענינו.

ניתוח והחלטה סעיף 42(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: "פקודת התעבורה") קובע: "פסילה שהטיל בית משפט מקבל או מהחזיק רשיון נהיגה לפי פקודה זו תחל ביום מתן גזר הדין אם לא הורה בית המשפט הוראה אחרת". סעיף 42 (ג) מורה: בחישוב תקופת הפסילה לא יבואו במנין – התקופה שחלפה עד מסירת הרשיון לרשות שנקבעה לכך בתקנות ובדרך שנקבעה;.

...

לנוכח כל האמור לעיל, הרי שאין בידי להיעתר לבקשה.