לפניי בקשת הנתבע (שהוגשה במסגרת כתב הגנתו מיום 9.11.2023) להעברת הדיון בתביעה זו לביהמ"ש לתביעות קטנות בירושלים, וזאת לאור טענת חוסר סמכות מקומית של ביהמ"ש לתביעות קטנות בתל אביב לידון בתביעה (להלן: "בקשת הסף").
· ביום 12.10.2023 נתתי החלטה לפיה אין מקום עפ"י הדין לכרוך בין בקשה להארכת מועד היתגוננות לבין בקשת סף בעיניין סמכות מקומית ועל התובע להגיש תחילה כתב הגנה, ואח"כ תדון בקשת הסף, וניתנה ארכה להגשת כתב ההגנה עד יום 10.11.2023.
נימוקיי:
החלק הנורמאטיבי
סעיף 67 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), תשמ"ד-1984, שכותרת השוליים שלו "מקום שיפוט", קובע כך:
"שר המשפטים רשאי לקבוע בתקנות מקום שיפוט לתביעות קטנות שיהיה מקום השיפוט על אף האמור בכל הסכם שבין בעלי הדין".
"2. תקנה 2 לתקנות השיפוט בתביעות הקטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976 שכותרת השוליים שלה "מקום השיפוט" (להלן: "התקנות"), קובעת כך:
(א) תביעה תוגש לבית המשפט שאיזור שיפוטו הוא אחד המקומות המנויים להלן, והוא על אף האמור בכל הסכם שבין בעלי הדין; ואלה הם:
(1) מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע;
(2) (נמחקה);
(3) (נמחקה);
(4) (נמחקה);
(5) מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים;
(6) בתביעה שכנגד – מקום הגשת התביעה המקורית.
...
במקרה שלנו אין חולק שלפי החלופה הראשונה יש לקבל את בקשת הסף, מאחר שאין חולק כי מקום מגורי הנתבע בירושלים (הדבר נכתב גם בכותרת כתב התביעה).
לגבי החלופה השנייה, קרי, מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים: הצדדים לא ציינו היכן שוכן הסטודיו בו עוצב הספר מחדש ו/או בית הדפוס בו יוצר הספר (ואין חולק ממכלול הטענות כי זה עוצב והודפס לא אצל התובע בת"א כי אם במקום אחר), שכן שני מקומות אלה מהווים לכאורה את מקום המעשה או המחדל לגביו נטענת ההפרה בזכותו המסורית של התובע, ולכן אני קובע כי חלופה זו אינה רלוונטית למקרה הנדון ולא הוכח ע"י מי מהצדדים הדרוש לגביה.
לסיכום
בקשת הסף מתקבלת.
התובע ישלם לנתבע הוצאות ההליך בסך 500 ₪, ללא קשר לתוצאות התביעה שתתברר.
אני מורה על העברת הדיון בתיק זה לביהמ"ש לתביעות קטנות במחוז ירושלים.