בקשה למשפט חוזר בתיק רצח לאור תיקון חקיקה

בבית המשפט העליון מ"ח 6881/19 לפני: כבוד המשנה לנשיאה (בדימ') ח' מלצר המבקש: רומן זדורוב נ ג ד המשיבה 1: מדינת ישראל המשיבה 2: פלונית (א"ק) המשיב 3: המרכז לבריאות הנפש "מזרע" המבקשת להצטרף כידידת בית המשפט: הסניגוריה הציבורית בקשה למשפט חוזר מטעם המבקש מתאריך 31.10.2019; בקשה מטעם המשיבה 1 לתפיסת תיק רפואי מתאריך 11.12.2019; בקשה להגשת תוספת לבקשה למשפט חוזר מתאריך 17.12.2019; תוספת לבקשה למשפט חוזר מתאריך 17.12.2019; תגובת המבקש לבקשת המשיבה 1 לתפיסת תיק רפואי מתאריך 17.12.2019; תגובה מטעם המשיב 3 מתאריך 22.12.2019; תגובת המשיבה 1 לבקשה להגשת תוספת לבקשה למשפט חוזר מתאריך 23.12.2019; הודעה מטעם המשיבה 1 מתאריך 23.12.2019; הודעה מעדכנת מטעם המשיבה 1 מתאריך 13.02.2020; הודעה מעדכנת מטעם המשיבה 1 מתאריך 08.03.2020; בקשה מטעם המשיבה 1 מתאריך 12.03.2020; הודעה מטעם המשיבה 2 מתאריך 19.03.2020; תגובה מטעם המשיב 3 מתאריך 23.03.2020; תגובת המשיבה 1 לבקשה למשפט חוזר מתאריך 01.04.2020; בקשה מטעם המשיבה 1 להורות על איסור פירסום מתאריך 05.04.2020; תגובת המבקש לבקשה להורות על איסור פירסום מתאריך 05.04.2020; תגובת המשיבה 2 לבקשה להורות על איסור פירסום מתאריך 19.04.2020; בקשה מטעם המבקש לקביעת דיון מתאריך 21.04.2020; בקשה לצרוף חוות דעת מטעם המבקש מתאריך 28.04.2020; תשובת המבקש לתגובת המשיבה 1 לבקשה למשפט חוזר מתאריך 30.04.2020; תגובת המשיבה 2 לבקשת העיון מטעם המבקש מתאריך 07.05.2020; תגובה מטעם המשיב 3 לבקשת העיון במסמכים מתאריך 11.05.2020; תגובה מטעם המשיבה 1 לבקשת העיון במסמכים מתאריך 11.05.2020; תגובה לתגובת המבקש על תשובת המשיבה 1 לבקשה מתאריך 27.05.2020; בקשה מטעם המבקש לשיחרור המבקש מתאריך 21.06.2020; בקשה נוספת מטעם המבקש לשיחרור המבקש מתאריך 28.06.2020; בקשה להוספת ראיה מטעם המבקש מתאריך 28.06.2020; תגובת המשיבה 1 לבקשה לשיחרור המבקש מתאריך 08.07.2020; תגובת המשיבה 1 לבקשה להוספת ראיה מתאריך 08.07.2020; בקשה מטעם המבקש למתן צו ולחילופין לקבלת חוות דעת משלימה מתאריך 20.07.2020; בקשת הצטרפות כידידת בית המשפט מטעם: עירניות לזכויות האדם אל"מ (ע"ר 80654598) מתאריך 03.08.2020; תיקון לבקשת ההצטרפות כידידת בית המשפט מתאריך 05.08.2020; הודעה מטעם המבקש מתאריך 07.08.2020; הודעה מטעם המבקש מתאריך 07.09.2020; הודעה מטעם המשיבה 1 מתאריך 22.09.2020; בקשת הצטרפות כידידת בית המשפט מטעם הסניגוריה הציבורית מתאריך 27.09.2020; תגובת המבקש לתגובת המשיבה 1 בסוגיית מתן חוות דעת מתאריך 29.09.2020; תגובת המשיבה 1 לבקשת ההצטרפות כידידת בית המשפט מטעם הסניגוריה הציבורית מתאריך 05.10.2020; תגובת המשיבה 1 לתשובת המבקש מתאריך 15.10.2020; הודעה על הסכמת המשיבה 2 לפרסם חלקים מתגובת המשיבה 1 מתאריך 04.11.2020; הודעה מטעם המשיבה 1 מתאריך 05.11.2020; הודעה מטעם המבקש מתאריך 08.11.2020; תגובת המשיבה 2 לעמדות הצדדים ביחס לבקשה להסרת איסור פירסום מתאריך 09.11.2020; הודעה משלימה מטעם המשיב 3 מתאריך 09.11.2020; הודעה מטעם המבקש מתאריך 24.11.2020; הודעה מטעם המבקש מתאריך 29.11.2020; תגובה מטעם המשיבה 1 מתאריך 01.12.2020; הודעה מטעם המשיבה 1 מתאריך 13.12.2020; הודעה מטעם המשיבה 1 מתאריך 03.01.2021; בקשה נוספת מטעם המבקש לשיחרור המבקש מתאריך 11.01.2021; תגובת המבקש מתאריך 11.01.2021; בקשה מטעם המבקש להוספת ראיה מתאריך 26.01.2021; הגשת תצהיר מטעם המבקש מתאריך 26.01.2021; תגובת המשיבה 1 לבקשה להוספת ראיה מתאריך 03.02.2021 תאריכי הדיונים: י"ז באלול התש"ף (06.09.2020); ט"ו בחשון התשפ"א (02.11.2020); כ"ג בחשון התשפ"א (10.11.2020) בשם המבקש: עו"ד ירום הלוי בשם המשיבה 1: עו"ד תמר בורנשטיין; עו"ד איתמר גלבפיש; עו"ד עידית פרג'ון בשם המשיבה 2: עו"ד תומר שוורץ בשם המשיב 3: עו"ד אביעד אמרוסי בשם המבקשת להצטרף כידידת בית המשפט: עו"ד טל ענר; עו"ד קרן אבלין-הרץ ][]החלטה

זה המקום לציין עוד כי לאחר שבקשת ההצטרפות שהוגשה מטעם הסניגוריה הציבורית שנזכרת בכותרת – מיצתה את עצמה לאור ההתפתחויות שחלו בתיק (הגשת חוות דעתו של ד"ר מילרוי) – לא ראיתי מקום לצרף אותה כידידת בית המשפט בסוגיה של תפקידי המרכז הלאומי לרפואה משפטית, אף שעיינתי בטיעוניה ובתגובות של המשיבה להם.

אין בידי לחזור בהקשר זה על מכלול הנתונים שהובאו במסגרת הבקשה למשפט חוזר ככאלה המוכיחים לכאורה את אשמתה הנטענת של א"ק, אולם אציין בכלליות, כי למעט מקרה אחד (הטענה כי א"ק מסרה ל-א"ח כי קפצה, כביכול, לאחר ביצוע הרצח אל התא הסמוך – נתון עובדתי, שעדיין שנוי במחלוקת) – טענותיו של א"ח לגבי אופן ביצוע הרצח, כביכול, על-ידי א"ק, היו יכולות להגיע לידיעתו של א"ח מהפרסום הרחב שהרצח זכה לו, והחומרים השונים מתוך התיק שנוהל כנגד המבקש, אשר דלפו, למרבה הצער, לגורמים רבים ברחבי המדינה.

...

נוכח כל האמור לעיל, ומכוח סמכותי לפי סעיף 31(א)(2) לחוק בתי המשפט, אני מורה על קיומו של משפט חוזר בעניינו של המבקש, רומן זדורוב.

מתוקף הסמכות שבתקנה 7(ב) לתקנות בתי המשפט (סדרי דין במשפט חוזר), התשי"ז-1957, אני מורה כי המשפט החוזר יתנהל בבית המשפט המחוזי בנצרת, ואולם למען ניקיון הדעת ראוי שנשיא בית המשפט המחוזי בנצרת ישקול לקבוע לצורך זה הרכב שחבריו לא דנו במכלול בעבר.

הצורך להעיד את ד"ר חן קוגל וכן לצרף את הסניגוריה הציבורית כידידת בית המשפט התייתרו בסופו של דבר בעקבות הגשת חוות הדעת של ד"ר מילרוי מטעם המבקש.

המבקשים פנו למשיבה קודם להגשת הבקשה, אולם זו דחתה את בקשתם להשבת התפוסים, בין היתר, מאחר ובאי כוחו של המבקש הודיעו כי בדעתם להגיש בקשה למשפט חוזר בעיניינו של המבקש.

נקבע, בין היתר, כי: "לפי הוראותיהם של חוק הארכיונים, התשט"ו-1955 ושל התקנות שהותקנו מכוחו חלה חובה לשמור לצמיתות חומרים הקשורים בתיקים פליליים חמורים, בין היתר בעבֵרות של רצח ושל אונס. כך, הן לגבי תיקי בתי-המשפט (מכוח תקנות הארכיונים (שמירתם וביעורם של תיקי בתי משפט ובתי דין דתיים), התשמ"ו-1986 (להלן: תקנות הארכיונים (בתי משפט)); ראו: עניין עזריה, עמודים 361-360), הן לגבי חומרי חקירה המצויים בידי רשויות אחרות, כגון הפרקליטות, המישטרה והמכון לרפואה משפטית (מכוח תקנות הארכיונים (ביעור חומר ארכיוני במוסדות המדינה וברשויות המקומיות), התשמ"ו-1986 (להלן: תקנות הארכיונים (מוסדות המדינה); ...)". בהתייחס לסמכות הנתונה לבית המשפט ליתן הוראות בנוגע להשבת תפוס, מכוח הוראות פקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש), התשכ"ט-1969 נקבע מפורשות כי סמכות זו מוכפפת להוראות חוק הארכיונים והתקנות שהותקנו על פיו: "למען הסר ספק, אבהיר: אין בסעיפים אלה כדי להקנות לבית-המשפט סמכות לסטות מהוראותיהם של חוק הארכיונים ושל התקנות שהותקנו מכוחו. הסעיפים המצוטטים מפקודת סדר הדין הפלילי מסמיכים את בית-המשפט לצוות כיצד ינהגו בחפץ, בין אם הוא הוגש כראיה, בין אם לאו. יוער כי אף אם הוגש חפץ מסוים לבית-המשפט, אין הכרח כי הוא יישמר בתיק בית-המשפט. הטעם לכך הוא שישנם חפצים - למשל, בגדים או ראיות ביולוגיות - אשר עשויים להישמר טוב יותר אצל רשויות המקצועיות הרלוואנטיות (לדוגמה: ראיות ביולוגיות במכון לרפואה משפטית). הפרשנות הנאותה לסמכותו זו של בית-המשפט היא להכפיפהּ להוראותיהם של חוק הארכיונים ושל התקנות שהותקנו מכוחו." אף שהפסיקה לעיל עסקה בעיקר בהיבט הנוגע לשאלה מתי יבוערו מוצגים או חומרי חקירה בתיקי פשע חמור, הראציונאל העוסק בחשיבות שיש בשמירתם של מוצגים/חומרים כאלה תקף גם בכל הנוגע לבקשות להשבתם לטוענים לזכות בהם.

בהחלטתו בעיניין אל עביד, הדגיש בית המשפט העליון את החשיבות שיש בשמירת חומרי חקירה, לאור התפתחויות טכנולוגיות בעשורים האחרונים (כמו בהפקת פרופילי DNA), אשר טומנים בחובם פוטנציאל ראייתי משמעותי, ובשים לב לכך שאין לנו כל דרך להעריך מה צופן העתיד בתחום ההתפתחויות הטכנולוגיות.

בהקשר זה יש להפנות גם לדברים שנאמרו במ"ח 5568/09 סביחי נ. מדינת ישראל (31/08/11): "העובדה כי ראיות חפציות, בייחוד כאלו שיש בהן ממצא ביולוגי, אינן נשמרות לעד, היא תופעה מצערת. הדברים נאמרים ביתר שאת נוכח ההתקדמות הטכנולוגיה המאפשרת לערוך בדיקות עדכניות במוצגים מסוג זה גם בחלוף זמן, לדוגמה, בדיקתו של פרופיל גנטי להוכחת חפותו או להבדיל אשמתו של נאשם (השוו: מ"ח 9974/04 שוורץ נ' מדינת ישראל בפיסקה 15 ([פורסם בנבו], 5.9.05)). הניסיון ממדינות זרות מלמד כי ראיות מסוג זה הן כלי רב עוצמה לתיקון שגיאות שנפלו בהרשעתם של חפים מפשע (בועז סנג'רו "ההודאה כבסיס להרשעה - האומנם 'מלכת הראיות' או שמא קיסרית הרשעות השוא" עלי משפט ד 245, 249 (תשס"ה), וההפניות שם).

...

התייחסתי לסוגיה זו במסגרת החלטתי מיום 19.12.2016, בה נדחתה בקשה להשבת מוצגים לידי אמה של המנוחה תאיר ראדה ז"ל, ומאותם נימוקים וביתר שאת, אני נאלצת לדחות גם את הבקשה הנוכחית.

לאור האמור לעיל, דין הבקשה להידחות.

האחת - פקודה שנוסחה החדש הוא משנת 1969, כאשר ההוראות הרלוואנטיות לענייננו הוספו כבר במסגרת החוק לתיקון פקודת הפרוצידורה הפלילית (מעצר וחיפושים), התשכ"ה-1964; השניה - חוק שנחקק לפני למעלה משישים שנה.

היתייחסות נוספת לסוגיה של שמירת חפצים ומוצגים אנו מוצאים בהחלטתו של השופט א' לוי במ"ח 5568/09 סביחי נ' מדינת ישראל בפיסקה 62 (31.8.2011) (להלן: עניין סביחי), בו הוא מעיר כי "על-פי תקנות הארכיונים (שמירתם וביעורם של תיקי בתי-משפט ובתי-דין דתיים), תשמ"ו-1986, תיק חקירת רצח, כמו גם תיק שנידון בבית-המשפט העליון, לעולם אין לבער". הסוגיה שבפנינו עלתה גם בבש"פ 3303/14 בר יוסף נ' מדינת ישראל, פסקה 37 (9.7.2014) (להלן: עניין בר יוסף), שם התבקשה בדיקתן של דגימות שהשתמרו, במסגרת עיון בחומרי חקירה טרם הגשת בקשה למשפט חוזר.

האפשרות להגיש בקשה למשפט חוזר, המעוגנת בסעיף 31 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, נגזרת מהחשיבות הרבה המיוחסת למניעת הרשעות שוא ומהזכות להליך הוגן (להרחבה על הקשר בין המשפט החוזר לזכויות חוקתיות, ראו גרשון גונטובניק "משפט חוזר והמעטפת המינהלית: החובה החוקתית לשמירת מוצגים" הסנגור 234 49 (2016) (להלן: גונטובניק – משפט חוזר); אפרת פינק ורותם רוזנברג-רובינס "על הבעיות המוסדיות המונעות תיקון של הרשעות שוא בישראל" מעשי משפט ה 193 (2013) (להלן: פינק-רוזנברג); בועז סנג'רו ומרדכי קרמניצר "המשפט החוזר – מציאות או חלום? על תבוסתו של הצדק בהתמודדות עם כלל סופיות הדיון" עלי משפט א 97, 140-137 (תש"ס); יובל ליבדרו נזק ראייתי במשפט הפלילי, 401-396 (2008)).

מכאן טענת הסניגוריה כי האפשרות להוסיף ולהתנגד לביעור מטעמים של שמירה על היכולת להגיש בקשה לעיון חוזר, באופן ספציפי בתיקים פליליים, מעידה כי לאור תכלית התקנות, יש לכלול גם מוצגים המהוים חלק מהתיק.

...

מסקנה זו מהווה שינוי של הפסיקה ששררה עד עתה, אשר עסקה ברובה בהחלטות הנוגעות למשפטים חוזרים.

במקרה הספציפי שבפנינו, מצאתי כי האיזון הראוי מוביל לתוצאה כי התפוסים ייוותרו בידי המשיבה בשלב זה. אשר על כן, דין הערר להידחות.

מלאכת חקיקתו של חוק כזה, על כל הדקויות והאיזונים המתחייבים, לבטח אינה פשוטה, לפיכך כנראה אורכת שנים; אבל ה'שטח', הקידמה, וזכויות נאשמים ומורשעים בפלילים – קוראים להחישהּ.

הילכת קוזלי בתאריך 16.1.99, בין בקשתו השלישית של ברנס לבין הדיון בבקשה שלפניי, פסק בית-המשפט העליון בבקשה למשפט חוזר שהגישו מי שהורשעו ברצח הנער דני כץ. ראו מ"ח 7929/96 קוזלי נ' מדינת ישראל, פ"ד נג(1) 529 (להלן: מ"ח קוזלי).

מבדיקה שערכו סניגוריו של ברנס בעת הכנת הבקשה הנוכחית התברר, כי לאור ההתפתחויות הטכנולוגיות קיים סיכוי ממשי להפיק ראיות D.N.A. מן הראיות הפיזיות בתיק הרצח, וזאת באופן שיכול היה להאיר את הפרשה ולהוביל לחשיפת האמת.

John M. Keynes, A Treatise on Probability (1921), 71 החידוש בבקשה תיקון חוק בתי המשפט תוך ביטול הדרישה להצגת ראיות חדשות ממקד אפוא את המבחן לקיום משפט חוזר בשאלות של תוכן ומהות, ולא בשאלות של זמן וחידוש.

...

ולעניין טענותיו של ברנס כאילו הוכה: אנו קובעים, איפוא, כי אין שחר לטענת הנאשם לפיה הוכה על-ידי חוקריו, בכל שלב שהוא של החקירה, וכי הייתה למכות השפעה, כביכול, על מסירת הודעות על-ידו, ועל ההודעה העיקרית בכלל זה, או על השתתפותו בשחזור, ואנו מעדיפים את עדויות החוקרים וקובעים כי הנאשם לא הוכה כלל ועיקר.

משפטו של ברנס התמקד בנסיבות קבלת הודאתו, והתנקז בסופו של דבר לכדי שאלה של אמינות.

שוכנעתי, כי בפגמים אלו, הרובצים לפתחה של המדינה, בצירוף האפשרות כי מודעות להם הייתה משנה את תוצאות משפטו של ברנס, די כדי להורות על קיום משפט חוזר.

אשר-על-כן, אני מורה על קיום משפט חוזר לעמוס ברנס.

מה זה תיק רצח? אני לא מבין מה עשיתי.

הנאשם אני מבקש לפסול את בית המשפט.

הנאשם ועו"ד בינו חוזרים לאולם.

לאור כשלים ראייתיים תוקן כתב האישום לקולא, במסגרת הסדר עותרים לקנס בסך 400 ₪.

...

לאחר ששקלתי את השיקולים השונים ובחנתי טיעוני באת כוח הנאשם אני גוזרת על הנאשם קנס בסך 400 ₪ או 3 ימי מאסר שיישא תמורתם.