עובדות כתב האישום א. כנגד הנאשם וכנגד אחר עמוס סולמי (להלן: "סולמי") הוגש כתב אישום, המייחס להם ביצוע עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, הדחה בעדות, עדות שקר, שיבוש מהלכי משפט ונסיון לקבל דבר במרמה בנסיבות מחמירות, כאשר לפי המפורט בכתב האישום: בשנת 1977 הואשם הנאשם ביחד עם אחרים בשוד של מוביל כספים שבוצע ע"י בני החבורה ואגב כך נרצח אותו מוביל כספים, כאשר הנאשם טען לכל אורך הדרך כי הוא לא נטל חלק בארוע וכי לאמיתו של דבר, רוני שניידר שהיה שותף לעבירות, הוא שביצע את אותם מעשים.
הנאשם הורשע בביהמ"ש בעבירות שיוחסו לו ונדון למאסר עולם, ובהמשך נדחו הן הערעור שהוגש על ידו והן בקשות לקיים דיון נוסף ומשפט חוזר.
...
המענה לאישום א. ב"כ הנאשם, עו"ד סגי-זקס, הגיש לביהמ"ש תגובה מפורטת ומנומקת לכתב האישום, ובמסגרתה טען שהנאשם זעק לחפותו לכל אורך השנים, אישי ציבור רבים התערבו לזכותו של הנאשם באופן של פניות חוזרות ונישנות לנשיא המדינה, עד אשר זה קיצר את תקופת מאסרו וזה שוחרר ממאסר בחלוף 8.5 שנים בלבד, הוסיף וטען שכל מעשיו כמפורט בכתב האישום נועדו לגלות את האמת ולחשוף את הצדק, טען שגם משרד המשפטים השתכנע בסופו של דבר שהוא חף מפשע ועל כן קוצרה תקופת מאסרו באופן משמעותי, הוסיף וטען שעד התביעה העקרי במשפטו הראשון, רוני שניידר, הוא מניפולטור שסיבך את הנאשם פעם אחת בעת שמסר עדות מפלילה כנגדו בתיק הרצח ופעם שניה כאשר הפליל אותו בתיק הנוכחי, בעוד ששניידר בעצמו היה זה שנטל חלק במעשה השוד והיה אמור לעמוד לדין בגין ביצוע עבירת הרצח, אך תחת זאת מצא עצמו הנאשם מרצה עונש בגין עבירה שבוצעה ע"י אחר, הוא אותו שניידר.
לפיכך, ובשוותי לנגד עיניי את אישיותו הדלה של הנאשם, את מצבו הנפשי הקשה, את התלאות שהיו מנת חלקו משך שנים רבות, את תחושתו הסובייקטיבית בדבר העוול שנגרם לו, את האמור בחווה"ד לגבי השלכות עונש מאסר בפועל או אף עונש לריצוי בעבודות שרות על המשך תיפקודו של הנאשם, את נכונותו של הנאשם להודות במיוחס לו, ואת נכונותו כפי שמפורטת בהסדר הטיעון בדבר ויתורו על עתירה למשפט חוזר, מצאתי בסופו של דבר, שבאיזון בין שיקולים אלה לבין האינטרס הציבורי שמצדיק בנסיבות אחרות הכבדה בעונש והטלת עונש שיהיה בו כדי להלום את חומרת המעשים, לאמץ את הסדר הטיעון שהוא חורג אומנם מרמת הענישה המקובלת, אך הנסיבות החריגות של מקרה זה מצדיקות חריגה מרמת הענישה לקולא.
בבואי להחליט אם לאמץ את הרף העליון או הרף התחתון של הסדר הטיעון, הרי לא בלב קל החלטתי בסופו של דבר לאמץ דווקא את הרף התחתון של הסדר הטיעון אך לא באופן מלא אלא באופן חלקי בלבד, במשמע של הסתפקות בהטלת עונש מאסר על תנאי אך בצדו של עונש זה הטלת עונש קנס כספי (על אף טענות הסניגור בדבר מצוקה כלכלית, הרי בתיק ביהמ"ש מצאתי אישור על ההפקדה הכספית בסכום של 60,000 ש"ח).
סוף דבר אשר על כן, אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים:
15 חודשי מאסר, אך הנאשם לא יישא בעונש זה אלא אם יעבור, תוך 3 שנים מהיום,;על אחת העבירות בהן הורשע או על כל עבירה אחרת מסוג פשע.
