בקשה למשיכת מכתב למומחה בית המשפט והעברת חומר רפואי

ביום 13.9.20 הגיש המומחה את תשובותיו לשאלות בית המשפט.

לא ראיתי בחומר כל רישום מאוחר יותר ממכתב השיחרור מבית החולים.

ביום 08.12.2020 הועברו מלוא שאלות ההבהרה למומחה.

ביום 11.01.2020 הגיש המומחה את התשובות לשאלות התובעת כדלקמן: "בסעיף 1 לחוות הדעת רשמת שהמערערת סבלה מקרע פרסתי עם משיכת זגוגית, קרע שעלול להביא בהעדר טפול להפרדות רשתית. בסעיף 2 אתה מתייחס לגורמים להווצרות קרע ברישתית.

בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מידי בעלי הדין (ראה לעניין זה דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס נגד המוסד לביטוח לאומי, לא פורסם וכן עב"ל 341/96 מליחי נגד המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לד 377).

וכך, על יסוד הממצאים שנמצאו בתיקה הרפואי של התובעת נקבע ע"י המומחה באופן מפורש, כי אין בדיקת עיניים או תלונה של התובעת על בעיות ראיה בקשר לתאונה הראשונה; מאמץ גופני ללא פגיעה ישירה באיזור העין לא יכול לגרום לקרע ברשתית (למעט במקרים חריגים, ברם במקרה זה המומחה לא ראה בחומר הרפואי כל תאור של אזורים קודמים ברשתית המועדים לפורענות); בהעדר תאור המקרה כארוע חריג והעדר חבלה ישירה באיזור העיניים לא ניתן לקבוע קיומו של קשר סיבתי בין הליקוי לארוע.

...

אין בידינו לקבל את טענות התובעת ונפרט.

אנו סבורים, כי אין באמור בפסקי הדין אליהם הפנתה התובעת כדי לשנות את מסקנתנו.

בנסיבות אלו מצאנו לקבל את חוות הדעת של המומחה מטעם ביה"ד. סוף דבר: התביעה נדחית.

לפניי בקשת הנתבעות 1 ו-2 לפסילת המומחית מטעם בית המשפט, ד"ר איילה תמרי, עוד בטרם מסרה את חוות דעתה בתיק זה. ביום 25.5.2021 מינה כב' הש' הבכיר אור אדם את המומחית מטעם בית המשפט בהחלטה בזו הלשון: " 1. בהמשך להחלטתי מיום 10.5.2021, כיוון שעיקר המחלוקת היא מקצועית, בין היתר בשאלה מתחום הגנת הסביבה אם הנתבעת 1 גורמת למיטרד בלתי סביר בנגוד להיתרים שניתנו לה, אני מורה על מינוי מומחה מכריע מטעם בית המשפט בתחום הגנת הסביבה, אשר יבחן את טענות הצדדים ויתן לבית המשפט חוות דעת מקצועית אובייקטיבית, בכל הטענות המקצועיות העולות מכתבי הטענות.

ביום 6.9.2021 הגישה הנתבעת מס' 1 בקשתה זו לפסילת המומחית מטעם בית המשפט, ובה העלתה, בתמצית, את הטענות הבאות: המומחית כבר גילתה דעתה כי הנתבעת 1 אינה עומדת בתנאי הרישיון לפני ששמעה את נציגיה; המומחית האשימה את נציגי הנתבעת 1 בבזבוז זמן ובקנוניה; המומחית פונה לב"כ הצדדים באופן ישיר מבלי לכתב את שאר הצדדים; המומחית פנתה לנציגי הנתבעת 1 או לבאי כוחה בלשון שאינה מכבדת וטענה כי הם אינם מבינים או מתחזים כאינם מבינים; ביום 19.9.2021 הגיבו התובעות לבקשת הנתבעת מס' 1 וטענו, בתמצית, כי יש לדחות את הבקשה מהטעמים הבאים: המומחית ביקשה לקיים ישיבה בנוכחות נציגי הצדדים כדי לשמוע תשובותיהם לשאלות שיש לה – וזאת פנים משורת הדין למרות שלא נצטוותה על כך; הנתבעות אכן מנסות למשוך את הזמן ולא הגיעו לישיבה עם נציגיהם; היתנהלות הנתבעות היא היתנהלות אסטרטגית בשל הערכתן שחוות הדעת המסתמנת לא תהא לטובתן; המומחית ביקרה במקום וקיבלה חומרים מהצדדים ולפיכך סביר שיש לה שאלות הזקוקות לתשובה.

בתגובתה השיבה המומחית, בתמצית, לטענות שהופנו כלפיה באופן הבא: כי אין לה היכרות מוקדמת עם מי מהצדדים ואין לה דיעה קדומה לגבי אף אחד מהם גם עתה; כי הנתונים שאספה מצריכים הבהרות אותן טרם קיבלה למרות מאמציה; כי קיבלה מהצדדים את כתב התביעה וכתב ההגנה של הנתבעת מס' 1; את היתרי העסק הזמניים שהפכו לרישיון עסק זמני; תמונות וידאו וסטילס מרחפן – שהעבירו התובעות; ושערכה ביום 23.8 ביקור מחוץ למפעל; המומחית פירטה ניסיונותיה לקיים ישיבה כדי לקבל בה תשובות על התרשמותה הראשונית מהנתונים; המומחית הודתה שנקטה בלשון חריפה כדי להבהיר שאין טעם בישיבה ללא התייצבותו של המפעיל הראשי של המפעל בשטח; כי מעולם לא השתמשה במילה "קנוניה" אך אכן התרשמה שיש ניסיונות למשיכת זמן; וכי פנתה לבית המשפט לקבלת הבהרות משום שכתב המינוי ציין שני צדדים בלבד להליך.

כידוע, "הסוג הראשון של החובות המוטלות על המומחה הן חובות אמון, בגדרן נידרש המומחה לנהוג בתום לב, באובייקטיבית, ללא משוא פנים, בלא ניגוד עניינים, ותוך הקפדה על מראית עין של היתנהלות תקינה" (רע"א 1834/18 שירותי בריאות כללית נ' פלונית).

...

לפניי בקשת הנתבעות 1 ו-2 לפסילת המומחית מטעם בית המשפט, ד"ר איילה תמרי, עוד בטרם מסרה את חוות דעתה בתיק זה. ביום 25.5.2021 מינה כב' הש' הבכיר אור אדם את המומחית מטעם בית המשפט בהחלטה בזו הלשון: " 1. בהמשך להחלטתי מיום 10.5.2021, כיוון שעיקר המחלוקת היא מקצועית, בין היתר בשאלה מתחום הגנת הסביבה אם הנתבעת 1 גורמת למטרד בלתי סביר בניגוד להיתרים שניתנו לה, אני מורה על מינוי מומחה מכריע מטעם בית המשפט בתחום הגנת הסביבה, אשר יבחן את טענות הצדדים ויתן לבית המשפט חוות דעת מקצועית אובייקטיבית, בכל הטענות המקצועיות העולות מכתבי הטענות.

ביום 6.9.2021 הגישה הנתבעת מס' 1 בקשתה זו לפסילת המומחית מטעם בית המשפט, ובה העלתה, בתמצית, את הטענות הבאות: המומחית כבר גילתה דעתה כי הנתבעת 1 אינה עומדת בתנאי הרישיון לפני ששמעה את נציגיה; המומחית האשימה את נציגי הנתבעת 1 בבזבוז זמן ובקנוניה; המומחית פונה לב"כ הצדדים באופן ישיר מבלי לכתב את שאר הצדדים; המומחית פנתה לנציגי הנתבעת 1 או לבאי כוחה בלשון שאינה מכבדת וטענה כי הם אינם מבינים או מתחזים כאינם מבינים; ביום 19.9.2021 הגיבו התובעות לבקשת הנתבעת מס' 1 וטענו, בתמצית, כי יש לדחות את הבקשה מהטעמים הבאים: המומחית ביקשה לקיים ישיבה בנוכחות נציגי הצדדים כדי לשמוע תשובותיהם לשאלות שיש לה – וזאת פנים משורת הדין למרות שלא נצטוותה על כך; הנתבעות אכן מנסות למשוך את הזמן ולא הגיעו לישיבה עם נציגיהם; התנהלות הנתבעות היא התנהלות אסטרטגית בשל הערכתן שחוות הדעת המסתמנת לא תהא לטובתן; המומחית ביקרה במקום וקיבלה חומרים מהצדדים ולפיכך סביר שיש לה שאלות הזקוקות לתשובה.

כדי לקדם את הגשת חוות הדעת מטעם מומחית בית המשפט ולתקן את התקלות או הפגמים שהעלו הצדדים, אני מורה כדלקמן: מעתה, חלף פנייה ישירה לצדדים או לבאי-כוחם, שהתגלתה במקרה ספציפי זה כלא יעילה, מסורבלת וגוררת התדיינות סרק, תפנה המומחית בכל בקשה לקבלת מסמכים או לשמיעת טענות או אורגנים כאלה ואחרים – ישירות לבית המשפט בבקשה למתן הוראות; המומחית לא תסתמך על בדיקות מעבדה שיגישו לה מי מהצדדים כמקור יחיד לבחינת המחלוקות העובדתיות או המקצועיות העומדות להכרעה בחוות דעתה ותודיע לבית המשפט באיזה תחום יש צורך בבדיקה עצמאית, ומה עלותה – בתוך 10 ימים; 20 יום טרם הגשת חוות דעתה, תגיש המומחית לבית המשפט רשימה מפורטת של תוצאות הבדיקות, המסמכים ומקורות המידע הנוספים שבהם השתמשה עד כה לשם עריכת חוות דעתה או הסקת מסקנותיה, והצדדים יהיו רשאים לבקש מבית המשפט להוסיף ולהציג לעיונה מידע, מסמכים או תוצאות בדיקה מטעמם, ככל שהדבר רלוונטי – בתוך 10 ימים מיום קבלת הרשימה.

בשל העובדה שחוות דעתה של המומחית מטעם בית המשפט לא תהיה מוכנה עד לקדם המשפט שנקבע בתיק זה, אני מורה על דחייתו ליום 8.2.2022 בשעה 9:30.

המזכירות תודיע תוכן החלטתי זו לב"כ הצדדים ולמומחית מטעם בית המשפט.

ביום 18.7.22, אישר בית הדין את הבקשה כדלקמן: "צודק הנתבע כי היה מקום להעלאת הטענות שבשאלות ההבהרה לגבי טפול פרטי כבר קודם לכן ולמעשה היה על התובעת לגלות זאת קודם למינוי המומחה ולהציג לפניו את מלוא התיק הרפואי מטיפול זה. יחד עם זאת, מדובר בנתון שיש מקום לברר ולהעביר למומחה חרף מחדלה של התובעת שידון במסגרת פסיקת ההוצאות בתום ההליך...". לאחר שהושגו המסמכים הרפואיים שהתובעת ביקשה להפנות אליהם, התבקש המומחה ביום 8.1.23 לעיין במסמכים ולחוות דעתו אם בהם כדי לשנות מדעתו הקודמת.

ביום 29.5.23 השיב המומחה כדלקמן: "...ד"ר דיסקין כותב: ב-27.7.17 סובלת מדכאון במשך 9 שנים, מצוקה נפשית רצופה במשך 3 שנים. כעת, כאמור, קבלתי מכתב נוסף של ד"ר דיסקין מ-18.2.15. ואם נתייחס לתאריכים - הוא מצביע על מצוקה נפשית במשך חצי שנה, כלומר - החל מ-8.2014, מציין שהותקפה פיסית ופוטרה בסופו של דבר. זהו דיווח המציין את הארוע אך הוא נכתב כשנה לאחר הארוע. האם זה 'הדבר מה הנוסף' הדרוש כדי לקשר בין הארוע החריג לבין המצב הנפשי? איני יכול לפסוק כך בבטחון של מעל ל-50%. אך איני שולל שאכן הארוע החריג גם להחמרה במצבה הנפשי. אני איני יכול להחליט בדבר. כאשר מדובר בדיון שמתקיים 9 שנים לאחר הארוע. ויש הרבה שאלות שעולות שאותן ציינתי. איני יכול אלא להותיר לבית המשפט להחליט בסוגיה, שכן אני חש שאין כאן החלטה רק על סמך חומר רפואי. וגם חומר זה הועבר אלי בחלקים. יש כאן טפול במסגרות שונות ועולות שאלות שונות שאותן פרטתי. בשינוי במכתבי כעת, ביחס לעבר, אני חש שכפות המאזניים התאזנו, וכל החלטה תהיה נכונה בעיני. במידה ובית המשפט יחליט לקבל את התביעה, אציין כי מבחינת משקלם של כל האירועים הייתי מציין את הארוע החריג כתורם למצב ביחס של עד 20% כאשר 50% מהמצב הנפשי נובע מאירועים טרום הארוע ו-30% נוספים מהאירועים שלאחר הארוע". ביום 8.7.23, על רקע דבריו של המומחה, מונתה מומחה נוסף על מנת שתדרש לענייניה של התובעת - ד"ר פנינה דורפמן (המומחית או ד"ר דורפמן).

תשובת המומחית – "להערכתי ובהתאם לבדיקתי את התובעת ובהסתמך על כל החומר הרפואי שנשלח אליי על ידי בית המשפט אני סבורה כי הארוע שבכתב התביעה גרם להחמרה זמנית במצבה הנפשי של התובעת. ההחמרה חלפה כצפוי מתגובת דחק חריפה הנמשכת מקסימלית כשבועיים מאותו ארוע. מצבה הנפשי של התובעת בעת בדיקתי מתאים לאבחנות של: הפרעת חרדה התקפית אפיזודית, הפרעה נפשית והתנהגותית כתוצאה משימוש בקאנבינואידים, והפרעת אישיות חרדתית. כל האבחנות הללו אינן קשורות ואינן נובעות מהארוע בעבודה!". האם הינך משוכנעת ברמת וודאות של 50% לפחות (יותר סביר מלא סביר) כי קיימת החמרה במצבה של התובעת והחמרה זו קשורה קשר סיבתי לארוע.

היינו משקלו של הארוע על הופעת ההחמרה הנו של 20% לפחות, אשר לפי הפסיקה זוהי השפעה משמעותית? תשובת המומחית - "השפעה זמנית וחולפת של ארוע דחק שנמשכה עד מאקסימום שבועיים בדרך כלל - אינה גורמת ללקות תפקודית מתמשכת. ולכן הערכתי היא שהשפעת הארוע פחותה מ-20% ואילמלא הפרעת האישיות שלה תובעת שקיימת עוד טרם לארוע שגרמה לה לחוות 'לחץ בעבודה' עוד טרם לארוע הטחת הכדור - לא הייתה מתרחשת אפילו תגובת הדחק החריגה והזמנית". ביום 18.12.23 התקבלה החלטה על הגשת סיכומים.

...

אשר על כן, ולאור ההלכה שחוות דעת המומחה הרפואי משמשת "אורים ותומים" לבית הדין בתחום הרפואי וככלל: "בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומובטחת במידה מירבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל את שכרו מידי בעלי הדין" (עב"ל (עבודה ארצי) 315/06 יוסף מיכאלי - המוסד לביטוח לאומי (5.2.09)), דין התביעה להידחות.

סוף דבר התביעה נדחית.

לא נעלם מעינינו כי התנהלותה של התובעת גרמה לסרבול והתמשכות ההליך אולם בשים לב למצבה הבריאותי המורכב כפי שפורט בחוות הדעת, ולאור אופיו הסוציאלי של ההליך, לא מצאנו לחייבה בהוצאות ההליך.

בנוסף, חוקרת מטעם המשיבות הקליטה פקידי בנק שאליהם הגיעו המנוח והמערערת כמה ימים לפני פטירתו והם תיארו ארוע שבו המנוח הגיע לסניף עם המערערת כשהמערערת ביקשה לצרפה כמיופת כוח בחשבונו ולמשוך כסף ואולם המנוח לא דיבר ולא הגיב כלל.

טעה ביהמ"ש קמא שנתן משקל מכריע לחוות דעתו של המומחה והתעלם מהעובדה שהמומחה הסתמך על חומר רפואי המאוחר למועד עריכת הצוואה.

מחקירות המשיבות עולה שהמשיבה 2 כלל לא הייתה מעורבת בחיי המנוח והמשיבה 1 כתבה בעצמה ביום 25.12.18 מכתב שבו נאמר כי "בשנים האחרונות הפכה לבת מישפחה" והמכתב הועבר לבית הדין למשמורת ולמשרד הפנים.

כמו כן, בצדק נקבע גם, שהמערערת השפיעה על המנוח בהשפעה בלתי הוגנת היות שהמנוח היה תלוי בטיפול שלה בו. בית המשפט קמא התרשם לטובה מעדות המשיבות, המומחה, החוקרת הפרטית, פקידת הבנק גב' רוקח ומנגד קבע שהמערערת לא הייתה מהימנה ולפיכך יש לדחות את העירעור.

ברם, משקלם של המכתבים נמוך היות שכותביהם לא זומנו לעדות בבית המשפט ובכל מקרה, לא ניתן ללמוד מהם על מצבו הקוגניטיבי של המנוח אלא על כך שהמערערת טיפלה במסירות במנוח והמנוח היה תלוי בה. (ד) מכתב שכתבה המשיבה 1 למערערת ביום 25.12.18 - במכתב זה נאמר ש"בשנים האחרונות הפכת לבת מישפחה, כבת הזוג של הדוד שלי.

בתצהירו של המנוח הוא מצהיר בין היתר כי: "מזה כארבע שנים לערך שאנחנו זוג. נכון להיום אנו מתגוררים יחד בדירתי... בערך באותה תקופה שהקשר שלי עם ו' הפך לזוגי, גילו למרבה הצער שאני חולה בסרטן הערמונית שלאחר מכן שלח גרורות לעצמות... לאורך תקופה זו, ו' תמכה בי מאוד והקשר שלנו התהדק עוד יותר והיום היא חלק בלתי נפרד מחיי. המחשבה כי ו' לא תהא לצדי הנה בלתי נתפסת ואף אינה אנושית. לפני מספר שבועות אף ערכתי צוואה אצל עו"ד ורשמתי את ו' כיורשת בלעדית שלי של הבית והרכב שלי.... פנינו (ביום 4.6.18) לבית המשפט וביקשנו הצהרה מבית המשפט להכריז על מ' כמת... אני מוכן לעשות כל בדיקה וראיון על מנת להוכיח כי אני דובר אמת וכי אני וו' בני זוג". מתצהיר זה עולה שהמנוח ראה את המערערת כבת זוגו ואף פירט שערך צוואה והוריש למערערת את דירתו ורכבו.

...

תמצית טענות המשיבות יש לדחות את הערעור על פסק הדין שקבע ממצאים עובדתיים והכריע במהימנות העדים.

כמו כן, בצדק נקבע גם, שהמערערת השפיעה על המנוח בהשפעה בלתי הוגנת היות שהמנוח היה תלוי בטיפול שלה בו. בית המשפט קמא התרשם לטובה מעדות המשיבות, המומחה, החוקרת הפרטית, פקידת הבנק גב' רוקח ומנגד קבע שהמערערת לא הייתה מהימנה ולפיכך יש לדחות את הערעור.

כפי שנקבע בע"א 6798/16 לייבוביץ נ' יורש (26.9.2017): "כידוע, אין בית משפט שלערעור מתערב בממצאים עובדתיים ואף אינו מעמיד עצמו במקום הערכאה הראשונה בבחינת המסכת העובדתית שנפרשה לפניו, אלא אם כן בולטת על פני הפסק טעות משפטית שורשית או שהדברים מופרכים על פניהם ובלתי סבירים". במקרה דנן, אין הצדקה להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק דינו של ביהמ"ש קמא, אשר בחן לעומק את עדויות העדים והגיע למסקנה שמהימנות המערערת והנוטריונית נמוכה וקשה לתת אמון בגרסתן ומאידך, יש לתת אמון במשיבות ובעדים מטעמן.

כמו כן, ביום 17.2.19 ד"ר לוי אישר ש"החולה מר מ' ע' הוא בהכרה מלאה ובדעה צלולה אחראי על מעשיו וכשיר לעשות פעולה בפני נוטריון" ואולם, ד"ר לוי לא פירט כלל על בסיס מה ניתן אישור זה ואילו פעולות בוצעו על ידו שהביאו אותו למסקנה זו. בנוסף, כשנה לאחר פטירת המנוח, ביום 27.1.20, כתב ד"ר לוי כי: "הנני לאשר שב 19 לאוקטובר 2018 הנ"ל ביקר במרפאתנו ובקש אישור שצלול בדעתו. תשאלתי אותו, הנ"ל ענה לעניין היה מודע למצבו הבריאותי וידע שמות רופאים מטפלים וידע תרופות שמקבל וקיבל אישור שצלול בדעתו". היה על המערערת לזמן לעדות את ד"ר אריאל לוי שחתם על האישורים על מנת שניתן יהיה לאמת אותם ולהסתמך עליהם.

המסקנה מהראיות הנ"ל שהובאו ע"י המערערת ושבית המשפט קמא לא התייחס אליהן בפסק דינו, היא שקיימות אינדיקציות שהמנוח היה כשיר לערוך צוואה.

סיכומו של דבר: אף אם נקבל את עמדת המערערת לפיה המנוח היה כשיר לערוך צוואה באותו מועד, אין להתערב במסקנת ביהמ"ש קמא לפיה המשיבים הרימו את הנטל להוכיח שדין הצוואה להתבטל מחמת נטילת חלק בעריכתה והשפעה בלתי הוגנת.

לאור כל האמור ומשנקבע כי המערערת לא הראתה שנפל פגם היורד לשורשם של דברים המצדיק את פסילת המומחה, אלא לכל היותר מדובר בטענות לגופה של חוות הדעת, בהן יש לידון במסגרת ההליך העקרי, אם על ידי חקירת המומחה ואם על סמך החומר הכתוב – הבקשה נדחתה.

המשיבה מוסיפה וטוענת כי יש לדחות טענותיה של המערערת ולפיהן נפל פגם בהחלטת המפקח במסגרתה נדחתה בקשת המערערת להורות על העברת המומחה מתפקידו.

עוד נטען כי החלטות מסוג זה הן החלטות ביניים בהן לא תיטה ערכאת העירעור להתערב ובמיוחד שעה שלא מיתקיים כל מקרה חריג ויוצא דופן בעטיו על בית המשפט להתערב בשיקולי הערכאה קמא, אלא שכל ניסיונה של המערערת הוא למשוך זמן.

אציין כי ב"כ המערערת לא היתנגד להגשת החלטה זו. בצד זאת אציין כי לאחר הדיון בעירעור, העבירה המערערת הודעה ולפיה, בשל שגגה נשמטו מכתב העירעור תצהירים אשר נערכו על ידי עורך התמלילים אשר הוגשו על ידה, אשר צורפו להודעה זו. לאחר ששמעתי ועיינתי בכל טענותיהם של הצדדים וכן בכל המוצגים אשר הוצגו לפני, נחה דעתי כי דין שני הערעורים אשר הגישה המערערת להדחות.

וכן, קביעות בית המשפט העליון ברע"א 5262/23 פלוני נ' המרכז הרפואי הממשלתי ע"ש ברזילי - מדינת ישראל (14.08.2023), בסעיף 10: "הלכה ידועה היא כי ככלל, משעה שהוגשו חווֹת דעת מטעם הצדדים ומונה מומחה מטעם בית המשפט, לא תותר הגשת חוות דעת נוספת או משלימה, אלא במקרים חריגים; כאשר שיקול הדעת בעיניין זה נתון לערכאה הדיונית שתיבחן, לפי נסיבות העניין, אם מדובר במחדל דיוני, ותאזן בין הצורך בשמירה על סדרי הדין ועל יעילות הדיון מחד, לבין האנטרס להגיע לחקר האמת מאידך (ראו: רע"א 5754/22 פלוני נ' ד"ר וינר יפעת, פס' 8 וההפניות שם (13.11.2022) (להלן: עניין וינר)). זאת, בעקרו של דבר, משום שעל המומחה שממנה בית המשפט להתייחס לחווֹת הדעת מטעם הצדדים ולהביע את עמדתו בסוגיות העומדות במחלוקת, ולא להיפך; שאם לא כן – אין לדבר סוף (ראו: רע"א 7840/20 פלונית נ' מרכז רפואי מעייני הישועה, פס' 8 (22.10.2020); עניין וינר, שם). הדברים מקבלים משנה תוקף שעה שכבר ניתנה חוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט, כבעניינינו." אשר לחריגים לכלל זה, נקבע ברע"א 5754/22 פלוני נ' ד"ר וינר יפעת (13.11.2022) כך: "עם זאת, במקרים חריגים, בית המשפט עשוי להתיר למי מהצדדים להגיש תוספת לחוות דעתו או חוות דעת נוספת, בעקבות חוות דעת מומחה בית המשפט. שיקול הדעת בהחלטה בבקשה מסור לערכאה הדיונית, ועליה לבחון אם בנסיבות העניין "במחדל דיוני עסקינן, ולשקלל בין האינטרסים של חקר האמת, מול הצורך לשמור על סדרי דין ויעילות הדיון" (ראו החלטתי בבר"ע (חי') 2056/07 שירותי בריאות כללית נ' עיזבון המנוח צדוק ברזאני ז"ל, פסקה 9 [פורסם בנבו] (15.7.2007) (להלן: עניין ברזאני)).

...

מבלי לגרוע מהאמור, לאחר שעיינתי בתמלולי השיחות, אל מול חוות הדעת, ממילא לא זו בלבד שלא מצאתי ממש בטענות המערערת לגופן, אלא שמצאתי כי בחלק מהמקרים ציטוט דברי המומחה נעשה תוך הוצאת הדברים מהקשרם.

אשר לכך, טענות אלו – שיש בהן כדי להטיל דופי חמור במומחה – נטענו בעלמא, כשכל שנטען בתמיכה להן הוא כי המומחה סירב להצהיר כי אינו חולק בתשלום – טענה אשר אף לה לא הוצגה כל ראייה – הא ותו לא. בנסיבות אלו, גם טענות אלו נדחות.

סוף דבר; לאור כל האמור והמפורט – שני הערעורים נדחים.