בקשה למעצר עד תום הליכים בעבירות סיכון חיים בנהיגה

נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: החוק); כניסה לישראל בנגוד לחוק, עבירה לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952; נהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף, עבירה לפי סעיף 10(א)+סעיף 38(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשכ"א-1961; חבלה במזיד לרכב, עבירה לפי סעיף 413ה לחוק; שינוי זהות של רכב או חלק מרכב, עבירה לפי סעיף 413ט' לחוק; הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק; אי ציות לתמרור, עבירה לפי סעיף 22 לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 ונהיגה ללא ביטוח, עבירה לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], התש"ל-1970.

בדיון שהתקיים בבקשה למעצר עד תום ההליכים חלק המשיב על קיומן של ראות לכאורה.

כמו כן קיימות עילות מעצר של מסוכנות, נוכח נסיבות הלכאוריות של ביצוע העבירות, במהלך בריחה משוטרים תוך סיכון משמעותי למשתמשים בדרך וכן, קיימת עילת מעצר של חשש להמלטות מאימת הדין בשים לב למקום מגוריו של המבקש.

...

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, מסקנתי היא כי דין הבקשה להידחות.

 בהמשך לכל האמור לעיל, לעת הזו הבקשה לעיון חוזר נדחית.

בקשת מעצר עד תום ההליכים של המשיב כנגד הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה, נהיגה בזמן פסילה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו וחבלה במזיד ברכב.

...

כשלא נסע הרכב, יצא המשיב והחל בבריחה רגלית, כאשר הבלש איגור בעקבותיו צועק לו "משטרה עצור". המשיב בכל זאת, המשיך במנוסה, עד שנפל ונתפס, וגם אז, התנגד למעצר, הניף ידיו ורגליו לכל עבר, עד שסופו של דבר נאזק.

רביעית, דין טענת המשיב כי למעט חייו של אמיר לא סיכן חייהם של אחרים, דינה להידחות.

לעניין עבירת סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה נקבע בע"פ 217/04 חאפז אלקוראן נ' מ"י, מיום 29.6.05 כהאי לישנא – "כלל הצפיות חל בעבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין, שעניינה סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה... עבירה לפי סעיף 332(2) מטפלת בנהג שאינו 'תמים'. היא מתמקדת בנהג שידע על הפסול בהתנהגותו, ולמרות כן לקח סיכון ביודעין לפגיעה באנשים חפים מפשע, אשר צפויים להינזק כתוצאה מנהיגתו הפרועה.. מעשיו של המערער עונים להגדרה זו. הוא ניהל מרדף במהירות גבוהה למרות כריזות המשטרה הקוראות לו לעצור. הוא אף התנגש בניידת עת חצה צומת בניגוד לרמזור אדום. לאחר מכן נסע בניגוד לרמזור אדום פעם נוספת. הוא נסע בנתיב הנגדי ואילץ מכוניות הנוסעות כדין לסטות מנתיבן לבל ייפגעו. אך בנס לא נגרמה תאונה. התנהגותו לא נבעה מחוסר מיומנות או חוסר זהירות" (הדגשות אינן במקור) בענייננו, נראה לכאורה כי המשיב היה מודע לפסול בהתנהגותו, ובסיכון כלי רכב ומשתמשים אחרים בכביש במס' הזדמנויות מתחילת האירוע בחניון ומהלך המרדף, ודי בכך, למצער בשלב דנן, כדי לקיים גם את היסוד העובדתי, ובהתאם להלכת הצפיות – גם את היסוד הנפשי, הנדרשים להרשעה בעבירה זו. מהטעמים לעיל, אני קובע קיומה של תשתית ראייתית בעוצמה נדרשת להרשעת המשיב בעבירות המיוחסות לו. ניתנה היום, ג' ניסן תשפ"א, 16 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.

לאחר מרדף של כ-20 דקות נעצר המשיב על ידי מחסום משטרתי נוסף שהוצב ברח' אלופי צה"ל. בגין המפורט הואשם המשיב באישום הראשון בעבירות הבאות: סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה, על פי סעיף 332(2) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין"); הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, על פי סעיף 275 לחוק העונשין; נהיגה במהירות העולה על המהירות המרבית המותרת, לפי תקנה 54 לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961 (להלן: "תקנות התעבורה"); ובאשום השני אף בעבירה של אי ציות לרמזור, לפי תקנה 64(ה) לתקנות התעבורה.

דיון והכרעה על פי סעיף 21(א) ו-(ב) לחוק המעצרים, בעת הדיון בבקשה למעצר עד תום ההליכים על בית המשפט לבחון מספר שאלות: האם קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב; האם קמה עילת מעצר; והאם ניתן להשיג מטרת המעצר בדרך בה הפגיעה בחרותו של המשיב תהיה פחותה, היא בחינת חלופת המעצר.

בתי המשפט קבעו, לא אחת, כי במקרים בהם נימלט המשיב מאנשי החוק תוך נהיגה פרועה וסיכון חיי אדם, כבעניינינו, יש להורות על מעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים (בש"פ 4329/12 אמאם נ' מדינת ישראל (13.6.2012); בש"פ 4228/12 יגמור נ' מדינת ישראל (3.6.2012); בש"פ 7701/10 שתיווי נ' מדינת ישראל (27.10.2010)).

...

אכן, כטענת בא כוח המשיב, אין ראיות המבקשת כוללת צילום ממצלמות הדרך בהן נסע המשיב, אולם די בראיות שפורטו, הגם שלא מדובר בראיות כולן, כדי להוביל למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמו של המשיב, בשני האישומים.

עילת מעצר בשים לב לשני האישומים והמעשים המתוארים בהם מקובלת עליי טענת המבקשת כי קמה עילת מעצר בשל מסוכנות של המשיב לביטחון הציבור וכן החשש מהימלטותו (לעניין החשש מהימלטות מאנשי החוק ראו בש"פ 2613/06 סראיעה נ' מדינת ישראל (2.4.2006)).

על יסוד כל האמור, הגעתי לכלל מסקנה, כי יש מקום לקבל את בקשת המבקשת, ואני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בת"פ 57975-01-22.

ביום 2.1.2023 הורשע שי, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של סיכון חיי אנשים במזיד בנתיב תחבורה – עבירה לפי סעיף 332(2) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו – עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין; נהיגה ברכב מנועי ללא רישיון – עבירה לפי סעיף 10(א) בצרוף סעיף 38 לפקודת התעבורה [נוסח חדש]; ונהיגה ללא תעודת ביטוח – עבירה לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש] התש"ל-1970.

לאחר שמיעת טענות הצדדים, קבע בית המשפט המחוזי כי קיים יסוד עובדתי לכך ששי הפר את תנאי האיזוק האלקטרוני, 4 פעמים, כפי שקבע הממונה בהחלטתו, וכי הפרות אלה מצדיקות להפסיק את המעצר בפקוח אלקטרוני, ולהמירו במעצרו של שי עד תום ההליכים: "לאור כל האמור, אני קובע בצער כי לא ניתן לתת את האמון הנידרש בנאשם וגם לא במפקחיו. אשר על כן, אין עילה להתערב בהחלטתו של הממונה והתוצאה היא שהנאשם ישאר במעצר עד תום ההליכים". מכאן הערר שלפנַי, על-פי כותרתו; הלכה למעשה ההליך צריך להיות בקשה למתן רשות ערר.

...

מעבר לכך, גם טענותיו הפרטניות לשגיאות שנפלו כביכול בהחלטת בית המשפט המחוזי – דינן להידחות.

כאמור לעיל, בית המשפט המחוזי אמנם נעתר לבקשתו של שי להמרת המעצר מאחורי סורג ובריח למעצר בפיקוח אלקטרוני, אך הדגיש, ומסתבר שלא לחינם, כי "בכל מקרה של הפרה הוא עלול לשוב ולהעצר". אין מחלוקת על כך ששי הפר את תנאי המעצר בפיקוח אלקטרוני, למצער 3 פעמים (הממונה סבור כי היו 4 הפרות).

בקשת רשות הערר נדחית אפוא בזאת; הדיון הקבוע ליום 7.5.2023 מבוטל.

זוהי בקשה לעיון חוזר במסגרתה עותר המבקש לעיין מחדש בהחלטת בית המשפט בדבר מעצרו של המבקש עד תום ההליכים שניתנה ביום 16.07.23, וזאת בהנתן חלוף זמן ניכר – קרוב לחמישה חודשים מיום מעצרו, התמשכות ההליכים שהנה נגזרת מהמצב הבטחוני במדינה.

עוד נטען כי לחובת המבקש הרשעות קודמות במגוון עבירות, בכללן הרשעה בעבירת סיכון חיי אדם במזיד בנתיב תחבורה לצד נהיגה ללא רישיון, בגינן הוטלו עליו, בין היתר, 45 חודשי מאסר בפועל.

...

מן המקובץ לעיל, ובהעדר נסיבות חריגות ויוצאות דופן או "טעמים מיוחדים שיירשמו", כנדרש על פי סעיף 22ב(ב)(1) לחוק המעצרים, דין הבקשה לעיון חוזר להידחות.