בקשה למעצר עד תום הליכים בעבירות נסיון לרצח ותקיפת עובד ציבור

בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה להארכת מעצרם של המשיבים והנאשם הנוסף, שבה נטען כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתם, וכי קמה בעיניינם חזקת מסוכנות מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(4) לחוק המעצרים, בשל השמוש בנשק חם בעת תקיפת המתלונן, כמו גם של שבוש מהלכי משפט בהתאם לסעיף 21(א)(1)(א) לחוק זה, בשל כך שמחקו תוכן ממכשירי הטלפון הנייד שלהם.

ביום 11.7.2021 הורה בית המשפט המחוזי (השופט נ' אבו טהה) על מעצרם של המשיבים והנאשם הנוסף עד לתום ההליכים המשפטיים בעיניינם, לאחר שקבע כי הונחה תשתית ראייתית לכאורית אשר בכוחה לבסס את הרשעתם בעבירות המיוחסות להם.

הערר בעיניינו של המשיב 2 נדחה ביום 2.8.2021 (בש"פ 5175/21 הנזכר), שבו נקבע, בין היתר, כך: "לפנינו אחד מאותם מקרים חריגים שבהם רמת המסוכנות שנשקפת מהעורר [המשיב 2 – ד' ב' א'] היא גבוהה עד כדי כך ששום חלופת מעצר לא תוכל לאיין אותה, ועל כן אין טעם לבקש בהם תסקיר מעצר ... במעשים המיוחסים לעורר נימצאות כמה נסיבות חומרה. העורר ניסה להרוג אדם. הוא עשה זאת ברחובה של עיר, ליד עוברים ושבים, בצוותא עם אחרים ולאחר תיכנון מראש והכנת כלי נשק מסוגים שונים. העורר ושותפיו גילו נחישות בניסיונותיהם החוזרים להרוג את המתלונן ולא חדלו עד לפגיעת כדור בחזהו. העורר עצמו ירה במתלונן שלוש פעמים: בגבו, בירכו ובחזהו. רק בנס נותר המתלונן בחיים. צירוף הנסיבות הללו מצביע על נכונות להשיג מטרות אסורות באמצעים פליליים ויהי מה. אין סיבה להניח כי נכונות זו ממוקדת במתלונן כך שאין סכנה לציבור הרחב" (שם, בפיסקה 7).

באת-כוחו של המשיב 1 מפנה עוד למקרה שבו הוריתי על הגשת תסקירי מעצר בעיניינם של נאשמים בעבירות רצח בנסיבות מחמירות, במסגרת דיון בבקשה רביעית שהגישה המדינה להארכת מעצרם (בהפנייה לבש"פ 4950/22 מדינת ישראל נ' איזברגה (31.7.2022) (להלן: עניין איזברגה)).

...

התשתית העובדתית הרלוונטית לבקשה פורטה בהחלטות קודמות של בית משפט זה (בש"פ 5175/21, השופט ע' פוגלמן, וכן החלטתי בבש"פ 5413/21), ועל כן אפרט את הרקע הנדרש בתמצית בלבד.

בנסיבות אלה, כך קבע בית המשפט המחוזי, הגם שעברם הפלילי של המשיבים נקי, אין מנוס ממעצרם של המשיבים מאחורי סורג ובריח.

לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה ושמעתי את טענות הצדדים, באתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה ולהורות על הארכת מעצרם של המשיבים.

אשר על כן, אני מורה בזאת על הארכת מעצרם של המשיבים 2-1 מיום 12.11.2022 בתשעים ימים או עד למתן פסק דין בתפ"ח 30986-05-21 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם.

טענות הצדדים לטענת באת כוח המבקשת, שורה של ראיות לכאוריות עומדת בבסיס כתב האישום: גרסת האח שזיהה את המשיב כמי שניסה לחטוף את המנוח; סרטונים ודו"חות צפייה בהם מתואר הארוע, לרבות זהוי המשיב על ידי שוטרים; סרטונים ודו"חות צפייה לפיהם המשיב ניצפה יוצא מביתו כחצי שעה לפני הארוע, כשהוא לבוש בבגדים כהים וכובע לבן, הזהים לבגדים בהם הוא נראה בסרטוני הארוע; פרוטוקולים מהליך מעצרו של המשיב בהליך הנוסף, מהם עולה כי היה עליו לשהות בביתו עת שהה בשטחים; הפרכת גרסת המשיב, לפיה שהה בביתו במועד הארוע, עת בוצע ירי לעבר קיוסק השייך למשפחתו, קודם לארוע הרצח, ונסע במונית לבדו לרמאללה.

בהמשך שמר על זכות השתיקה; מצלמות גוף של שוטרים שהגיעו אל מחוץ לבית המשיב בסמוך לארוע, כאשר המשיב לא ניצפה בביתו; הודעת אישתו של המשיב, הסותרת את גירסתו, לפיה נסעה עמו לשטחים; תעודת עובד ציבור, הכוללת תמונה בה נראים המשיב ואישתו נוסעים יחד ברכב כשלוש שעות לאחר הארוע; והודעת אביו של המשיב, לפיה המשיב נסע ולא שב לבית.

לא מיתקיים במקרה הנידון טעם כלשהוא המצדיק חריגה מהכלל בדבר מעצר עד תום ההליכים בעבירות רצח, ואף חלופת מעצר לא תסכון (בש"פ 6611/20 דדון נ' מדינת ישראל (28.10.20); עניין גבאי, לעיל; בש"פ 466/18 גרוס נ' היועץ המשפטי לממשלה (7.2.18)).

זיהויו של המשיב כ"אדם הנוסף" מבוסס על מספר ראיות לכאוריות: זהוי שוטרים המכירים את המשיב במסגרת תפקידם ואשר צפו בסרטונים המתעדים את האירועים שקדמו לארוע הרצח ואת ארוע הרצח עצמו; זהוי האח, שהיה עד ראייה לארוע, ושמסר גרסה לעניין הכרותו עם המשיב הן בחקירה במישטרה הן בעדותו בבית המשפט; הדמיון הלכאורי בין התמונות והסרטונים של המשיב ובין דמותו של "האדם הנוסף" בסירטון הארוע; זיקת המשיב לרכב ממנו יצאו התוקפים ושבאמצעותו נמלטו לאחר הארוע; ועזיבת המשיב לשטחים לאחר הארוע יחד עם בני משפחתו.

...

משמע, כי השילוב בין קבוצות הראיות השונות – הזיהוי על ידי השוטרים, על ידי האח, הדמיון בין הדמויות, הקישור של המשיב לרכב הרנו, ובריחתו לשטחים לאחר האירוע – מלמד, בהתאם להיגיון הדברים והשכל הישר, כי אין כל מסקנה אפשרית אחרת.

סיכום מהראיות עולה המסקנה הלכאורית, כי המשיב הוא "האדם הנוסף" אשר השתתף באירוע המתואר בכתב האישום.

לאור כל האמור – המשיב ייעצר עד תום ההליכים נגדו.

]הערר לפניי ערר המדינה המבקש לבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי נצרת (השופטת ר' גלפז מוקדי) שניתנה ביום 14.9.2022 במ"ת 45111-01-22 ובה הורה בית המשפט כי המשיב, שנעצר עד תום ההליכים בתפ"ח (מחוזי נצרת) 45123-01-22 (להלן: ההליך העקרי), יועבר מבית המעצר למעצר באזוק אלקטרוני מחוץ לכלא בהתאם ובכפוף לתנאים ולבטחונות אשר נקבעו עבורו ועבור מפקחיו באותה החלטה (להלן: ההחלטה קמא).

בגין מעשים כאמור, הואשם המשיב בניסיון לרצח, עבירה לפי סעיף 305(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); בשיבוש מהלכי משפט, עבירה לפי סעיף 244 לחוק; בהדחה בעדות, עבירה לפי סעיף 245(א) לחוק; בתקיפה הגורמת חבלה של ממש, עבירה לפי סעיף 380 לחוק; באיומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק; וכן בהפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק.

כדי להיות זכאי לחלופת מעצר, נידרש הנאשם להצביע על מסגרת הדוקה שבכוחה לאיין את המסוכנות הנשקפת ממנו לציבור ולהליך הפלילי כמי שעלול לנצל את המצאותו מחוץ לכלא כדי לבצע עבירות נוספות, לשבש מהלכי משפטו או להמלט מאימת הדין (ראו: בש"פ 248/20, בפיסקה 19).

בהחלטתו מיום 6.9.2022, חזר בית המשפט המחוזי וקבע כי "קיימות ראיות לכאורה לכך שהמשיב ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, על שני פרטיו, וכי אין כל חולשה ראייתית כפי שבקש המשיב לטעון"; וכן כי "מסוכנות המשיב [...] נובעת הן מהתנהגותו בארוע הדקירה בתחנת הדלק שרק בנס לא הסתיים במותו של אדם, הן מהתנהגותו של המשיב במהלך מעצרו [...] כאשר החשש משיבוש הוא משמעותי לאור ניסיונותיו [...] לאחר ארוע הדקירה לשבש את החקירה ולהדיח את בנו לשקר בה.". בית המשפט אף הוסיף וקבע כי "תסקיר שירות המבחן, אשר דן באישיותו של המשיב, רק חיזק את המסקנה בדבר מסוכנותו של המשיב", וכי החלטתו לעיין מחדש במעצרו של המשיב – ולהורות לשם כך על הגשת התסקיר המשלים – באה לקיים את החלטת השופטת ברק-ארז בבש"פ 4873/22.

...

הבקשה להעברת ההליך להחלטת השופטת ברק-ארז נדחית אפוא בזאת.

סוף דבר: הערר מתקבל, ההחלטה קמא מתבטלת בזאת, ואני מורה כי המשיב יישאר במעצרו בכלא עד תום משפטו בהליך העיקרי.

הנני מוסיף ומבהיר, כי החלטתי זו אינה חוסמת את אפשרות שחרורו של המשיב לחלופת מעצר בעתיד, אם וכאשר יתקיימו ויוכחו טעמים מיוחדים לשחרורו, כפי שנדרש בחוק המעצרים ובפסיקה שפירשה חוק זה. ניתנה היום, ‏כ"ב באלול התשפ"ב (‏18.9.2022).

יצוין כבר עתה שמשיב 3 נתן את הסכמתו להארכת המעצר, ועל כן המשך הדברים לא יעסוק בו. כתב האישום והבקשה למעצר עד תום ההליכים ארבעת המשיבים וכן אדם נוסף ששמו ודים לפלר (להלן: הנאשם הנוסף) הם נאשמים בכתב אישום שהוגש ביום 15.11.2021 לבית המשפט המחוזי וכולל חמישה אישומים (תפ"ח 35851-11-21).

בהחלטה זו צוין שייחוס העבירה של חבלה חמורה למשיבים 1 ו-4 "מעורר קושי שלא ניתן להיתעלם ממנו" (פסקה 7), אך הובהר כי זה אינו מהותי להחלטה הנוכחית, מאחר שקיימות ראיות לכאורה לבצוע עבירות אחרות, ובהן ניסיון רצח שמקים כשלעצמו חזקת מסוכנות.

הבקשה הנוכחית להארכת מעצר והדיון בה בבקשה הנוכחית טוענת המדינה כי מכלול העבירות המיוחסות למשיבים בכתב האישום המאוחד מלמד על המסוכנות הרבה הנשקפת מהם לציבור, אשר מחייבת את המשך מעצרם.

כמו כן, העבירות הנוספות שיוחסו למשיבים 2-1 וכוונו כלפי מערכת אכיפת החוק – איום באקדח על שוטר (משיב 1) ותקיפת שוטר (משיב 2) – מלמדות אף הן על מסוכנותם ומדגישות את הצורך במעצרם מאחורי סורג ובריח.

...

נתון זה אמנם רלוונטי גם ביחס למשיבים האחרים, אך בעניינם כאמור שוכנעתי כי מסוכנותם הרבה, הנלמדת מחלקם המרכזי בביצוע העבירות, מצדיקה לעת הזו את המשך המעצר.

בתסקיר המשלים הובהר כי "יש צורך לעבות את הגורם הפיקוחי באופן שיציב ל[משיב 4] גבולות ברורים ונוקשים כפיקוח אלקטרוני". על כן, במכלול הנסיבות אני סבורה כי שילוב מסוג זה של פיקוח אנושי ואלקטרוני יוכל לתת מענה לסיכון הנשקף ממנו.

סוף דבר: אני מורה על הארכת מעצרם של כלל המשיבים החל מיום 12.11.2022 בתשעים ימים או עד למתן פסק דין בעניינם בתפ"ח 35851-11-21, לפי המוקדם, ובכפוף לאמור בפסקה 32 לעיל באשר להעברת המשיב 4 למעצר בפיקוח אלקטרוני.

רקע ותמצית העובדות הדרושות להחלטה על-פי הכרעת הדין מיום 4.12.2019, הנאשם (יליד שנת 1981) הורשע בהתאם להודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירת תקיפת קטין בידי אחראי בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 368ב(ב) בחוק.

בעקבות ארוע זה, נעצרו שלושה חשודים ואף הוגש נגדם כתב אישום אל בית משפט זה (תפ"ח 63165-05-23), אשר במסגרתו הואשמו במספר עבירות חמורות ובהן עבירת ניסיון רצח.

בהתאם להחלטה מיום 7.6.2023, שניים מהנאשמים נעצרו עד תום ההליכים ואילו בעיניין הנאשמת השלישית נקבע כי תעצר עד החלטה אחרת וכן הוזמן תסקיר של שירות המבחן, אשר התבקש לבחון את אפשרות שיחרורה לחלופת מעצר (החלטת כבוד השופט א' גורדון במ"ת 63193-05-23).

לבסוף טען, כי לכל היותר ניתן להמיר את עבודות השרות בעונש אחר, דוגמאת קנס, אך אין הצדקה למאסר בפועל (תחילה הציע להמיר את יתרת עבודות השרות בשירות לתועלת הציבור, אך נראה כי חזר בו מכך לאחר שהובן כי הסיכון הנשקף מעבודות שירות במקום קבוע, נשקף גם מעונש זה).

הבקשה הוגשה כאמור, גם לנוכח החשש מהמסוכנות הנשקפת מהמערער עצמו, בין השאר, על רקע מעצרו בשל חשד שעבר עבירות ירי מנשק חם וסחיטה באיומים וכן על רקע ירי אל עבר ביתו ופציעה קשה של אדם; בעפ"ג (מחוזי מרכז) 21022-07-19 סעדי נ' מדינת ישראל (17.11.2020)‏‏, בוטלו עבודות השרות לאחר שנימצא כי המערער היה מעורב פעיל בקטטה ובין השאר, איים בסכין שנשא וכן נקבע כי הוא לא סיפר אמת בעיניין הארוע וכי לא ניתן לתת בו אמון (שם, פסקה 14).

...

הנחינו עצמנו על-פי הכלל דלעיל ומשכך מצאנו שלא להחמיר בעונשו של המשיב עד כדי מאסר בפועל, מאחורי סורג ובריח, כפי שנתבקש עד-ידי המערערת.

על רקע האמור, בעת בחינת הבקשה עמדו לנגד עיני שורה של שיקולים שאלו העיקריים שבהם: ראשית, השתת עונש מאסר בעבודות שירות על הנאשם נבעה בין השאר מהליך השיקום המשמעותי והמרשים שהוא עבר במשך כשנתיים, עד גזירת עונשו.