בקשה למעצר עד תום הליכים בעבירות נהיגה בפסילה

על אף חומרת הארוע, הנאשם שוחרר בתחנת המישטרה מבלי שהוגשה נגדו בקשה למעצר עד תום ההליכים ואף שזומן כדין לדיון בבית המשפט, בחר שלא להתייצב והוצא כנגדו צו הבאה, אך הניסיונות לזמנו לא צלחו, שכן, הנאשם יצא את הארץ ולא היה מנוס מהתליית ההליכים -כך חלפה שנת 2021.

ב"כ הנאשם ביקשה כי עונש המאסר שיטיל בית המשפט, יהיה לתקופה אותה ניתן לרצות בעבודות שירות וטענה כי מדובר בעבירה ראשונה מסוגה של נהיגה בזמן פסילה ואין מקום להחמיר עם הנאשם, בשל העבודה כי ניהל הוכחות בתיק.

ברע"פ 5355/22 עמוס נגד מדינת ישראל, נאמר: "טרם סיום – לא ניתן שלא לעמוד, פעם נוספת, על חומרת עבירת נהיגה בשיכרות, אשר מעמידה בסיכון את שלום הציבור ובטחונו (רע"פ 3032/22 נוביק נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (30.5.2022)). תחילתה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים או סמים – ידועה; אולם סופה ולאלו נזקים הייתה גורמת בדרכה, לגוף או לרכוש – מי ידע. משכך, יש לשוב ולהזכיר כי יש לנקוט ביד קשה כלפי אלו הנוהגים בשיכרות למען יירתעו ויתרחקו פורעי חוק מהדרכים (רע"פ 4766/19 יחיה נ' מדינת ישראל, פסקה 23 (15.7.2019)". באשר לעבירה של נהיגה בזמן פסילה, נאמר בפסיקה – ברע"פ 6115/06, מ"י נ' אבו לבן, קבע כבוד הש' לוי: "נדמה כי אין צורך להרחיב אודות החומרה הכרוכה בנהיגה בזמן פסילה. בבצוע מעשה כזה מסכן הנהג, שכבר הוכיח בעבר כי חוקי התעבורה אינם נר לרגליו, את שלום הציבור – נהגים והולכי רגל כאחד; הוא מבטא זילזול בצוים של בית-המשפט; הוא מוכיח, כי לא ניתן להרחיק אותו נהג מהכביש כל עוד הדבר תלוי ברצונו הטוב... שיקולים נוספים הבאים בחשבון הם הרצון להיתמודד עם התופעה של נהיגה בזמן פסילה, שעל חומרתה הרבה כבר עמדתי, והצורך לשגר מסר ענשי חד וברור כדי להרתיע את ציבור הנהגים. נסיבות ביצוע העבירה ונסיבותיו האישיות של הנאשם הקונקרטי אף הן מהוות נתונים מן העניין. אין דינו של נאשם שלחובתו שורה ארוכה של עבירות תעבורה, ועבירות של נהיגה בזמן פסילה בפרט, כדין מי שנוהג לציית בדרך כלל להוראות החוק. כאן מתגלה פעם נוספת תפקידו החשוב של השופט בהפעלת שיקול הדעת המסור לו בבחירת רכיבי העונש ומידתו בכל מקרה המונח לפניו". ברע"פ 665/11 אבו עמאר נ' מ"י, אמר כבוד הש' רובינשטיין : "עבירות נהיגה בפסילה ללא ביטוח וללא רישיון, יש בהן לא רק דופי פלילי אלא אף מוסרי כפול: הסיכון המובהק לעוברי דרך (וגם לנוהג עצמו), וזו עיקר, וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות דרכים אם אלה יקרו חלילה בעת נהיגה כזאת". ברע"פ 1211/12 ישראלי נגד מדינת ישראל, נאמר, במקרה של מי שהורשע בעבירה של נהיגה בזמן פסילה בפעם הראשונה ונשלח לעונש מאסר של 8 חודשים: "חשיבותה של ענישה מחמירה אינה מתמצית אך בהרתעת הרבים, אלא גם במניעת סיכון לבאי הדרך". למותר לציין, כי העירעור נדחה.

...

ביום 3.3.24, הורשע הנאשם בכל המיוחס לו בכתב האישום ולבקשת ההגנה, לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים לעונש, הופנה הנאשם אל הממונה על עבודות השירות, למתן חוות דעת בעניינו, תוך שהובהר להגנה ולנאשם, כי בכך ללמד דבר על גזר הדין שיינתן בסופו של יום.

אני דנה את הנאשם ל-12 חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

אני דנה את הנאשם ל-3 חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

הקנס ישולם עד ליום 1.7.24 וזאת בחלוף 72 שעות לפחות ממועד מתן החלטתי ועל פי אחת האפשרויות להלן: 1.

כנגד המשיב הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים, במקביל להגשת כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בזמן פסילה, רישיון נהיגה שפקע מעל שנתיים ונהיגה ללא ביטוח.

נטען כי המשיב אוחז ברישיון נהיגה משנת 2011, וצבר לחובתו 12 הרשעות, בהן עבירות חוזרות ונישנות של נהיגה בפסילה וללא רישיון נהיגה תקף, כשהמקרה אירע בעת שמאסר מותנה, בן 10 חודשים, מרחף מעל ראשו, ויש בכך כדי להעיד על מסוכנותו.

...

במכלול הנסיבות, אני סבורה שאין לתת במשיב את האמון שדרוש לחלופת מעצר בית, ואף לא את האמון שדרוש לצורך מעצרו באיזוק אלקטרוני.

בהעדר אפשרות להפחית את הסיכון הנשקף מהמשיב בכל דרך אחרת, פרט למעצרו, אני קובעת שאין למשיב, חלופת מעצר.

נוכח האמור, אני מורה שהמשיב ייעצר מאחורי סורג ובריח וזאת עד לתום ההליכים נגדו.

בשים לב לסכנה הטמונה במי שנראה כי אינו חושש כלל מהסכנות הטמונות בנהיגה בפסילה ומבטא בהתנהגותו זילזול בוטה בהוראות החוק (וראו: בש"פ 2974/15 ‏אשכנזי נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (20.5.2015); בש"פ 8190/20 גיברשטיין נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (19.11.2020); בש"פ 5493/21 ‏גבאי נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (11.8.2021)), אין כל מקום לשעות לטענות המבקש כי אין זה המקרה "יוצא הדופן" המתאים להחיל את החריג בדבר מעצר עד תום ההליכים של נאשם בעבירות תעבורה (וראו למשל: בש"פ 1248/20 איפרח נ' מדינת ישראל, פסקה 12 (4.3.2020); בש"פ 3292/23 טחאן נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (5.5.2023)).

...

דין הבקשה להידחות.

הבקשה נדחית.

כתב האישום הוגש בתאריך 6.6.22 יחד עם בקשה למעצרו עד לתום ההליכים.

מתוך תסקיר מיום 26.7.22 ( עמוד 4): התאמה לבית משפט קהילתי: "בבואנו לבחון התאמתו של הנ"ל לבית משפט קהילתי, לקחנו בחשבון את הצרכים הטיפוליים להם זקוק וכן קבלת מענים לצרכים אלו במסגרת בית משפט קהילתי. התרשמנו כי זקוק למענה של טפול פרטני לחזוק המוקדים בהם נתרם מהטיפול בעבר וכן במידה וישהה במעצר עד תום ההליכים בפקוח אלקטרוני, אנו מתרשמים כי יש חשיבות לשילובו בקבוצה טיפולית לעצורי בית לצורך היתמודדות עם הקשיים הכרוכים בכך וכן עבודה על מוקדים נוספים כגון: בחינת דפוסי היתנהגות מכשילים, יכולת להציב גבולות להתנהגותו, הפנמה וקבלה של סמכות החוק ועוד. כמו כן, בהמשך נוכל לבדוק התאמתו לטפול קבוצתי המיועד למופנים אשר הופנו לשירותנו בגין עבירות תעבורה, בין היתר נוכח רצידיביזם של אפי בעבירות אלו. אנו מתרשמים כי בשלב זה מדובר במענים אותם יוכל לקבל במסגרת צו פקוח מעצר של שירותנו וכן התרשמנו כי לא מדובר בריבוי צרכים אשר דורשים מענים במסגרת של בית משפט קהילתי." בתאריך 16.8.23 ביקשתי הבהרה משירות המבחן לכך שסבר שאין מקום להפנות את הנאשם לבית משפט קהילתי.

לעניין זה ראה דברי בית המשפט העליון על החומרה שבעבירות של נהיגה בזמן פסילה וללא רישיון נהיגה ברע"פ 1211/12 אברהם ישראלי נ' מדינת ישראל (15.2.12): "..עבירות נהיגה בפסילה ללא ביטוח וללא רישיון, יש בהן לא רק דופי פלילי אלא אף מוסרי כפול: הסיכון המובהק לעוברי דרך (וגם לנוהג עצמו) וזו עיקר וכן קשיים במימוש פיצויים בעקבות תאונות דרכים אם אלו יקרו חלילה בעת נהיגה כזו...". אשר לעבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף - עבירה זו היא בעלת דרגות חומרה משתנות ובהתאם משתנה רמת הענישה.

...

לכן, ובהמשך לאמור לעיל, אני סבור כי מאחר והשתכנעתי כי הנאשם השתקם ושינה את דרכיו, ולכל הפחות קיים סיכויי ממשי לשיקומו על בית המשפט לבכר את שיקולי שיקומו של הנאשם על פני שיקולים אחרים.

סיכומו של דבר; לאור כל האמור לעיל ולאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות ובשים לב למתחם הענישה לעבירות בהן הורשע הנאשם אני מוצא להטיל עליו את העונשים הבאים: מאסר בדרך של עבודות שירות 7 חודשי מאסר בפועל אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות וזאת בהתאם לחוות דעת ממונה מיום 18.3.24.

על הנאשם להתחיל לרצות את עונש עבודות השירות ביום 21.5.24 , הנאשם יתייצב במשרדי הממונה על עבודות השירות מחוז מרכז ברמלה בשעה 8:00 בתאריך זה. מאחר ושיקומו של הנאשם קשור גם למקום עבודתו, אני מורה כי שעות ריצוי עבודות השירות יהיו למשך 6.5 שעות בכל יום.

על אלמנט ההרתעה הטמון בחילוט עמד בית המשפט בע"פ 8664/19 מוחמד בכר נ' מדינת ישראל (08.03.2020): "ישנן רגליים מוצקות לסברה, כי חילוט כלי רכב לאחר ביצוע עבירת תעבורה קשה, אף אם הרכב יקר ערך (שלא כבמקרה זה), יחזק את ההרתעה כלפי עבריינים פוטנציאליים לעתיד לבוא." ברע"פ 2894/16 מיכאל לוי נ' מדינת ישראל (07.02.2017) בעבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף וללא ביטוח כשעברו התעבורתי של המבקש מכביד וכולל 40 הרשעות בהן 2 בנהיגה בפסילה ולחובתו רישום פלילי והמבקש לא היתנהל כראוי בעת שביצע עבודות שירות קודמות בתיק אחר, בגזר הדין חולט הרכב וערעור ובר"ע שהוגשו נדחו.

עם זאת יש לשים לב שהמבקש עצור עד תום ההליכים נגדו כך שהסיכון שייטול את הרכב ויבצע בו עבירה נוספת פחת.

...

במערך האיזונים המתבקש, זכויותיו הקניינות של המבקש ברכב, מחד גיסא, ואינטרס הציבור בהרתעת נהגים ובעשיית דין עמם, מאידך גיסא, אני סבורה שתפיסת הרכב בשלב זה אך לצורך הבטחת האפשרות לחלטו בתום ההליך אינה מידתית וניתן להשיג תכלית זו בדרך של חלופת תפיסה שתבטיח שהמשיבה תוכל לפעול לחילוט הרכב בעתיד ככל שתרצה בכך.

בהינתן האמור, לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים והנסיבות ועיינתי בפסיקה החלטתי להורות על שחרור הרכב התפוס בכפוף לתנאים שיהא בהם מצד אחד להגשים את תכלית התפיסה ומהעבר השני להפחית הפגיעה בקניינו של המבקש.

נוכח האמור אני מורה על שחרור הרכב בכפוף לתנאים הבאים: המבקש יפקיד סכום של 11,000 ₪ במזומן בקופת בית המשפט כתנאי לשחרור הרכב.