בקשה למעצר עד תום הליכים בגין נהיגה בפסילה וללא רישיון

גם בית המשפט העליון נידרש לאחרונה לשאלת האמון שניתן לתת במשיבים אשר נוהגים רכב בזמן פסילה ואף שההלכה הנוהגת היא כפי שהדגיש במקרה זה ב"כ המשיב – המנעות ממעצר כאשר בתיקי תעבורה עסקינן, כך החליט בית המשפט העליון רק ביום 4.2.20 בבש"פ 1248/20 מיכאל שרו איפרח נגד מדינת ישראל שם נהג המשיב בפעם השנייה בזמן פסילה: "אכן, בעינייני תעבורה הכלל הוא שיחרור הנאשם לחלופת מעצר, להבדיל ממעצר עד תום ההליכים (ראו, למשל: בש"פ 2227/08 גריפאת נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (14.3.2008)); אולם, כמו בהרבה עניינים אחרים, גם כאן יש לבחון את המסוכנות הנשקפת מן הנאשם הספציפי לציבור הנהגים והולכי רגל (ראו, למשל: בש"פ 2974/15 אשכנזי נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 12 (‏20.5.2015)). במקרה דכאן, המבקש מהוה סכנה ממשית לציבור המשתמשים בכבישים – זאת ניתן ללמוד מעברו התעבורתי המכביד, אשר כולל, בין היתר, הרשעות בגין נהיגה בפסילה ונהיגה ללא רישיון. סכנה זו הולכת ומתעצמת לנוכח העובדה שהמבקש הפר את האמון שניתן בו בעבר: מחומר הראיות עולה, כי הוא ביצע את העבירות מושא כתב האישום הנוכחי כשמעל ראשו מרחף מאסר מותנה למשך 8 חודשים. בנסיבות אלו, הנני סבור – כפי שסברו הערכאות קמא – כי החלופות שהלה הציע אינן יכולות להגשים את מטרות מעצרו. גם בהליך השקום שהמבקש עובר אין כדי לשנות מקביעתי זאת בשים לב לצורך המיידי להגן על בטחון הנהגים והולכי הרגל. " גם בבש"פ 5493/21 שלמה גבאי נגד מדינת ישראל (להלן:פרשת גבאי) עסק בית המשפט העליון בשאלת האמון אותו ניתן או שלא ניתן לתת במי שלכאורה נהג רכב בזמן פסילה, וכך קבע: "אכן, מעצר עד תום ההליכים של נאשם בעבירות תעבורה הנו בגדר חריג, אולם נקבע לא אחת כי יש לבחון את מסוכנותו של הנאשם הקונקרטי לפי נסיבות העניין, וכי ככלל, יש לראות בנאשם הנוהג בזמן שרישיונו נפסל כמי שמהוה סכנה של ממש לציבור המשתמשים בכביש ואף מבטא במעשיו זילזול בהוראות החוק (ראו: בש"פ 2173/12 אל גניני נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 8 (22.3.2012); בש"פ 2974/15 אשכנזי נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 12 (20.5.2015)). נוסף לכך, כלל הוא כי לבית המשפט שמור שיקול הדעת האם להורות על הזמנת תסקיר מעצר (ראו: בש"פ 27/15 יונס נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 10 (15.1.2015)). כן נקבע כי הזמנת תסקיר מעצר מתאימה, ככלל, למקרים שבהם "לא ברור אם חלופת מעצר תסכון או שבית המשפט מתקשה לעמוד על קנקנה של החלופה הקונקרטית" (ראו: עניין יונס, בפיסקה 9), ונדמה כי הדברים יפים לענייננו, זאת, בין היתר, לנוכח עברו התעבורתי המכביד של המבקש, אשר נצבר לו חרף גילו הצעיר, וכן לאור היתנהגותו המסכנת חיי אדם, עת המשיך לנהוג בזמן פסילה ובמהירות מופרזת.

...

אני סבור כי רף מסוכנותו הספציפי של משיב זה בנסיבות לעיל גבוה, ולצורך שאלת איון מסוכנותו נדרשת זהירות רבה מאד, בין היתר על ידי קבלת תסקיר מעצר שיבחן אפשרות איון המסוכנות באיזוק אלקטרוני (כפי שקבע בית המשפט העליון בפרשה עם נסיבות דומות – ראה לעיל את פרשת גבאי).

בית המשפט המחוזי בבאר-שבע קבע רק לאחרונה בעמ"ת 50648-01-19 מד"י נג ד אחמידי עזמי את הדברים הבאים: "לא מצאתי לקבל את ההנחה לפיה עצם הנהיגה בזמן פסילה פוסלת מני ובי, מתן אמון כי המשיב יקיים אחר תנאי שחרורו, הגם שבית המשפט מבין את הרציונל העומד מאחורי טיעון שכזה. ודוק, לא אחת בשעה שמדובר בנהיגה בזמן פסילה בפעם הראשונה ללא עבירות נלוות, ללא עבר תעבורתי, לא מוגשת בכלל בקשה למעצר, וגם כאשר מוגשת בקשה שכזו במקרים חמורים לאין ערוך מהמקרה שבפניי, בתי משפט מורים על שחרור. אלה כאלה, מלמדים כי אין לומר באופן קטגורי שנהיגה בזמן פסילה שוללת מתן אמון כי הנאשם לא יקיים אחרי תנאי שחרורו, ובכל מקרה נקבע בהתאם לנסיבות הנוגעות למיהות המעשה ומיהות העושה. " אשר על כן, אני קובע כי במקרה זה יגיש שירות המבחן למבוגרים תסקיר מעצר אשר יבחן את שאלת יכולתו של המשך מעצר בתנאי איזוק לאיין את מסוכנותו הספציפית של משיב זה. לעמדת שירות המבחן יינתן משקל רב בהחלטתי הסופית שכן על שירות המבחן לבחון בחינת עומק גם את הערבים המוצעים לפיקוח על המשיב מעבר להערכת מסוכנות למשיב עצמו ומתן תשובה לשאלת פוטנציאל הציות של המשיב לתנאי מעצר באיזוק.

העובדות הצריכות לעניין: המשיב נעצר ביום 19.2.23 וביום 20.2.23 הוגש נגדו כתב אישום בגין נהיגה בזמן פסילה (פסילת בימ"ש), נהיגה ללא רישיון רכב ונהיגה ברכב ללא ביטוח.

במקביל להגשת כתב האישום כאמור, הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

...

המבקשת מדגישה כי היא "לא מכירה שום החלטה של ביהמ"ש המחוזי והעליון אשר עמד על שחרור של נאשם כגון נאשם מסוג זה אלא אם בהסכמת המאשימה בנסיבות חריגות שלא מתקיימות בעניין זה". דיון והכרעה: לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיבה, אני סבורה כי בנסיבות העניין דין הבקשה להידחות.

ודוק, כפי שקבע בית המשפט העליון בעניין אבו עסא, אין בדחיית בקשה כאמור "כדי להפחית כהוא זה מחשיבות קיומן של מצוות דתו של המשיב ומחשיבותו של חופש הפולחן". בחזרה לענייננו – לאחר ששמעתי טענות הצדדים, אני סבורה כי בנסיבות הקונקרטיות של הבקשה ושל המשיב דנן, קריאת מגילת אסתר בחג הפורים אינה מהווה "תכלית חשובה אחרת" המצדיקה קביעת חלון פיקוח.

לאור כל האמור לעיל, בקשת המשיב לפתיחת חלונות לצורך קריאת מגילה נדחית.

כללי ביום 23.08.22 הוגשה נגד המבקש בקשה למעצר עד תום ההליכים, לאחר שנתפס נוהג בזמן פסילה, ללא רישיון נהיגה תקף וללא תעודת ביטוח, בכך שביום 22.08.22 נהג ברכב בכפר ונעצר סמוך לביתו, אף שהיה בפסילה ביודעין, בכך שנפסל ע"י בית משפט זה למשך 18 חודשים ביום 22.06.22 ורישיון הנהיגה הופקד במזכירות בית המשפט ביום 31.01.22, וכאשר רישיון הנהיגה שלו פג תוקף מיום 18.09.17 וללא ביטוח.

...

סוף דבר סיכומו של דבר בשכלול הנסיבות שפורטו והאינטרסים המתנגשים, יש מקום לנקוט במשנה זהירות בעת מתן ההחלטה בבקשה שלפניי, וכל שינוי כזה או אחר בתנאי מעצרו, יש לבצע בצורה הדרגתית ואין מקום לשחרור ללא כל תנאים, כעתירת המבקש.

על כן, אני סבורה כי ניתן לאפשר שחרור המבקש ממעצרו בתנאי איזוק אלקטרוני לחלופת מעצר, במעצר בית, בהוספת תנאים מגבילים וערבויות מכבידות נוספות, אשר יבטיחו שמירה על שלום הציבור, והכל כדלקמן: המבקש יחתום על ערבות עצמית נוספת על סך של 5,000 ₪.

בכפוף לכל אלה ולאחר עמידת המבקש בתנאים הנ"ל, ולא לפני 14.11.23 אני מורה על הסרת האיזוק האלקטרוני ושחרור המבקש למעצר בית מלא בביתו בשכונת אל נופג'י בכפר ריינה, תחת פיקוחם ש שלושת המפקחים, ביחד ולחוד.

דיון והכרעה בבקשה - בית המשפט העליון פסק בבש"פ 2227/08 טראד גריפאת נ. מדינת ישראל את הדברים הבאים: "יתר על כן, הלכה היא כי אין להורות על מעצר עד תום ההליכים בגין עבירות תעבורה, אלא במקרים חריגים בלבד [ראו למשל: בש"פ 7352/04 מדינת ישראל נ' אבו כואדי (לא פורסם, 9.8.04)]. יש להורות על מעצר כאמור רק במקרים בהם קיים חשש אמיתי שאף חלופת מעצר לא תהווה מענה להגנת הציבור מפני מסוכנות הנאשם. נוכח הלכה זו, משעה שמטרת המעצר הנה מניעת העורר מלנהוג עד לתום ההליכים כנגדו ובכלל, שומה היה על בית המשפט קמא לבחון באופן פרטני האם לא ניתן להשיג את תכלית המעצר בדרך חילופית, ולא די בקביעה הגורפת לפיה אין באפשרותה של כל חלופת מעצר שהיא כדי להפיג את מסוכנותו". כמו כן נשיאת בית המשפט העליון (בדימ) החליטה בבש"פ 10118/04 נזמי ג'באלי נגד מדינת ישראל את הדברים הבאים: "אכן בימים אלו, כשנגע תאונות הדרכים מישתולל וגובה קורבנות רבים חובה על בתי המשפט לסייע במאבק למניעת המסוכנות הנשקפת מנהגים עבריינים, בין השאר באמצעות הרחקתם מהכביש. יחד עם זאת, משקיימת בשלב זה של ההליכים, דרך שבה ניתן להרחיק את הנהג המסוכן מהכביש מבלי שישהה בכלא, יש לעשות מאמץ להעדפה בדרך זו". מול קביעות אלה של בית המשפט העליון ניצבות גם החלטות אחרות של אותה ערכאה, שם קבע בית המשפט העליון כי בנסיבות בהן עולה ומתבררת מסוכנות חריגה של נהג, יהיה מקום להורות על מעצרו עד לתום ההליכים וכך החליט בית המשפט העליון רק ביום 4.2.20 בבש"פ 1248/20 מיכאל שרו איפרח נגד מדינת ישראל שם נהג המשיב בזמן פסילה: "אכן, בעינייני תעבורה הכלל הוא שיחרור הנאשם לחלופת מעצר, להבדיל ממעצר עד תום ההליכים (ראו, למשל: בש"פ 2227/08 גריפאת נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (14.3.2008)); אולם, כמו בהרבה עניינים אחרים, גם כאן יש לבחון את המסוכנות הנשקפת מן הנאשם הספציפי לציבור הנהגים והולכי רגל (ראו, למשל: בש"פ 2974/15 אשכנזי נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 12 (‏20.5.2015)). במקרה דכאן, המבקש מהוה סכנה ממשית לציבור המשתמשים בכבישים – זאת ניתן ללמוד מעברו התעבורתי המכביד, אשר כולל, בין היתר, הרשעות בגין נהיגה בפסילה ונהיגה ללא רישיון. סכנה זו הולכת ומתעצמת לנוכח העובדה שהמבקש הפר את האמון שניתן בו בעבר: מחומר הראיות עולה, כי הוא ביצע את העבירות מושא כתב האישום הנוכחי כשמעל ראשו מרחף מאסר מותנה למשך 8 חודשים. בנסיבות אלו, הנני סבור – כפי שסברו הערכאות קמא – כי החלופות שהלה הציע אינן יכולות להגשים את מטרות מעצרו. גם בהליך השקום שהמבקש עובר אין כדי לשנות מקביעתי זאת בשים לב לצורך המיידי להגן על בטחון הנהגים והולכי הרגל. " גם בבש"פ 5493/21 שלמה גבאי נגד מדינת ישראל עסק בית המשפט העליון בשאלת האמון אותו ניתן או שלא ניתן לתת במי שלכאורה נהג רכב בזמן פסילה, וכך קבע: "אכן, מעצר עד תום ההליכים של נאשם בעבירות תעבורה הנו בגדר חריג, אולם נקבע לא אחת כי יש לבחון את מסוכנותו של הנאשם הקונקרטי לפי נסיבות העניין, וכי ככלל, יש לראות בנאשם הנוהג בזמן שרישיונו נפסל כמי שמהוה סכנה של ממש לציבור המשתמשים בכביש ואף מבטא במעשיו זילזול בהוראות החוק (ראו: בש"פ 2173/12 אל גניני נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 8 (22.3.2012); בש"פ 2974/15 אשכנזי נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 12 (20.5.2015)). נוסף לכך, כלל הוא כי לבית המשפט שמור שיקול הדעת האם להורות על הזמנת תסקיר מעצר (ראו: בש"פ 27/15 יונס נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 10 (15.1.2015)). כן נקבע כי הזמנת תסקיר מעצר מתאימה, ככלל, למקרים שבהם "לא ברור אם חלופת מעצר תסכון או שבית המשפט מתקשה לעמוד על קנקנה של החלופה הקונקרטית" (ראו: עניין יונס, בפיסקה 9), ונדמה כי הדברים יפים לענייננו, זאת, בין היתר, לנוכח עברו התעבורתי המכביד של המבקש, אשר נצבר לו חרף גילו הצעיר, וכן לאור היתנהגותו המסכנת חיי אדם, עת המשיך לנהוג בזמן פסילה ובמהירות מופרזת.

...

בהתחשב במכלול הנסיבות, מקובלת עליי עמדת המדינה שאין מדובר במי שניתן לתת בו את האמון הבסיסי ביותר הנדרש על מנת לבחון חלופת מעצר.

אני סבור כי מדובר במקרה קיצוני של מסוכנות חריגה, ולא ניתן לתת במשיב זה, לאור התנהגותו הכוללת ניסיון התחזות, כל אמון בסיסי כי יכבד החלטות נוספות של בית המשפט.

אני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו בתיק העיקרי הצמוד לבקשה זו. ניתנה היום, י"ב טבת תשפ"ד, 24 דצמבר 2023, בהעדר הצדדים.

כנגד המבקש הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים , כאשר במקביל הוגש אישום בגין נהיגה בזמן פסילה.

חומרה נוספת בכך שבחר לנהוג ביודעו שמאז שנת 2014 קרי כ 9 שנים אין ברשותו רישיון נהיגה תקף.

...

הבקשה נדחית.