בהחלטה שנתתי בתיק הבקשה למעצר עד תום ההליכים (מ"ת 41580-08-23, 26.9.23) קבעתי קיומן של ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לנאשם בכתב האישום.
הוראת החיקוק שנוספה לכתב האישום – סעיף 43 לפקודת התעבורה – אינה בבחינת עבירה נוספת שיש להראות לגביה ראיות לכאורה, אלא הוראת חיקוק, שמקנה לביהמ"ש סמכות לענישה נוספת, בדמות פסילת רישיון נהיגה, של מי שהורשע בבצוע עבירה בתנאים הקבועים בסעיף; וכפי שעולה מנוסח הסעיף עצמו:
"בעל רשיון נהיגה או בעל רשיון רכב שהורשע על עוון או על פשע שביצועם נתאפשר או הוקל עקב נהיגתו ברכב או עקב השמוש ברכב שיש לו רשיון עליו, בית המשפט שהרשיעו, רשאי – בנוסף על כל עונש אחר – לפסול אותו מהחזיק רשיון כאמור, לצמיתות או לתקופה מסויימת".
הבקשה והתגובה
המבקש עותר להשבת הרכב לידיו, ואלו נימוקיו העקריים:
בקשת המאשימה לתיקון כתב האישום באה רק לאחר שב"כ המבקש פנה אל המאשימה (19.11.23) ובקש להורות על השבת הרכב לידיו.
כפי שסוכמה הוראת הסעיפים הללו בבש"פ 7922/22 נורי נ' מדינת ישראל, 1.3.23, מפי כב' השופט עמית –
"מסעיפים אלה עולה כי חפץ ששוטר הוסמך לתפוס, רשאית המישטרה להחזיק ברשותה עד אשר יוגש כראיה לבית המשפט. זאת, בתנאי שאם לא הוגש כתב אישום בתוך שישה חודשים מיום התפיסה, או אם הוגש כתב אישום והחפץ לא הוגש כראיה במשפט – עליה להחזירו לאדם שמידיו נילקח. יחד עם זאת, מרגע שנתפס, לבית המשפט סמכות רחבה ליתן צוים לגבי התפוס, ובכלל זה להאריך את משך החזקתו מעבר לתקופה האמורה, להורות על שיחרורו מידי המישטרה או לנהוג בו בדרך אחרת" (פסקה 9).
...
גם אם הייתה מצוינת כוונת המאשימה לבקש את חילוט הרכב בכתב האישום מלכתחילה, ולא במסגרת תיקון כתב האישום בחלוף ארבעה חודשים, אני סבורה כי במקרה הנוכחי פוטנציאל החילוט, אם אכן קיים, אינו גבוה.
לדעתי, יישום מבחני העזר שפורטו בבש"פ 7992/22 מביא למסקנה, כי אין זיקה מספקת בין רכבו של המבקש לבין העבירה שנעברה.
כאשר אני לוקחת בחשבון, כי פוטנציאל החילוט כאן אינו גבוה, בהעדר זיקה מהותית ועצימה בין הרכב לבין העבירה, ולאור מהות העבירה; וכאשר אני לוקחת בחשבון כי מלכתחילה לא התבקש חילוט הרכב בכתב האישום, וכי בקשה זו נוספה רק לאחר פניית המבקש בבקשה להשיב לידיו את רכושו; ונוסף על כך, בתקופת הביניים אף נראה כי הרכב הוחזק שלא כדין; אני סבורה כי יש להורות על השבת הרכב לידי המבקש, ללא הפקדה כספית, אך תוך קביעת תנאים שיבטיחו את האפשרות לחילוטו, אם בתום ההליך יראה ביהמ"ש לנכון לעשות כן.
לפיכך, אני מורה כי הרכב יוחזר לידי המבקש, בהתקיים התנאים הבאים:
א. יירשם איסור על עשיית דיספוזיציה ברכב;
ב. ייערך ביטוח מקיף לרכב, ומדינת ישראל תירשם בפוליסה כמוטב;
המבקש יחתום על התחייבות, על סך 10,000 ₪, שלא לבצע כל דיספוזיציה ברכב אלא לשם חילוטו על ידי המדינה, ויתחייב להעבירו לידי המשיבה מיד עם קבלת החלטה בדבר חילוטו.
