בקשה לעיון חוזר; כנגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות בנשק, ירי באיזור מגורים וחבלה בכוונה מחמירה
על פי הנטען בכתב האישום, הגיעו הנאשם עם אחר, ביום 26/6/19 בשעה 4:00 לפנות בוקר לערך, לבית המתלונן במג'ד אל כרום, כששניהם רעולי פנים.
המבקש דפק על הדלת; המתלונן פתח את הדלת ומשהבחין במבקש ובכיסוי הפנים, משך את כסוי הפנים מעל פני המבקש; המבקש ירה ברגלו של המתלונן וניכנס לפנים בית המתלונן; בתוך בית המתלונן ירה המבקש יריות נוספות, ולאחר מכן נימלט מהמקום
ביום 25/7/19 קבע כב' השופט כמאל סעב, כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת האישום; השופט סעב הורה על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים, משציין כי לא מצא חלופות שהוצעו כהולמות; עוד ציין כב' השופט סעב, כי ככל שתוצענה חלופות אחרות ניתן יהיה לבחנן באמצעות שירות המבחן
בהתאם להחלטה הנ"ל פנה המבקש; ראיתי להפנותו לשירות המבחן, וביום 1/9/19 היתקבל תסקיר וזה בא בהמלצה שלילית; לאחר שמיעת טענות הצדדים הוריתי כי המבקש יישאר במעצר עד תום ההליכים (החלטה 3/9/19); ערר שהוגש על החלטה זו (בש"פ 6168/19 כב' השופט אלרון), נדחה.
ראשית, לא ניתן להימנע מן הרושם כי להגנה חלק כזה או אחר באותו חלוף זמן; ראה החלטת כב' השופט טובי בסיפא פרוטוקול 4/2/20
שנית, עומדים אנו כפסע הן מסיום ההליך (גמר פרשת הגנה- 4/3) והן מדיון בהארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים); בכגון דא קיימת עדיפות להכרעה ע"י כב' בית המשפט העליון (ראה בש"פ 938/19 מ"י נ' אברהם רוחן)
שלישית- חלוף זמן לעצמו אינו סיבה מכרעת לשיחרור או העדפת חלופה; כאן- עסקינן באישום של ירי באחר, שימוש בנשק חם, ההליך מתקרב לסופו, ורמת המסוכנות על פניו גבוהה; זאת ועוד- גם שירות המבחן בזמנו, וגם מפי העדים, ניתן להתרשם כי הסיכסוך עדיין "חי"; בנסיבות אלו, אין בחלוף הזמן להצדיק שינוי תנאי הגבלת החרות (ראה בש"פ 1983/18 מ"י נ' טויל)
צרף העובדה כי זהות ה"אחר", ונושא מיקום הנשק, נותרו עלומים.
...
אשר לטענת חלוף הזמן- לטעמי גם טענה זו דינה להידחות.
אני דוחה אפוא הבקשה לעיון חוזר.
