עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד לתום ההליכים המשפטיים, במסגרתה נטען כי קיימות ראיות לכאורה, וכי העורר ביצע את העבירות המיוחסות לו, בין היתר הודעות המתלוננות, הודעות המאבטח במשרד הרווחה, הודעת הגב' ענת ויסמן המשמשת בתפקיד ס. מנהלת משרד הרווחה, דיסק מצלמות האבטחה, דוחות פעולה ומזכרים של השוטרים.
למען ההמחשה, בלבד אפנה לדברים שכתב בית משפט קמא במסגרת הערכת אותן ראיות ובמילים אלה: "... חומר החקירה בעל פוטנציאל הרשעה כנדרש לקיומן של ראיות לכאורה לביסוס עבירת איומים, היתנהגות פסולה במקום צבורי והעלבת עובד ציבור בנסיבות השונות במעט מהתאור העובדתי שבכתב האישום ובנסיבות נוספות אשר משליכות על אומדן הסיכון והמסוכנות הנשקפים מהמשיב...".
"באשר לעבירת היתעללות בבעלי חיים, למרות עדויות של המאבטח... כלל הראיות שבתיק החקירה מעוררות קושי ממשי ומקטינות את פוטנציאל הוכחתה אל מתחת לסכוי סביר.
בסוף ההחלטה מיום 20/3/23 ציין בית משפט קמא את רשומו הפלילי של העורר הכולל שלוש הרשעות קודמות בגין ביצוע עבירות אלימות מילולית ופיזית בין השנים 2017-2020 וריצוי 8 חודשי מאסר בפועל בשנת 2017 על רקע ביצוע עבירות תקיפת שוטר, שימוש בכוח ובאיומים למנוע מעצר וכן הסיכון להישנות עבירות בהנתן עברו הפלילי ובהיות העורר עושה שימוש בחומרים משני תודעה, קבע בית משפט קמא כי מסוכנותו של העורר על בסיס היתנהגותו בארוע אינה בעצימות גבוהה, אם כי הכרעתו ניתנת לאחר קרות הארוע שיש בו כשלעצמו כדי לתרום למידת הסיכון והמסוכנות הנשקפים מהעורר.
...
לא שוכנעתי כי המקרה שלפנינו מצדיק את התערבות ערכאת הערעור, וטעם רב מצאתי בהזמנת התסקיר, זאת בשים לב לנסיבותיו המיוחדות של המקרה לרבות מצבו של העורר מהלך ביצוע העבירות מושא כתב האישום.
אין בידי לקבל את טענות העורר לפיהן קיימת אי התאמה בין עוצמת הראיות לבין התוצאה אליה הגיע בית משפט קמא ובה דחה את החלופה שהוצעה, כשם שאין בידי לקבל את טענת העורר לפיה בכל הנוגע לעבירת האיומים "האמירות של העורר כאילו הוא הולך לשרוף את המקום נאמרו מהפה אל החוץ וכי נוכח מצבו התודעתי של העורר באירוע, לא ניתן לקבוע כי התקיים אצלו היסוד הנפשי הנדרש לשם הרשעתו בעבירת האיומים". כידוע, בשלב זה של בחינת הראיות לכאורה, לא ניתן לייחס לטענות של העדר יסוד נפשי והגנת שכרות משקל ראייתי של ממש, ומקומן של טענות אלה בגדרי ההליך העיקרי.
יתר על כן, העורר אינו חולק על המסקנה לפיה ניתן לשחררו בתנאים מגבילים, לחלופה שתאיין את מסוכנותו, ואף מציע לעבות את החלופה באיזוק אלקטרוני.
אשר על כן אני מורה על דחיית הערר.
