יש בתכלית זאת כדי להשליך על הפרשנות הראויה של הוראות החוק בעיניין זה.
ברע"פ 1288/04 נימר נימר נ' הוועדה המקומית לתיכנון ובניה י-ם נקבע כי: "תכליתו של צו הריסה מינהלי הוא סילוק בניה בלתי חוקית מעל פני השטח "על אתר וכדי למנוע קביעת עובדות". צו הריסה מינהלי הוא אחד האמצעים החשובים לאכיפתם היעילה של דיני התיכנון והבניה.
בנוסף לשתי עילות הביטול הקבועות בסעיף 229 לחוק נפסק כי בית המשפט רשאי לבטל צו הריסה מנהלי גם במקרים שבהם נפל פגם פרוצידוראלי בהליך, או נפל פגם בשקול דעתה של הרשות המוסמכת להוצאת הצוו, כגון: מטרה זרה, העדר מידתיות, שיקולים זרים, חוסר סבירות, או הפליה, ובילבד שמדובר בפגמים חמורים העושים את הצוו לבטל מעקרו (עע"מ 3518/02 רג'בי נ' יו"ר הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה ירושלים).
באשר לנזק שעלול להגרם למבקש מבצוע הצוו אומר כי הטעמים שבגינם מורשה בית המשפט לבטל או לעכב את ביצועו של צו הריסה מינהלי מוגבלים, כאמור לעיל, ומאזן הנזקים הנטען על ידי המבקש אינו רלוואנטי לצורך כך. כאמור לעיל, הלכה פסוקה היא כי סמכותה של הרשות ליתן צו הריסה מינהלי לא נועדה לענישה כי אם לבעורה של תופעת הבניה הבלתי חוקית והקף הבקורת השיפוטית שנקבעה בחוק ובפסיקה משקף את האיזון שעל בית המשפט לערוך בין האינטרסים המתנגשים, ואין להוסיף עליהם שיקולים כדוגמת נחיצות הבניה, עלותה והנזק הכלכלי שעלול להגרם לבקש מבצוע ההריסה.
...
לאחר ששקלתי בטיעוני הצדדים אני מחליטה כדלקמן:
סעיף 221 לחוק קובע כי:
"221. (א) ראה מנהל היחידה הארצית לאכיפה, יושב ראש ועדה מקומית או מהנדס הוועדה, על יסוד תצהיר שהגיש לו מפקח כאמור בסעיף קטן (ב), כי בוצעה עבודה אסורה, רשאי הוא לצוות בכתב על הריסת העבודה האסורה (בפרק זה – צו הריסה מינהלי), ובלבד שבמועד הגשת התצהיר לא הסתיימה העבודה האסורה או שלא חלפו יותר משישה חודשים מיום שהסתיימה, ולעניין עבודה אסורה לגבי בית מגורים – בית המגורים לא אוכלס או שלא חלפו יותר מ-30 ימים מהיום שאוכלס; צו הריסה מינהלי יכול שיכלול גם הוראות בדבר הפסקת שימוש אסור.
לאור כל האמור, הבקשה נדחית.
