בקשה למניעת סגירת חשבונות בנק של מבקשים הקשורים זה לזה

לטענת ב"כ המשיב, המבקשת פעלה כך גם כלפי בית המשפט, כאשר בעת הגשת הבקשה לצוו מניעה היא הוגשה בחוסר תום לב ובהעדר ניקיון כפיים, תוך שהוסתר מבית המשפט, כי בתיק אחר של המבקשת כבר ניתן פסק דין לסגירת חשבון בבנק מרכנתיל, בעוד שנירשם בבקשה שמדובר בתיק אשר טרם הוכרע.

המבקשת הסתירה, לכאורה, את המידע לפיו ניהלה בעבר חשבונות נוספים בבנקים שונים אשר ניסגרו עקב חשש להלבנת הון, הסתרת העובדה כי למבקשת ניסגרו שני חשבונות מאותה הסיבה, קרי, חשש כי היתקיימה פעולה בחשבון הקשורה להלבנת הון מקימה חשש ממשי להתנהלות בלתי תקינה של המבקשת.

בהקשר זה נפל פגם נוסף בהתנהלות המבקשת, שכן היא זו שעתרה שוב ושוב בבקשות בהולות, על מנת למנוע, כלשונה, "קריסה מוחלטת של המבקשת", אולם לאחר שבית המשפט קיים דיון דחוף בבקשה, הדחיפות נעלמה כאשר ביקש ב"כ המבקשת לדחות את סיכומיו בשבעה ימים ולהגישם בכתב, דבר אשר גרם להתמשכות ההליך לעוד שבועיים ימים.

...

לאור האמור, אני סבורה כי גם שיקולי יושר יש בהם בכדי להוסיף ולתמוך בקביעה ולפיה המבקשת אינה זכאית לסעד הזמני.

על כן אין עוד מקום לדון בטענה זו. סוף דבר: מכל הטעמים האמורים לעיל, הבקשה למתן סעד זמני נדחית, המבקשת תשלם למשיב, בתוך 30 יום מהיום, את הוצאות הבקשה בסך 10,000 ₪.

המזכירות תשלח החלטתי זו לב"כ הצדדים.

תקנה 95(ד)(3) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") קובעת את חובת תום הלב של בעלי הדין, הן לגוף העניין והן בקשר להגשת התביעה ובקשת הסעד הזמני וכן מבקשת לבחון האם מבקש הסעד לא השתהה יתר על המידה בנסיבות העניין בהגשת התביעה או בהגשת הבקשה לסעד זמני.

הצדדים חלוקים האם היתקיימו נסיבות המצדיקות את סגירת החשבון והאם התמלאו התנאים למתן הסעד הזמני, אבחן איפוא להלן, האם הרכיבים הנחוצים לצורך הענקת סעד זמני המורה על מניעת סגירת חשבון הבנק של המבקשת היתקיימו בעניינינו.

בהקשר זה נפסק שזהות הסעד הזמני לסעד העקרי המבוקש בתובענה, אינה עוד אלא אחת הנסיבות שעל בית-המשפט להביאן בחשבון במתן צו-מניעה זמני; ואם שוכנע, שמבחינת הדין המהותי עומדת למבקש עילה שהיא לכאורה מבוססת, ושמאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו, אין בזהות הסעד כדי להצדיק המנעות ממתן הסעד הזמני (ראו: רע"א 2059/98 וולטה יצוב קרקע בע"מ נ' P.R.S. מדיטרניין בע"מ (12/11/1998)) הבנק טען עוד לחוסר תום לב של המבקשת בכך שלא חשפה קיומו של חשבון נוסף בנק בבנק מזרחי.

...

טענת הבנק שמדובר בהפרת תנאיו של חשבון עסקי, דינה להתברר בהליך גופו, לאחר שיוצגו תנאיו של החשבון וההסכמים בין המבקשת לבין הבנק ולא בשלב זה. המסקנה המתבקשת מכל האמור עד כאן, שלפחות לשלב זה ניתנו הסברים סבירים על ידי המבקשת המעלים סוגיה רצינית שיש לדון בה ומלמדים שאין המדובר בגדר תביעת סרק.

התוצאה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים שוכנעתי שלעת הזו נכון לקבוע שמדובר בתביעה בעלת סיכוי וכי מאזן הנוחות נוטה לעבר המבקשת ומכאן שדינה של הבקשה לסעד זמני להתקבל.

בצד החלטתי זו ליתן צו המניעה שישמר את המצב הקיים לעת הזו, אני מוצאת לנכון לציין בפני הצדדים שראוי היה שהם יקיימו ביניהם הדברות שתפתור את המחלוקות ביניהם ותסדיר את פעילותם וממילא תייתר את הדיון בתיק העיקרי, שכן יחסי בנק - לקוח, שיתכן וימשכו לאורך זמן וגם אם הגיעה העת שיפסקו, ראוי שיפתרו בין הבנק והלקוח ללא התערבות שיפוטית, דבר שייטיב עם שני הצדדים.

לפניי בקשה למתן צו עשה זמני האוסר על המשיב לפעול בכל דרך לסגירת חשבונות הבנק של המבקשים המתנהלים אצלו, ולאפשר למבקשים להפעיל את החשבונות באופן מלא, לרבות להפקיד בהם סכומי כסף שמטרתם לכבד צ'קים המשוכים על החשבונות, לחייב את החשבונות בתשלומים לרבות משיכת צ'קים עליהם, וכל פעילות אחרת כמפורט בהסכמי פתיחת החשבונות.

המבקשים טענו כי באף אחת מהפניות של המשיב למבקשים לא הועלתה טענה של חשד להלבנת הון; כי במישור המשפטי, כדי לסגור חשבון אין די בחשש להלבנת הון, אלא שעל המשיב מוטל הנטל להוכיח חשד קונקריטי ורלוונטי להלבנת הון או פעילות טירור, נטל שהמשיב לא עמד בו. סרוב לתת שירות אמור להיות מוצא אחרון לאחר שהתקיימו שני תנאים מצטברים: (1) אי-הענות הלקוח לשיתוף פעולה עם הבנק; (2) יסוד סביר להניח (ולא חשש בלבד) כי הפעילות קשורה להלבנת הון או טירור.

על כן, נראה שכל עוד הסיבה לסגירת החשבון היא אופי הפעילות החריגה, לבנק לא ייגרם נזק ממשי וברור אם יינתן צו. אוסיף בהקשר זה כי החובה המוטלת על הבנק למנוע פעילות חריגה כאמור בחשבונותיו אף עלולה שלא לעלות בקנה אחד עם האנטרס של הבנק עצמו.

...

שיקולים נוספים שנזכרים לא אחת בפסיקה הם זהות בין הסעד הזמני לסעד הסופי, שיקול המטה את הכף שלא להיעתר למבוקש; וכשעסקינן בצו עשה זמני, המבקש לשנות את המצב הקיים, להבדיל מצו מניעה זמני המבקש לשמר אותו.

אם היה עולה בידי המבקשים להראות שהחלטת המשיב לסגור את החשבונות הייתה לוקה לכאורה בחוסר סבירות לפי אמות המידה שנקבעו בפסיקה, נראה לי שהשיקולים בדבר סיכויי התביעה ומאזן הנוחות היו זוכים לעיקר המשקל, והיה ניתן סעד זמני כמבוקש.

סוף דבר מכל המקובץ לעיל, הבקשה לצו עשה זמני נדחית.

לפני בקשת המבקשת – העמותה האיסלאמית למען יתומים ונזקקים, הידועה גם בכינוי "עמותה 48" (להלן: "העמותה" ), במסגרתה מתבקש בית המשפט ליתן צוים המופנים לבנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק") בהתאם להם יאסר על הבנק לסגור את חשבון המבקשת בבנק אשר מספרו 1167485 בסניף כפר קאסם (להלן: "החשבון" או "חשבון העמותה") וכן להמנע מהגבלת פעילות העמותה בחשבון בכלל כך: צו מניעה זמני המורה לבנק לאפשר את פעילות חשבון הבנק של העמותה במסגרת מתוה זמני עד להכרעה בתביעה; צו מניעה זמני המורה לבנק לאפשר לעמותה לשלם את הוצאות העמותה הקבועות ותשלומי המשכורות של עובדי העמותה; צו מניעה זמני האוסר על הבנק כל פעולה המונעת מהעמותה הפקדת מזומנים מתרומות שהצטברו ונמצאות פיזית בידי העמותה; צו מניעה זמני המחייב את הבנק לקלוט תרומות קבע המועברות מדי חודש ממס"ב; ולבסוף עתרה העמותה להורות על עיכוב סגירת חשבון העמותה בבנק.

בהקשר זה האחרון נטען כי העמותה ניסתה לעשות כן בהתבסס על הסכם שאינו חתום ויתרה מכך, ניסתה לשלם עבור שנה מראש, הגם שהחוזה קובע תשלום ריבעוני.

זאת ועוד, העד אמנם טען בחקירתו הנגדית כי אינו מזהה את אמין אבו ראשד (שהבנק צירף אישור המלמד על הכרזתו כפעיל טירור) בתמונה עם נציגי העמותה וטען כי אינו מכיר אותו (ראו בעמוד 16 שורה 29, עמוד 17 שורות 6-13) ואולם, עדותו זו עומדת בסתירה לכך, שבחקירתו החוזרת התבקש להסביר על הקשר בין העמותה לבין אותו אמין אבו ראשד והסביר כי לעמותה אין כל קשר איתו – קרי ידע במי מדובר (ראו בעמוד 20 שורות 18-20).

...

נטען כי בנסיבות אלו, מדובר בצו אשר בהתאם להלכה הפסוקה יינתן במשורה ובנסיבות מיוחדות, אשר אינן מתקיימות במקרה דנן ומשכך, דין הבקשה להידחות.

" לאור כל זאת, הנני קובעת כי מאזן הנוחות נוטה לכיוון הבנק.

סוף דבר; לאור האמור והמפורט, הבקשה לסעד זמני נדחית.

המזכירות תדוור החלטתי לצדדים.

לפניי בקשה לצוו מניעה זמני שיורה למשיב ("הבנק") להמנע באופן זמני מלחסום את חשבון הבנק של המבקשת ("העמותה") המתנהל אצלו עד להכרעה בתובענה שהוגשה בד בבד עם הבקשה.

לאחר הגשת התצהירים הבנק יקבל החלטה חדשה, וככל שסגירת החשבון תיוותר בעינה, תוגש בקשה מתוקנת לסעד זמני.

במידת הזהירות הנדרשת, נראה לי שהסכוי שקיבלת טענת הגנה זו של הבנק נחזה להיות נמוך בשלב זה. לכאורה טענה של אובדן אמון בהקשר זה צריכה להישען על הסתרה מכוונת של עובדות בניסיון לעקוף את המיגבלות שהבנק מטיל, או על מערך נסיבות חמור במיוחד (השוו לעניין עמותת 48, שנסיבותיה חמורות בהרבה בעניינינו, בפיסקה 35 סיפה; ולעניין דגן, שם הלקוח פעל בכוונת מכוון כדי לרמות את הבנק וביצע פעולות שנועדו לעקוף את המיגבלה שהוטלה על פעולות בחשבון.

אכן, ברע"א 6685/17 הר של הצלחה וברכה בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, פסקה 20 (10.9.2017) נקבע כי "אם אכן, כטענת המבקשת, כל פעילותה חוקית לחלוטין וללא רְבַב, היא לא תתקשה במציאת בנק אחר אשר יקבלה למעגל לקוחותיו. מנגד, אין מקום למנוע מן הבנק לפעול בהתאם להנחיות המוטלות עליו לצורך המאבק למניעת פעילות של הלבנת הון, אשר נועדו בראש ובראשונה להגנה על האנטרס הצבורי שבהגבלת פעילות החשודה בהפרת הוראות החוק". אלא שמקובל עלי שכל עוד הבנק דנא עומד על החלטתו לחסום את פעילות העמותה ובית המשפט לא קבע אחרת, פתיחת חשבון בבנק אחר אינה מהלך פשוט, וסביר להניח שיתקל בתשובה שלילית כל עוד ההיתדיינות מיתנהלת ועל רקע אופי הטענות המועלות כלפי העמותה, לרבות קשר עם גורמים התומכים בטרור (טענות שכאמור מצאתי שמשקלן הראייתי הלכאורי מועט).

...

שיקולים נוספים שנזכרים לא אחת בפסיקה הם זהות בין הסעד הזמני לסעד הסופי, שיקול המטה את הכף שלא להיעתר למבוקש; וכשעסקינן בצו עשה זמני, המבקש לשנות את המצב הקיים, להבדיל מצו מניעה זמני המבקש לשמר אותו.

סוף דבר מכל המקובץ לעיל, הבקשה מתקבלת בחלקה.

מאחר שבסופו של דבר הבקשה התקבלה בחלקה בלבד, אך לא ביחס לסעד שולי, יישא הבנק בשכר טרחת בא כוח העמותה בסך של 15,000 ש"ח. זכות לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי תוך 60 יום ממועד המצאת ההחלטה.