עוד טען הנתבע 3, כי עם העברת הסכום הראשוני (40,000 $) אליו, על-ידי הנתבע 2, התחייב נתבע 3, שלא להתחיל בחלוקת או בהעברת כספי התמורה (400,000 $), טרם התקיימותם של תנאים מצטברים, ובכללם – השלמת תהליך התשלום על-פי החוזה במלואו, הפקדת הכספים בחשבון נאמנות נושא ריבית, והעברת הקניין הרוחני של החברה לידי הרוכש ו/או הנתבע 2 ולשביעות רצונם.
לשאלת בית המשפט, מדוע לא פנה לנתבע 3 בתפקידו כנאמן בבקשה לשלם את הסכום הראשוני בסך 40,000 $ ולהעבירו לבני הזוג אשל, השיב התובע כי זה האחרון "לא הסכים לשלם". את העובדה, כי חרף מעמדו הבכיר בחברה, לא הצליח לבקש מגורם כלשהוא בחברה, להעביר את כספי התמורה לבני הזוג אשל, תלה התובע בהתאבדותו של משה צ'רלס (הבעלים הרשום של הפטנט), וכן במגוריו בקירבת הנתבע 2 ברובע היהודי בירושלים, ובחשש מפני הנתבע 1 בהיותו "בעל מוניטין של אדם אלים".
את השהוי הניכר בהגשת התביעה כנגד החברה, הצדיק התובע בכך, שלא דמיין מצב בו הכסף לא ישולם לזוג אשל במשך תקופה של 6 שנים.
לטענתו, סכום ההלוואה הרשום במכתב מיום 25/3/08 אשר נשלח (ע"י אישתו) לבעלי המניות עולה על 3 מיליון ₪ וכי מדובר בהלוואה שהחברה לקחה מבנק מזרחי – אשר הנתבע 1 שימש כערב לה, סכום אותו תבע בתיק ירושלים מהתובע דכאן.
דברים אלה אשר יצוטטו להלן, הובאו בהרחבה בהחלטתי לסילוק על הסף, בת"א 34525-05-17 עופר הדרי נ' קש חתמים בנלאומיים בע"מ (לא פורסם, ניתנה ביום 6/9/18) ואני מוצא אותם יפים גם לעניין תיק זה כדלקמן:
"הלכה פסוקה היא, כי השתק עילה - מקים "מחסום דיוני" המונע היתדיינות נוספת בשל אותה העילה, מקום שהתביעה נדונה לגופה והוכרעה על-ידי בית-משפט מוסמך.
באשר לטענה להשתק פלוגתא, דומה כי עיון בכתבי הטענות מלמד כי הן בתיק בית שמש והן בתיק ירושלים, עומדות למבחן אותן הפלוגתות השנויות במחלוקת בין הצדדים קרי, טענות התובע בנוגע להסכם למכירת הקניין הרוחני של החברה, ובאשר לאי מילוי הוראות בעלי המניות לחלוקת כספי התמורה, לרבות החזר ההלוואה לבני הזוג אשל, וכיסוי ההלוואה שנטלה החברה מבנק הפועלים -כראשונים להפרע בסדר הנשייה.
...
אוסיף, כי העובדה שהחברה אינה פעילה עוד – אין בה כדי להביא למסקנה, לפיה אין מקום להגשת תביעה נגזרת בשמה.
שנית, קיימת הצדקה עניינית לכך שהמחוקק בחר להגביל את תחולת סעיף 205 לחוק החברות למצבים בהם מונה לחברה מפרק; ומעבר לכך, אין ממש בטענה שהיותה של חברה בהליכי פירוק, לכשעצמה, מוליכה למסקנה כי תביעה נגזרת אינה לטובתה.
סוף דבר
משהגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להידחות על כל חלקיה נגד הנתבעים, הן לאור קיומו של מעשה בי-דין, הן לגופה והן נוכח העובדה שהתובע עושה שימוש בעילת תביעה לא לו – אני מוצא לחייב את התובע בהוצאות הנתבעים כדלקמן:
התובע ישלם לכל נתבע, שכ"ט עו"ד והוצאות בסך של - 40,000 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק.
