בפני בקשה לצו ביניים למניעת הרחקת העותר/המבקש מן הארץ עד להכרעה בעתירה.
זאת, במסגרת עתירה בה מבוקש לבטל את החלטת המשיבה שלא להכיר בעותר כפליט ולהעניק לו מעמד ולו זמני, של פליט המבקש מקלט בישראל, ושהמשיבה תבחן את החלטתה מחדש.
(ג) במקרים אחרים הנעים ב"קשת הטווחים" בין המקרים הנ"ל, בית המשפט ישקול האם ליתן צו ביניים אם לאו, כאשר הנטיה תהיה ליתן במקרים אלו צו ביניים, וזאת עקב מאזן הנוחות המטה את הכף לכך שגם במקרים של ספק האם יש סכנת חיים למבקש המקלט אם יורחק חזרה לארצו, מן הראוי שהוא לא יגורש מן הארץ עד להכרעה בעתירה.
...
בעניינינו, לאחר שעיינתי בבקשתו של העותר, ובתגובת המדינה לבקשה זו בה התבקש לדחות את העתירה על הסף ולחייב את ב"כ העותר בהוצאות אישיות, אני סבור כי דין עתירתו של העותר להדחות על הסף מחוסר עילה להתערבות בית המשפט בהתאם לתקנה 7(2) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) התשס"א-2000, וזאת מהטעמים הבאים, המלמדים כי אין בסיס לטענות העותר בדבר סכנת חיים בארץ מוצאו:
ראשית, העותר ניכנס לישראל ביום 27.3.05 באשרה מסוג ב/1 לעבודה בתחום החקלאות, ואשרת עבודתה פגה ביום 31.12.06, ורק כ-5 שנים לאחר כניסתו לישראל ותקופה של כ-4 שנים שהעותר שהה בנגוד לדין וללא אשרה בישראל לאחר שפגה אשרת עבודתו, "נזכר" העותר לפנות בבקשה למקלט מדיני בישראל.
חמישית, לאור הודעתו של ב"כ העותר כי הוא אינו תוקף למעשה את ההחלטה הדוחה את בקשתו של העותר למקלט מדיני בישראל, ומשלא הוכחה אמור סכנת חיים לעותר הרי שאין לאפשר לעותר שהות זמנית בישראל לאחר שמיצה זה מכבר, את תקופת שהייתו החוקית בישראל והוא שוהה בישראל למעלה מ-6 שנים.
לאור האמור, ומשקבעתי כי לא הובאו ראיות ולו לכאורה לסכנת חיים, הרי שדין העתירה להידחות על הסף, ובנסיבות אלה, וכפי שפורט לעיל בפסקה 6(א), הרי שגם אין להעתר לסעדים החלופיים שהתבקשו בעתירה, למתן שהות זמנית בישראל עד להגשת בקשה למקלט במדינה אחרת או גיוס כספים.
לאור החלטתי הדוחה את העתירה על הסף, הרי שהדיון בעתירה ובבקשה שנקבע ליום 12.7.11 מתייתר והוא מבוטל בזאת.
