בקשה למניעת הטרדה מאיימת בין שכנים בסכסוך בית משותף

השתלשלות האירועים התביעה שלפניי עוסקת בסכסוך שכנים בבית משותף שאינו רשום ככזה.

סאמר הסתכסך תחילה עם עדנאן, טען שזה חסם את רכבו, אישתו טענה שעדנאן מרעיש באופן שמקשה עליה את החיים בבית, הצדדים רבו, ועמרו הגיש בקשה למניעת הטרדה מאיימת.

דיון והכרעה האם עמרו זכאי לפצוי בגין עוגמת נפש? היות שהסכסוך היתרחש בין סאמר לשוכר של עמרו, והיות שעמרו העיד כי כלל לא שוחח עם סאמר (פרו' עמ' 32-33), הרי שאי התקנת מתקן ההסקה או הריב בין השכנים, לא גרמו ולא יכלו לגרום לעמרו כל עוגמת נפש, ומכל מקום לא כזו שמקנה זכות לפצוי.

...

מהתמונות שהוצגו בפניי, נראה שהחצר הושבחה על ידי הריצוף שהתקין סאמר על חשבונו ולא נראה לי סביר ליתן צו להרוס הריצוף ולשתול עץ אחד או שניים במקום אלו שנעקרו, ואף סוגיה זו לא הוכחה כדבעי.

התעשתותו רק במועד שמיעת הסיכומים, מפחיתה במידת מה את סכום ההוצאות הנהוגות בעת שמוכרעת התביעה לגופה והיא נדחית.

בסופו של דבר, אף צד לא יצא כשידו העליונה או כשמלוא הוצאותיו הוחזרו לו. יזכרו זאת הצדדים, שהם קרובי משפחה, בטרם ינקטו בהליך משפטי נוסף, תחת האפשרות להגיע להסכמה.

כן טענו, בין היתר, כי סיכסוך בין שכנים הנוגע לאופי השמוש ברכוש המשותף אינן ראוי להידון במסגרת חוק מניעת הטרדה מאיימת, זאת בשים לב להשלכות החמורות הכרוכות בהוצאת צו שכזה, וכי טענות הנתבעים ראויות להתברר בפני המפקחת על הבתים המשותפים, שהיא הערכאה המוסמכת לידון בטענות אלו.

ויודגש, בית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על פסק הדין של המותב אשר דן בהליך ההטרדה, או כערכאה חליפית הדנה לגופן של טענות הליך ההטרדה הקודם, אינו ממיר את שיקול דעתו של המותב הקודם בשקול דעתו הוא, אינו בוחן את נכונות או סבירות החלטותיו, ובכלל זה האם החוק למניעת הטרדה מאיימת הוא האכסניה המתאימה לבירור טענות הנתבעים דכאן (המבקשים שם) הנוגעות למגורים בבניין המשותף, ובודאי אינו קובע מהי ההחלטה שהוא היה מקבל באותן נסיבות.

...

סבורני כי הליך מניעת הטרדה מאיימת לא נכנס לגדר הוראת סעיף 60 לפקודה, ובהקשר זה אין עוולת הנגישה חלה על הליכים מכוח חוק מניעת הטרדה מאיימת, מאחר והחוק הנ"ל אינו מגדיר "הטרדה מאיימת" כעבירה פלילית, ואף לא כעוולה אזרחית, והוא מתמצה במתן סעד אזרחי לקורבן/הנפגע (ראו: החלטת כב' הרשמת ש' ליבוביץ, מבית המשפט העליון, לפיה הליך הטרדה מאיימת הוא הליך אזרחי, וזאת בנוגע לסיווגו של ההליך במסגרת בקשה לפטור מאגרה; רע"א 1282/06 קריספי נ' אבוטבול (07.06.2006)).

על מנת להוכיח עוולת הנגישה, יש להוכיח כי פעולות הנתבעים נעשו בזדון ובמטרה להזיק, ברם התובעים לא עמדו בנטל זה. סיכומה של פרק זה - התובעים לא הוכיחו כי התקיימו יסודות עוולת הנגישה, הן ביחס להגשת התלונה במשטרה והן ביחס להליך ההטרדה, ולכן דינו של חלק זה בתביעה להידחות.

סוף דבר לשיטה אחרונה, התביעה נדחית בזה.

המבקשת הנה שכנתה של אמו של המשיב מזה מספר חודשים וככל הנראה בין הצדדים קיים סיכסוך לעניין הרכוש המשותף הנטען, חניית הרכבים והיבטים נוספים שאינם נדרשים להליך זה. במעמד הדיון הובהר לצדדים כי הליך שעניינו הטרדה מאיימת אינו מיועד ואינו יכול לשמש כר לבירור טענות אחרות וההחלטה בתיק זה תנתן במסגרת הדיונית הרלבנטית ובה בלבד.

המבקשת הסבירה כי אמו של המשיב מתגוררת בשכנות אליה ואולם המשיב אינו נידרש להגיע לשביל הסמוך לביתה כדי להגיע לבית אמו כך שלא יהיה במתן הצוו כדי להגבילו במובן של הגעה לבית אמו.

בפועל, במהלך השנים ממועד חקיקת החוק ועד היום היתרחב באופן ניכר השמוש בו. מהפסיקה העניפה שכבר קיימת ניתן לראות כי הוא הורחב, בין היתר, לסכסוכי שכנים, סכסוכים כספיים שגררו עימם הטרדה מאיימת, איומים כלפי אנשי ציבור ומניעת הפגנות בסמוך לבתיהם הפרטיים וליישומים נוספים.

...

לאחר ששמעתי את הסברי המשיב ובזהירות המתבקשת והמתחייבת מאופי הליך זה ובשים לב למשלח ידו של המשיב – הרי שלא מצאתי לקבלם כסבירים בנסיבות העניין.

האיזון הראוי בין זכויות המבקשת והמשיב מוביל למסקנה כי הצו יכול להינתן לתקופה קצרה יותר בשלב זה מהקבוע בחוק ואקווה כי במהלך פרק זמן זה יירגעו הרוחות ויחדל להתקיים אותו בסיס נטען על ידי המשיב לפעולות המוצגות על ידו.

סוף דבר    הבקשה מתקבלת באופן חלקי וניתן צו האוסר על המשיב כדלקמן: להטריד את המבקשת בכל דרך ובכל מקום.

המבקשת טוענת כי המשיב הוא בן זוגה של שכנתה וכי הוא מטיל עליה אימה בכך שאיים כי יעשה "חור גדול בגודל של בית" בקיר המשותף.

כב' השופט דנציגר נידרש להיבט המהותי הגלום בצו למניעת הטרדה מאיימת ברע"א 2327/11 פלוני נ' פלוני (פורסם בנבו, החלטה מיום 28.4.11) בקובעו: "צו מניעת הטרדה מאיימת פוגע בזכויות ואינו עניין דיוני גרידא: צו מניעת הטרדה מאיימת מגביל זכויות יסוד בסיסיות של הפרט כמו חופש התנועה, זכות הקניין, חופש הביטוי, הזכות לחרות ולאוטונומיה". מן הכלל אל הפרט מהבקשה ומהטיעונים שנשמעו במעמד הדיון עולה כי על רקע יחסי שכנות בין בת זוגו של המשיב ובין המבקשת קיים סיכסוך מזה זמן מה אשר גורם לעימותים שונים.

...

לאחר שעיינתי בבקשה ושמעתי טיעוני הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה למתן צו למניעת הטרדה מאיימת - להידחות.

סוף דבר    הבקשה נדחית.

ברקע ההחלטה דנן בקשת המערערים במסגרת ה"ט 3389-02-24 אשר הוגשה בתאריך 3.2.2024 (מוצ"ש) במסגרתה טענו כי המשיבים פלשו לאחת הדירות בבניין והשתלטו על חלקים בבית המשותף ובכלל זה גינה הצמודה לדירת המערערים.

בתאריך 11.2.2024, יממה לפני המועד שנקבע לדיון בבקשת המערערים, הגישה המשיבה 3 בקשה לצוו למניעת הטרדה מאיימת כנגד המערערים בטענה נגדית כי בתאריך 25.1.2024 איימו עליה המשיבים תוך שימוש במוט ברזל, ניקבו את גלגל רכבה ועקב אירועים אלה היא נזקקה לטפול רפואי.

במסגרת החלטתו פרט בית משפט קמא, בין היתר כי בין הצדדים סיכסוך שכנים ותיק וכי היזדמן למותב להדרש לסכסוך במסגרת בקשה קודמת.

בית המשפט קמא ציין כי התרשם בהליך קודם ואף לאחר שמיעת הצדדים בתיק דנן, כי ברקע הבקשות אי שביעות רצון מכך שהמשיבים מתגוררים בקומה התחתונה בבניין בו מתגוררים המערערים וכי הסיכסוך גורם לאירועים מטרידים לשני הצדדים.

...

דיון לאחר שקראתי את מכלול כתבי בי-הדין ושמעתי את טענות הצדדים, החלטתי לדחות את הערעור מכוח תקנה 148 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018 שכן, התקיימו בהחלטה מושא הערעור, התנאים הרלוונטיים הנקובים בתקנה האמורה.

מבלי לפגוע באמור, סבורני כי במקרה בו מדובר באירוע אלימות בה מעורבים הצדדים שניהם, הרי שלצורך הסעד המבוקש בהליך מעין זה, אין בהכרח משמעות לשאלה מי פתח באלימות וכל מקרה צריך להבחן לפי נסיבותיו; בשים לב לכך כי מדובר בשכנים ובמכלול הנסיבות כאמור, טוב עשה בית המשפט הנכבד קמא עת הורה על צו הדדי, לטובת הצדדים כולם.

אשר לסוגיית הקנייניות הרי שאין מקומן בהליך זה ובצדק קבע בית ממשפט קמא את שקבע בעניין זה. לאור האמור הערעור נדחה.