בקשה למניעת גירוש עובד זר עד להכרעה בערעור

כן ביקשו שייקבע כי החלטת הממשלה מיום 12.5.2002 אינה חלה על המערער, כי אינה סבירה וכי היא נוגדת את חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו.

ביום 11.12.2002 ניתן "צו ביניים דביניים" המונע את גירוש המערערת עד החלטה בבקשה לצוו ביניים.

בתגובה הובהר כי בקשת המערער לאיחוד מישפחות הוגשה ביום 8.7.2002, לאחר החלטת הממשלה מיום 12.5.2002 ולכן חלות לגביו הוראותיה, שלפיהן לא תתקבלנה בקשות חדשות של תושבי הרשות הפלסטינאית לקבלת מעמד של תושב או מעמד אחר וכן כי בקשה שהוגשה לא תאושר ובן הזוג הזר יידרש לשהות מחוץ לישראל עד קבלת החלטה אחרת.

דיון והכרעה בפסק-דין קצר, בן מספר שורות, שניתן בהסכמה בעיניין עע"מ 8849/03 דופש נ' מנהל מינהל האוכלוסין במזרח ירושלים (2.6.2008)‏‏ (כבוד השופטים א' גרוניס, ע' ארבל וא' רובינשטיין), נקבע כי "ניתן יהיה לשדרג מעמדו של מבקש גם אם מעמדו לא שודרג לפני המועד הקובע וזאת אם אי השידרוג נבע מטעות או מחמת עיכוב בלתי מוצדק אשר נבע מן המשיב". לפיכך נקבע כי עניינם של אותם מערערים יוחזר אל בית המשפט לעניינים מנהליים לשם בדיקה פרטנית של נסיבותיהם, לאחר הגשת ראיות נוספות.

...

ערעור על פסק-דינו של בית הדין לעררים בירושלים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (כבוד הדיין אילן חלבגה) בתיק ערר (ירושלים) 2808/19 מיום 12.8.2021, שלפיו נדחה הערר שהגישו המערערים על החלטת המשיב מיום 31.12.2017.

אין בידי לקבל טענת העוררים לפגיעה בזכות לחיי משפחה שכן כטענת המשיבה לעוררת מונפק היתר מסוג היתר מת"ק מפעם לפעם ובאופן רציף המאפשר המשך שהייתה בתחומי מדינת ישראל ובחיק משפחתה.

הוסבר כי בקשות שהוגשו לאחר החלטת הממשלה ולאחר חקיקת הוראת השעה, לא נקלטו בפועל ואף היו צפויות להידחות, אך באופן תיאורטי ניתן היה להגישן.

22 בהתאם לאמור, הערעור מתקבל במובן זה שהמערערים יפנו את בקשתם להסדרת מעמדה של המערערת אל הוועדה המקצועית (בהתאם לסעיף 7 בחוק הוראת השעה משנת 2022, המחליף את סעיף 3א1 בחוק הוראת השעה שבוטל).

לצד העתירה הוגשה בקשה למתן צו ביניים, המורה למשיבים להמנע משיתוף פעולה עם הרשויות במרוקו, שנועד לקדם את גירוש העותר משם לישראל, עד להכרעה בעתירה.

התביעה במרוקו הגישה ערעור על פסק הדין, ובית המשפט שם קבע כי העותר זייף דרכון ועונשו הוחמר לשלוש שנות מאסר.

העותר טוען כי אף על פי שבית משפט זה אינו מוסמך להורות למדינות זרות כיצד לפעול בשטחן, קיימת סמכות להורות למשיבים להמנע משיתוף פעולה המגלם "מעין אישור" למרוקו לשלול את חירותו של העותר ולמנוע ממנו גישה לערכאות בממלכה "בדרך ערמומית". עמדת המשיבים לגישת המשיבים, דין העתירה להדחות על הסף בהעדר עילה להתערבות בית משפט זה. המשיבים טוענים כי אם מרוקו תחליט להרחיק את העותר משטחה לישראל, מדובר בהחלטה ריבונית של מדינה זרה המסורה לשיקול דעת הרשויות שם, ועל העותר להפנות טענותיו נגד החלטה כאמור בערכאה המוסמכת במרוקו (כפי שאכן עשה).

העותרים מדגישים כי גירוש העותר ממרוקו אינו בבחינת "הסגרה מוסווית", שהיא הרחקת אדם הנמצא בישראל לידי מדינה אחרת על מנת להעמידו שם לדין, במטרה לעקוף את הצורך בניהול הליך הסגרה בעיניינו בישראל.

...

די באמור לעיל כדי להוביל למסקנה כי אין עילה להתערבות בית משפט זה בהתנהלות המשיבים בעניינו של העותר, באופן שמצדיק את דחיית עתירתו.

לנוכח כל האמור לעיל, מעבר לכך שלא עלה בידי העותר להראות כי התנהלות המשיבים בעניינו מנוגדת לדין, ומצדיקה על כן את התערבותנו, מקובלת עליי טענת המשיבים שלפיה קבלת טענות העותר עלולה לפגוע באינטרס הציבורי שבהעמדה לדין של עבריינים, שמקבל משנה תוקף מקום שבו מדובר בנאשם נמלט.

סוף דבר, העתירה נדחית בהיעדר עילה להתערבותנו.

עמד על כך בית המשפט העליון בבג"צ 9722/04 פולגת נ' מ"י עת קבע כדלקמן: "ההשלכות השליליות של העסקת עובדים זרים הביאו לגיבוש מדיניות ממשלתית שתכליתה לצמצם את תופעת העובדים הזרים הנכנסים לישראל, ולהבטיח יציאת העובדים עם פקיעתו של ההיתר. ההתמודדות נעשתה בדרכים שונות ומגוונות. הוחמרו המיגבלות על העסקת עובדים זרים; הוגברה האכיפה על יציאתם את הארץ; והותנו תנאים שמטרתם להחליש את המניעים של המעסיקים לבקש להעסיק עובדים זרים על חשבון עובדים מקומיים." (פורסם באתר נבו).

כפי שקבעתי בהכרעת הדין הנאשמים ביצעו את העבירה בקלות דעת, תוך שהסתמכו על מיסמך של בית הדין לערעורים לפי חוק הכניסה לישראל, אשר מנע את גירושה של העובדת מהארץ.

בנוסף אני מורה כי הנאשמים יתייצבו במזכירות בית הדין עד ליום 1/3/19 על מנת לחתום על התחייבות בסך 58,000 ₪ להמנע מעבירה על חוק עובדים זרים למשך שלוש שנים.

...

] אני סבורה כי הטלת הקנס המותנה במלואו כשהוא מצטרף לסכום בגין הענישה דנן (קנס בסך 176,000 ₪ על משק הבית) היא בבחינת עשית יתר בשים לב למהות העבירה ולנסיבות ביצועה.

לנוכח כל האמור לעיל החלטתי להשית על כל אחד מהנאשמים קנס בסך 60,000 ₪ (כולל הפעלת ההתחייבות).

בנוסף אני מורה כי הנאשמים יתייצבו במזכירות בית הדין עד ליום 1/3/19 על מנת לחתום על התחייבות בסך 58,000 ₪ להימנע מעבירה על חוק עובדים זרים למשך שלוש שנים.

בעע"מ 7082/12 מדינת ישראל נ' שיפראווי זיגאי (נבו, 31.10.13), נדון מקרה בו הוגשה עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים מרכז-לוד, בעיניינו של אדם שבקש מעמד פליט.

בקשת רשות העירעור הוגשה ביום 01.10.22 יחד עם בקשה בהולה למתן צו למניעת הגירוש ולשחרור המבקשים ממתקן יהלו"ם שבו הוחזקו.

באותו יום ניתן צו אירעי על-ידי כב' השופט יעקב שקד במסגרת תורנות מחוץ לשעות העבודה, המונע את הרחקת המבקשים מישראל עד להחלטה אחרת, נוכח מאזן הנוחות ומועד הגירוש הקרוב, וזאת מבלי לחרוץ דיעה לעניין הסמכות המקומית ומבלי לשחרר את המבקשים ממתקן יהלו"ם טרם תגובת הרשות, ותוך שקבע כי המשך הטיפול יהיה על-ידי המותב המטפל בתיק.

" הצדדים בבקשה זו עמדו על הכרעה בעיניין הסמכות המקומית, ואפרט את טיעוניהם.

בנוסף לזמן הקצר שבו התקבלה ההחלטה, ראש האשכול בהמלצתו וראש הרשות בהחלטתו, לא נימקו את ההחלטה ולמעשה ההחלטה מופיעה בדו"ח התשאול עצמו, שם צוין כי הגורם הממליץ הוא ראש האשכול, כי הגורם המחליט הוא ראש הרשות, וכי סיבת הסרוב היא: "לא עומד בדרישות הסף, זר מבקר זר". על פי הדו"ח מי שהכניסה את הנתונים הללו לדו"ח התשאול, היא הבקרית כריסטינה, שגם מסרה את ההחלטה למבקשים (ראו נספח ב' לבקשה).

...

בנוסף, אישור המלצת הגורם הנמצא בנתב"ג כלשונה, תוך זמן קצר שספק אם הוא מספיק לבחינה מעמיקה של נסיבות המקרה ושל רגישות העניין, מחזק את המסקנה כי נחתמה על ידו מסיבות שאינן ענייניות, ורק לצורך הקניית סמכותה לבית הדין ולבית המשפט בירושלים.

סוף דבר ראוי כי שר הפנים הנכנס ישקול האם במצב העובדתי כיום, לאחר ביטול המכסות לכניסת אזרחי אוקראינה, יש עוד מקום כי כלל ההחלטות בעניין סירוב כניסה של אזרחי אוקראינה יתקבלו בידי ראש הרשות, ולא בנתב"ג, מקום בו מתקבלות ההחלטות בעניין סירובי כניסה לישראל ככלל, וכך היו פני הדברים עד להעברת העניין על ידי השרה לשעבר שקד.

לאור כל האמור לעיל בקשת רשות הערעור מתקבלת.

הם שוחררו ממשמורת ביום 20.09.2019 בהסכמת ב"כ הרשות, לאחר שהופקדו הערבויות שנדרשו לכך, וניתן צו זמני למניעת הרחקתם עד להכרעה בעירעור.

דיון והכרעה טיעוני הצדדים ומהלך הדיון ראשית, אשוב ואדגיש, כי החלטה זו אינה עוסקת בעניינים האחרים הכלולים בעירעור, אלא נוגעת לשאלת טובת הילדים בהקשר עריכת השימוע בלבד, שיש טעם לידון בה כל עוד הם קטינים, ובמהירות יחסית, שכן עצם ההמתנה שנים ארוכות בצל הגירוש עלולה לגרום להם נזק כפי שיפורט בהמשך.

אשר להתאמת השימוע או הריאיונות לקטינים ציין כב' השופט פוגלמן במפורש, בפס' 15 לפסק דינו: "אלו הן הסוגיות העומדות להכרעתנו, ועל כן בגדרה לא נדרש לטענות שהועלו בעיקר מצד הקליניקה לייצוג (ואף על ידי המערערים בתגובתם לתשובת הרשות) בנוגע לפגמים במאפייני השימוע בכל הנוגע לשמיעת הקטינים, ייצוגם ואופן קבלת ההחלטה בעיניינם. אדגיש כי טיעון המערערים ביחס למעורבותם של קטינים בהליכים מן הסוג שלפנינו הוגבל לארבעת הנדבכים ששורטטו לעיל (ראו בין היתר סעיפים 75-74 ו-80 לבקשת הרשות לערער). להיבטים אלה נתייחס במהלך דיוננו ואולם טיעוני המבקשות להצטרף באשר להתאמות הנדרשות בהליך השימוע כאשר נדון עניינם של קטינים, שבחשיבותם איני מקל ראש כלל ועיקר, חורגים מגבולותיו של ההליך, וניתן להותירם לעת מצוא." על אף הדברים הללו, עמד כב' השופט פוגלמן באריכות על פרקי הזמן הנדרשים כאשר אדם נמצא במשמורת ומיועד להרחקה והוסיף דברים היפים למקרה שלפניי (פס' 34 לפסק דינו): "שונים הם פני הדברים כאשר עסקינן בעיניינם המיוחד של נתינים זרים וילדיהם הקטינים המתגוררים בישראל שנים ארוכות. נוכח הפגיעה הפוטנציאלית בקטינים כתוצאה מהרחקתם, יש להבטיח כי בטרם תיתקבל החלטה בעיניינם – תנתן להם ולהוריהם אפשרות הולמת להשמיע את קולם לפני ההחלטה ולהציג תשתית עובדתית מתאימה, הכרוכה לעתים ומטבע הדברים בקבלת עמדותיהם של גורמים מקצועיים שונים". בפס' 36 עמד כב' השופט פוגלמן על חשיבות הייצוג ומתן זמן להתארגנות לשימוע, כשמדובר באוכלוסייה מוחלשת: "בשים לב לכך שעסקינן באוכלוסייה מוחלשת של מהגרי עבודה אשר שירותי ייצוג משפטיים אינם בהכרח זמינים לה ובהנתן עוצמת הפגיעה הפוטנציאלית כאשר מדובר בהרחקת נתינים זרים וילדיהם הקטינים שנולדו וגדלו בישראל (אף בהליך דנן מתבצע הייצוג במתכונת "פרו בונו").

...

טרם סיום אבהיר נקודה אחרונה - הרשות טוענת כי פגישות ילדים עם עובדת סוציאלית במקרים שנסיבותיהם כבמקרה שלפניי, נערכות במסגרת פיילוט שנערך בהנחיית מנכ"ל הרשות, המקביל את מתכונת עריכת פגישות אלה לפגישות שנערכות במתקן המסורבים בנתב"ג לפי סעיף ו.1.8 לנוהל הרשות מספר 10.3.0001 "נוהל הוצאת צווי הרחקה ומשמורת לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952". אכן, מטרת הנוהל היא להסדיר הרחקה של מי ששוהים בישראל שלא כדין, לרבות ילדים כמתואר בו, והוא כשלעצמו ממילא אינו עומד לבחינה בהחלטה זו. אני סבורה כי הסתמכות על נוהל זה אינה מתאימה לבירור מצבם וטובתם של ילדים המתגוררים בישראל, וודאי שלא את טובתם של מי שנולדו, גדלו והתחנכו כאן כל חייהם, אף שאינם אזרחי המדינה, דוגמת הילדים בעניין שלפניי, שכן מיצוי זכויות הילדים והוריהם במקרים אלה שאינם מוחזקים במתקן המסורבים אינו קצר מועד, אלא הוא כרוך בהליכים משפטיים מתמשכים שבמהלכם הילדים ממשיכים לגור ולהתחנך בישראל, והמדינה כפופה להתחייבויותיה כלפיהם בהתאם לאמנה, כל עוד הם שוהים בתחומה.

אני סבורה כי טובתם של הילדים, במובן של דרך הפעלת הכלים לבירור הנוגעים לילדים של מבקשי מעמד ומערבים גורמי טיפול שונים כמו עובדים סוציאליים, מחייבת כי פגישות כאלה יתקיימו בתנאים שעליהם המליצו המומחים מטעם המערערים.

סוף דבר טובת הילדים מחייבת, לפיכך, כי הריאיון עמם יתקיים על ידי עובדת סוציאלית לחוק נוער המוכשרת לטפל בילדים; תיערך בסביבתם הטבעית, בנוכחות אמם או מלווה אחר לבחירתם, בנפרד מפגישות עם האם לצרכים אחרים; תארך זמן סביר לצורך יצירת אמון לאור החרדה שתוארה בחוות הדעת מטעם המערערים; ויימסר לגביה מידע מוקדם לגבי מטרתה, מיקומה, משכה, המשתתפים בה וכל פרט אחר שיכול להפחית את החרדה ולאפשר לשמור על טובת הילדים במסגרת הליך הבירור עצמו.