רקע
המבקשים, אזרחי סרי-לנקה, נחתו בנמל התעופה בן-גוריון בתאריך 28.10.2018, ולאחר שהתעורר חשד בעת עריכת ביקורת הדרכונים באשר למטרת הגעתם ארצה – הם הופנו לתישאול בפני קצין ביקורת הגבולות.
ערכאה זו, שייסודה מכוח הוראות סימן ב' לפרק 4 לחוק הכניסה לישראל ו-החוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט), התשי"ד-1954, בסמכותה לידון בהשגות של שוהים שלא כדין, בדבר החזקתם במשמורת לצורך הרחקתם מגבולות המדינה מכוח צו שהוצא על-ידי הממונה על ביקורת הגבולות (ראו בסעיפים 13א, 13ב ו-13יב לחוק הכניסה לישראל).
סעיף 13 לחוק הכניסה לישראל מורה, מנגד, כי מי שנימצא בישראל ללא רישיון ישיבה כדין יוחזק במעצר ב"מקום משמורת", עד להרחקתו בצו הרחקה, ועניינו יובא לפני בית הדין לבקורת משמורת בתוך 96 ימים מרגע מעצרו (סמכויותיו של בית הדין מוסדרות בסימן ב' לפרק הרביעי לחוק הכניסה לישראל, העוסק ב"הרחקה ומשמורת").
בית הדין לבקורת משמורת קיבל את עמדת המבקשים, בקובעו כי ההכרעה בעיניינם נתונה לסמכותו, ולאחר בחינה הורה למשיבה על שחרורם בתנאים, לרבות התייצבות במשרדי המשיבה והפקדת ערבויות.
במקרה השני, ניסו נציגי המשיבה לגרש בכוח מסורבי כניסה, אשר ברצונם היה להגיש בקשת מקלט בישראל (אולם לבסוף, לאחר היתערבות עורך-דין, הותר להם להגיש בקשה כאמור).
כפי שעולה מלשון חוק בתי המשפט – נקודת המוצא לבחינת השאלה אם יש מקום להורות על קיומו של דיון נוסף היא קביעתה של הלכה ברורה ומפורשת בפסק הדין נושא הבקשה (דנג"ץ 2789/18 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול לערעורים (25.06.2018); [דנ"פ 7229/16](http://www.nevo.co.il/case/21479542) בן יצחק נ' מדינת ישראל, בפיסקה 28 (03.01.2017)).
...
הכרעה
לאחר עיון בטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, שכן היא איננה מצדיקה קיומו של דיון נוסף בהתאם לאמת המידה הקבועה בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט.
זה המקום להוסיף ולציין כי לא ראיתי מקום להיעתר לבקשה להוספת ראיות, שכן לא עלה בידי המבקשים להראות כי האירועים המפורטים בבקשה זו קשורים בקשר ענייני הדוק לשאלה בדבר הערכאה המוסמכת לדון בעניינם של מסורבי כניסה, שהיא הסוגיה שניצבה במוקד בקשה זו.
בשולי הדברים אדגיש כי ייתכן שאכן מתעוררים קשיים מסוימים מהוראות חוק הכניסה לישראל והנוהל שנקבע מכוחו, לגבי אופן הטיפול במסורבי כניסה לישראל השוהים תקופה ממושכת במתקן.
נוכח כל האמור לעיל, ובכפוף להערתי בפיסקה 25 שלעיל שיש לפעול למימושה – הבקשה נדחית בזאת.