בקשה למניעת בוררות עד להכרעה בתביעה לביטול סעיף בוררות

בכך, נפגעו כללי הצדק הטבעי ונגרם למבקשים עוות דין (ע' 6, סעיף 22 לבקשה; ע' 5, סעיף 11 לתשובה); הבורר הכריע על פי עדות מומחים הקשורים בקשר עסקי עם המשיבה, ובכך יש משום מעילה של הבורר באמון הצדדים, "במידה המצדיקה את העברתו מתפקידו" (ע' 7, סעיף 30 לבקשה; ע' 6, סעיף 16 לתשובה); הבורר לא איפשר למבקש לטעון נגד טענתה המאוחרת של המשיבה לפיה ההסכם בוטל על ידה בשל הפרה יסודית, ובכך לא נתן לו היזדמנות נאותה לטעון את טענותיו, ואף קבע קביעה עובדתית בעיניין זה מבלי שהדבר נטען על ידי הצדדים (ע' 7, סעיף 31 לבקשה; ע' 7, סעיף 21 לתשובה, וכן ע' 10, סעיף 32 ואילך לתשובה); הבורר גרם לעיוות דין ופגע בכללי הצדק הטבעי, עת לא איפשר למשיבים להעיד עד מטעמם בשל קביעתו כי עדותו היא עדות מפי השמועה (ע' 10, סעיפים 46-56 לבקשה; ע' 15, סעיף 48 לתשובה), ואף סרב לשמוע עדויות ולקבל ראיות מהותיות לתיק שהיה בהן כדי להשפיע על פסק הבורר (ע' 11, סעיפים 57-58 לבקשה).

אעיר, כי המבקשים טענו בהקשר אחר כי הבורר פעל בנגוד להוראות סעיף 12(ג) של כללי האתיקה של השופטים, ודחיתי טענה זו. בנסיבות אלו ראוי להפנות להוראת סעיף 12(ד) לכללי האתיקה הללו, הקובעת כי "בניהול המשפט יעשה שופט כמיטבו לחוס על זמנם של המעורבים במשפט: בעלי דין, באי כוחם, עדים ואחרים, וכנדרש מכך יחיש את ההליכים וימנע ענוי דין". כך עשה הבורר לטעמי.

כאמור, בית המשפט אינו יושב כערכאת ערעור על פסק הבורר, ואיני נידרש להכריע האם צדק הבורר כשקבע כי המשיבה "ביטלה כדין את ההסכם עם הנתבעת (וגם עם הנתבע) מחמת הפרתו..." (ע' 18, סעיף 33 לפסק הבוררות), אלא אך לבחון, בראי טענתם זו של המבקשים, האם ניתנה להם ההזדמנות להיתגונן מפני הטענה בדבר ההפרה היסודית של ההסכם, והתשובה לכך היא חיובית, שכן כבר בכתב התביעה בת"א 60-03-17 (סעיף 16) טענה המשיבה כי המבקשים הפרו "ברגל גסה" את ההסכם, לא סיפקו את המוצר שהתחייבו לספק, לא עמדו בלוחות הזמנים הקבועים בהסכם, גבו סכום כפול מזה הנקוב בו ועוד, וכן דרשה את השבת מלוא הכספים ששילמה למבקשים בגין ההסכם.

...

ביום 9.11.20 הגישו המבקשים בקשה מתוקנת לביטול פסק הבורר בת 20 עמודים, ובפרק "סוף דבר" לבקשה הדגיש המבקש כי הציג בבקשה "חלק מעיקרי טענותיו" (ע' 20, סעיף 80 לבקשה).

אני סבור, כי דבריו אלו של הבורר ("ואני שאלתי גם מומחה וגם הבת שלי למדה קולנוע, אפשר להרים את האיכות של הקול זו לא בעיה") וההתייעצות שערך, בהחלט מעוררים קושי מסוים, אך הדברים נאמרו וגולו במסגרת הליך הבוררות, טרם מתן פסק הבורר, והמבקשים לא טענו כי ביקשו לגלות את זהותו של אותו מומחה או להפנות אליו שאלות, וכי אכן נמנע מהם "לחקור את המומחים". בכל מקרה, אין בדברים אלו כדי להצביע על עיוות דין שנגרם למבקשים.

כאמור, הבורר הגיע למסקנה כי המבקשים לא עמדו בהתחייבויותיהם כלפי המשיבה במסגרת ההסכם, לנוכח העובדה שגם לאחר 25 חודשים, זמן רב בהרבה מזה המוגדר בהסכם, ולאחר תשלום סכום גבוה בהרבה מזה המוסכם, לא סופקה גירסה סופית של הסרט, וגם לא גירסה קצרה שלו, והגירסה שכן סופקה לא הייתה לשביעות רצונה של המבקשת, ולא הייתה ראויה להקרנה, להתרשמותו של הבורר.

סוף דבר הבקשה נדחית.

בהחלטתו מיום 10.1.2023 קבע הבורר כי "ישיבת הבוררות נקבעה מזה זמן. הנכם נדרשים להתייצב בפניי במועד שנקבע, שלא תתקבלנה החלטות בהעדרכם, וחבל!". בישיבת הבוררות שהתקיימה ביום 11.1.2023, במעמד שני הצדדים, קבע הבורר כי הוא אינו הפורום הנכון להכריע בטענות בדבר ביטול ההסכם שמכוחו הוא כבר מונה, ו"משכך, כל עוד אין החלטה אחרת הבוררות תימשך כסדרה ולצורך זה ניתנת למטה יהודה, לבקשתה, שהות נוספת עד לישיבת הבוררות הבאה ולפנות לבית המשפט בבקשה להכריע בשאלת תוקפו של הסכם הבוררות".

בהקשר זה טוענת המועצה כי "בנמרצות מעוררת חשד" החל הבורר "לקדם בוררות תוך היתעלמות מפניות חוזרות ונישנות של המועצה ומעמדתה כי הסכם הבוררות אינו בתוקף". לטענתה הבורר אף אילץ את המועצה להישתתף בישיבה אחת וקבע ישיבת המשך, וכל זאת "מבלי שהמועצה הגישה כתב הגנה" וכאשר "אין כל כתב תביעה", והוא עודנו "מיתעקש לקדם ההליך ולא להמתין להכרעת בית המשפט". יחד עם הגשת התביעה ביקשה המועצה מתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד, המורה למשיבים להמנע מהמשך קיום הליך הבוררות עד להכרעה בשאלת סמכותו של הבורר.

לטענת החברה סכויי התביעה אינם גבוהים, שכן "לשון הסכם הבוררות ברורה ולא מתיישבת עם טענות המבקשת – גם לא בקירוב – אין ולא נקבעה בהסכם כל הוראה התולה, מקשרת או מתנה באופן כלשהוא את הליך הבוררות שסוכם, בסיום העבודות במועדים שנקבעו, או בכלל. אדרבה, בין הצדדים סוכם כי הם יפנו לבוררות במקביל לעבודות ולא רק בסיומן – כפי שקרה בפועל". בעיניין זה טוענת החברה כי יש לפרש את לשון סעיף 4 לתוספת למסמך ההבנות כך שכל מחלוקת שתתעורר בקשר עם סיום העבודות, "אף היא חלק מהסכם הבוררות", וכי "בהתאמה וברוח זו, סעיף 5 העוקב לסעיף 4 מוסיף ומרחיב את תחולת הבוררות גם לכל הקשור בהרחבת העבודות". החברה מוסיפה כי טענת המועצה ולפיה קיום הבוררות מותנה בהשלמת העבודות, נסתרת מהתנהלותה של המועצה עצמה "באשר לא רק שהיא עצמה ביקשה את מינוי הבורר תחילה, ואף את החלפתו בהמשך – אלא שהיא פעלה כך בזמן שלטענתה (המוכחשת) היא יודעת שהמשיבה טרם סיימה את העבודות", ורק בהמשך "החליטה להפוך את עורה, להקשות ולא לשתף פעולה בהליך הבוררות, בנגוד להסכמות, לדין ולהחלטות הבורר". לטענת החברה היא סיימה את כל עבודות הפיתוח אליהן התחייבה, וכן מוסיפה החברה כי ההודעה על ביטול ההסכם לא נימסרה לה במועד שמצוין בהודעה (10.10.2021) אלא רק בחודש אוגוסט 2022, בחלוף כשנתיים ממינוי הבורר.

...

אשר על כן, הבקשה למתן צו מניעה זמני נדחית.

בין הצדדים נחתם ביום 29.7.2016 הסכם מייסדים/בעלי מניות של חברה "קופיה 26 בע"מ" (להלן: חברת קופיה), על רקע רצונם של הצדדים "לשתף פעולה בתחום הקמת מיפעל לקפה באזור תעשיה שער הנגב". בסעיף 19.1 נקבע כי "כל מחלוקת בין הצדדים להסכם זה או בינם לבין החברה בכל דבר ועניין הקשור לביצועו או פרושו של הסכם זה או מיסמכי ההיתאגדות של החברה, או בכל דבר ועניין הקשור בהיותם מנהלים או בעלי מניות בחברה, תובא להכרעתו של בורר דן יחיד שזהותו נקבעה מראש והנו הרב מרדכי יונה אדרת מניו יורק". בעקבות מחלוקות בין הצדדים בנוגע לשותפות בחברה, הגיש המשיב בחודש יוני 2021 תביעה לרב אדרת (להלן גם "הבורר") ל"סיום שתוף הפעולה העיסקי בין הצדדים" במסגרת חברת קופיה ולפצוי המשיב בגין נזקים שלטענתו נגרמו לו. במסגרת התביעה נתבקשו גם סעדים זמניים שונים.

לאחר הגשת תביעת המשיב לבורר ועוד בטרם נדונה תביעתו זו בהליך בוררות, הגיש המשיב לבית משפט זה, ביום 7.10.2021, בקשה למתן סעדים זמנים עד להכרעת הבורר במחלוקת שנפלה בין הצדדים בקשר לחברה (ת"א 16877-10-21; להלן: "ההליך הקודם").

באותה בקשה ביקש המשיב, בין היתר, להורות למבקש להמציא לו מסמכים שהתקבלו אצלו בקשר לחברת קופיה, ליתן צו מניעה שיאסור על המבקש לבצע פעילות בשם החברה ללא הסכמת המשיב, להורות על רישום הערה על מקרקעי החברה ולהציב שמירה ומצלמות על מקרקעי החברה.

כך פעל המבקש במקרה שלפנינו, כאשר בשלב ראשוני של הליך הבוררות (בסמוך לאחר שהבורר הודיע כי הוא מוכן לשמש כבורר ובטרם החל למעשה הליך הבוררות) הגיש בקשה להעברת הבורר מתפקידו לפי סעיף 11(1) לחוק, ולאחר שניתן פסק בוררות הגיש בקשה לביטול פסק הבוררות, היא הבקשה שבנידון, בגדרה הועלו גם הטענות שהובאו בבקשתו להעברת הבורר מתפקידו.

...

לסיכום - משקלן המצטבר של הנסיבות המפורטות לעיל, המקימות חשש שהרב אדרת אינו יכול לשמש כבורר אובייקטיבי ונטול פניות בסכסוך שבין הצדדים, בצירוף ההתנהלות בהליך הבוררות, מצדיקים ביטול פסק הבוררות בשל העילה הנזכרת בסעיף 24(10) לחוק ביחד עם העילה שסעיף 24(4) לחוק.

אין בידי לקבל את טענת המשיב כי יש לדחות את בקשת הביטול מכוח הסייג הקבוע בסעיף 26(א), שכן אין בידי לקבוע שלא נגרם עיוות דין לגופו של עניין, עת ההליך כולו התנהל במעמד צד אחד מבלי שקולו של המבקש נשמע ומבלי שהוצגו ראיותיו.

על יסוד כל האמור, אני מורה על ביטול פסק הבוררות מיום 17.2.2022 שניתן על ידי הרב מרדכי יונה אדרת.

המבקשת עותרת לצוו מניעה זמני שיאסור על המשיבות או מי מטעמן לבצע עסקה או דיספוזיציה כלשהיא בדירה מספר 20 (שאליה צמודים חניה 25 ומחסן 21), במקרקעין בגוש 6213 חלקה 845 ברחוב ליפסקי 9 תל אביב (להלן: "הדירה"), זאת עד להכרעה בבוררות בתביעה לאכיפת הסכם אופציה שנכרת בין המבקשת לבין משיבה 2 לגבי הדירה.

סכויי התביעה נוכח העובדה שמדובר בבקשה לסעד זמני מכוח סעיף 16 לחוק הבוררות שדן בסמכויות העזר שנתונות לבית המשפט להבטחת נהולו התקין של הליך הבוררות ולאור טענת המשיבות כי אין התכנות להליך הבוררות נוכח העובדה שהנושים המובטחים אינם צד להסכם הבוררות, בחינת סכויי התביעה מחייבת דיון הן בסכויי הבקשה למינוי בורר הן בסכויי התביעה גופה.

חרף זאת, תניית הבוררות שבהסכם האופציה לא בוטלה והיא עומדת בתוקפה.

...

המשיבות מבססות את טענתן ביחס לקשר שבין ההסכמים על העובדה שאושרה בחקירתה הנגדית של המבקשת כי בתחילה נערך הסכם אחד כולל ורק בעקבות ייעוץ מס, נערכו בסופו של דבר שני הסכמים (עמ' 4-3 לפרוטוקול והתכתבות במהלך המו"מ לפני חתימת ההסכמים שהוגשה וסומנה נ1 ו-נ/2).

עם זאת, בלשון ההסכמים שנחתמו בסופו של דבר לאחר משא ומתן שבמהלכו הצדדים היו מיוצגים על-ידי עורכי-דין, אין כל התייחסות לקשר שבין ההסכמים ולא נאמר בהם כי במקרה של מימוש האופציה, סכום החזר ההלוואה יתווסף על מחיר האופציה או כי במקרה של פירעון ההלוואה, הסכם האופציה פוקע.

כך גם לא ראיתי לקבל את טענת המשיבות כי יש לדחות את הבקשה לסעד זמני בשל אי צירופם של הנושים המובטחים שעלולים להיפגע מהסעד המבוקש, כמשיבים בבקשה.

תגובת המשיבים המשיבים טענו, בין היתר, כי המבקשת מנסה למנוע בירור המחלוקות בין הצדדים; כי טענותיה של המבקשת בדבר הסמכות הועלו רק לאחר קביעת הבורר כי שכר הטירחה יחול על המבקשת עד להכרעה בבוררות; כי אין הגיון משפטי וכלכלי בבקשת המבקשת להעביר חלקים מהסכסוך להכרעת שלושה בוררים שונים; כי גם לגוף המחלוקות, כעולה מכתבי הטענות, הנן מצויות בסמכות הבורר, בהתאם לסעיף 45 להסכם; כי המגמה בפסיקה, לאפשר טענות מסוג אלו הנוגעות לעצם סמכות הבורר לידון בבוררות, הנה בתום ההליך, בפניה בבקשה לביטול פסק הבוררות, ועוד.

בהקשר זה נפסק מפי כב' השופט ד' מינץ כי "... צד להליך בוררות המגיש בקשה לצוו מניעה לעיכוב הליכי בוררות נידרש לעמוד בנטל מוגבר לשכנע כי סכויי התביעה ומאזן הנוחות נוטים לזכותו, וכי למשקלם עוצמה ניכרת" (רע"א 1145/22 ח'זנה נ' חז'נה (9.3.2022).

...

שנית, לטעמי, צדק הבורר בהחלטתו לעניין סמכותו, ומקובלת עליי פרשנותו לסעיף הבוררות בהסכם.

לסיכום: הבקשה למתן צו מניעה זמני נדחית.

המבקשת תשלם למשיבים את הוצאות הבקשה בסך 4,000 ₪ בתוך 30 יום.