בקשה למניעת בוררות בשל העדר סמכות

כמו כן, סעיף 28 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 (להלן – חוק בית הדין לעבודה), קובע כי: "שום דבר בחוק זה לא יתפרש כאילו הוא בא למנוע מסירת ענין פלוני לבוררות; אולם אם נושא הבוררות היחיד היה ענין שיש בו לבית הדין סמכות ייחודית, יהיו לבית הדין סמכויות בית המשפט בבוררות וכן תהא לבית הדין סמכות ייחודית לידון בתובענה שעילתה בפסק של בוררות כאמור." על סמך הוראות אלו ובהתאם לסעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה נפסקה ההלכה, אשר טוענת המבקשת שיש להחיל בעיניינו, כי עת מדובר במחלוקת הנוגעת לזכויות קוגנטיות מתחום משפט העבודה, בית הדין לעבודה הוא בעל הסמכות הייחודית לידון בהן: "הלכה היא, כי סיכסוך הנוגע לזכויות עובד על-פי חוקי המגן אינו יכול להימסר להכרעת בורר. סעיף 3 לחוק הבוררות קובע, כי "אין תוקף להסכם בוררות בענין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים". זכויות המגן זכו להגנה קוגנטית מאת המחוקק על יסוד מדיניות סוציאלית המכוונת להגן על העובד, וברי כי אין להסכים עליהן ולשנותן, שאם לא כן - לא יוגן העובד מפני לחץ וניצול, וההגנה עליו תסוכל.

. טענה בדבר העדר סמכות צריך שתועלה בתום-לב. כלל זה של תום-לב חל גם במשפט העבודה ובדיני הבוררות, וגם כאן עשוי המבקש להיות מנוע מלבטל פסק בורר מטעמים של חוסר סמכות בורר אם לא העלה טענתו בעוד מועד, ואם דחיית טענתו לא תביא לעיוות דין (אוטולנגי בספרה הנ"ל [17], בעמ' 478).

...

קביעת הבורר הינה נהירה מנומקת ולא מצאנו מקום להורות על בטלות פסק הבוררות מכוח האמור.

נוכח האמור, נדחות בזאת גם טענות המבקשת לפיהן דין פסק הדין להתבטל מכוח הוראת סעיפים 24 (6) ו-(8) לחוק הבוררות.

נוכח האמור, לעיל דין כל טענות המבקשת לעניין בטלות פסק הבורר להידחות.

תגובת המבקש לבקשה היתמקדה בהעדר סמכות עניינית בשל תניית בוררות, הצורך בצרוף בעל דין דרוש - רשות מקרקעי ישראל (להלן- רמ"י), קיומה של זכות נוגדת יחידה, הכחשת היותו פולש, העידר סמכות לבקש צו לסילוק יד במקרקעי ציבור, העדר עילת תביעה וכן העידר תום לב וניקיון כפיים מצד המשיבה.

בבקשת רשות העירעור חזר המבקש על טענותיו בבית משפט קמא, לפיהן, בית משפט היה מנוע מלדון בבקשה לצוו מניעה כאשר קיימת תניית בוררות ייחודית.

...

להידחות.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

המבקש ישלם הוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 5,000 ש"ח. סכום זה יועבר מתוך הערבון שהופקד והיתרה תוחזר למבקש באמצעות ב"כ. ניתנה היום, כ"ה שבט תשפ"א, 07 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.

בפני בקשה של רשת "בורגרס-בר" למתן צו מניעה זמני שיורה למשיבים "להפסיק לאלתר ולהמנע מלעסוק, במישרין ו/או בעקיפין, במיזם ו/או בעסק המתחרה במבקשת ו/או במוצריה וזאת לתקופה של שנתיים. להמנע מלעשות כל שימוש בסודות המבקשת ו/או במתכוניה ו/או בנוסחות שיוצרו על ידה וכן להמנע מלעשות שימוש במוזכר בו פעל סניף הרשת של המבקשת בעשור האחרון (בחוב בעלי המלאכה, פינת החורש 31, נתיבות.

בהתאם להסכם הזיכיון (שהמבקשת כינתה במספר מקומות "הסכם הבוררות" משום מה) המשיבים הפעילו את הסניף שבנידון במשך 10 שנים עד ליום 16.5.20, כאשר עוד ביום 6.2.20 הם הודיעו שאין בכוונתם להמשיך את ההיתקשרות מעבר למועד זה. ביום 14.5.20 שלחה המבקשת אל המשיבים מכתב המאגד את ההנחיות והנהלים בקשר עם סגירת הסניף ובצוע גמר חשבון, בגדריו הופנו המשיבים להוראות הסכם הזיכיון בקשר עם התחייבות הזכיין לאי תחרות ולשמירה על סודיות.

בהקשר זה נטען גם להעדר סמכות עניינית של בית המשפט לידון בבקשה.

...

לטעמי, גם אם יקבע, כי המבקשת הציבה, לכל הפחות "שאלה רצינית שיש לדון בה" (רע"א 7139/96 טריגוב נ' טפחות בנק למשכנתאות, פ"ד נא(2)661), הרי שדין הבקשה להידחות מטעמים אחרים.

אין בידי לקבל את טענות המבקשת גם בענין זה. תקנה 363(א) לתקנות קובעת: "בית המשפט רשאי ליתן סעד זמני בטרם הוגשה תובענה, אם שוכנע כי הדבר מוצדק בנסיבות הענין, ובלבד שתוקפו של הצו יהיה מותנה בהגשת התובענה בתוך שבעה ימים ממועד מתן הצו או בתוך מועד אחר, שקבע בית המשפט מטעמים מיוחדים שיירשמו". במילים אחרות, התקנות מסמיכות את בית המשפט ליתן סעד זמני בטרם הגשת תובענה וזאת רק אם "שוכנע כי הדבר מוצדק בנסיבות הענין". הנסיבות העשויות להצדיק הגשת סעד זמני בטרם הגשת התביעה העיקרית, עניינן, ככלל, בדחיפות בהגשת הסעד הזמני מחד והעדר זמן להכנת התביעה העיקרית במקביל, מאידך.

לפיכך, הבקשה לסעד זמני נדחית.

התביעה הועברה למותב זה בהתאם להחלטה מיום 2.12.2020 מחמת העידר סמכות עניינית כאשר נקבע כי מותב זה ידון ביתר טענות הסף; היתיישנות ותניית בוררות.

במסגרת בקשה זו, טוען המושב כי יש להורות על סילוק התביעה שהגישה ליאת בהליך זה הן מחמת היתיישנות והן מהטעם כי קיימת תניית בוררות ועל כן יש להורות על עיכוב ההליך והפנייתו להכרעת בורר בהתאם לנקבע בתקנון המושב.

תקנה 40(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (המחליפה את תקנה 520 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984) מסמיכה את בית המשפט הדן בתיקים שבפניו לפי שיקול דעתו להורות על איחודם מטעמי יעול הליכים ומניעת תוצאות סותרות וכך נקבע: (א) בית המשפט רשאי להורות על איחוד הדיון בתובענה הנדונה לפניו עם תובענה התלויה ועומדת באותו בית משפט, אם סבר שיש בדבר כדי לייעל ולפשט את ההליכים או למניעת תוצאות סותרות; החל שופט אחר לידון בתובענה שמבקשים לאחדה, ניתן לאחדה רק בהסכמתו.

...

איני מקבלת את הטענה.

אשר לטענת התובעת, לפיה המושב לא הוכיח כי עשה את כל הדרוש לקיום הבוררות , וטענת המושב כי התובעת זנחה את טענתה להעברת הליך הפינוי לבוררות, אני סבורה כי שעה שכל צד טען לעיכוב בשל תנית בוררות בתביעתו של האחר, ומשקבעתי כי התביעות בעלות שאלות משותפות ויש לדון בהם במאוחד, די בכך כדי לדחות הדדית טענות אלה.

החלטתי לבאי כח הצדדים והצדדים שאינם מיוצגים.

לפנינו בקשת המבקשת לעיכוב דיון, בעיניינם של הצדדים, המתקיים לפני מוסד הבוררות והגישור של היתאחדות הכדורגל בישראל (להלן - מוסד הבוררות), מחמת העדר סמכות עניינית.

על כן, אין לפנינו בקשה לסעד זמני כלל ועיקר אלא בקשה לסעד הצהרתי לפי סעיף 28 חוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 (להלן- חוק בתי הדין לעבודה), הקובע בזו הלשון - "שום דבר בחוק זה לא יתפרש כאילו הוא בא למנוע מסירת ענין פלוני לבוררות; אולם אם נושא הבוררות היחיד היה ענין שיש בו לבית הדין סמכות ייחודית, יהיו לבית הדין סמכויות בית המשפט בבוררות וכן תהא לבית הדין סמכות ייחודית לידון בתובענה שעילתה בפסק של בוררות כאמור". אשר לטענה לפיה המבקשת לא תמכה את בקשתה הנוכחית בתצהיר וזאת בנגוד לסעיף 50 לתקנות, הגם שהצדק עם המשיב שכן הבקשה לא נתמכה בתצהיר, מקום בו טענות המבקשת הן משפטיות גרידא, לא מצאנו לנכון לסלק את בקשתה הנוכחית על הסף בגין האמור.

...

על כן, יש להורות על ביטול הבוררות ו/או על עיכובה וכן יש לבטל כל חיוב בהוצאות שהוטל על המבקשת על ידי הבורר עד לשלב זה. להלן עיקר טענות ב"כ המשיב: דין הבקשה להידחות על הסף שכן המבקשת לא צירפה לבקשתה התחייבות עצמית וזאת בניגוד לקבוע בסעיף 96(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התע"ט-2018 (להלן - התקנות) ואף לא תמכה בקשתה בתצהיר וזאת חרף סעיף 50 לתקנות.

(ראו סעיף 2(ב) לתקנון); וכן: "מבלי לגרוע מכל האמור לעיל, בכל סכסוך שבין קבוצות ו/או בין שחקנים ו/או בין מאמנים ו/או בין ממלאי תפקידים, בינם לבין עצמם ו/או בין כל אחד מן המנויים לעיל - לבין משנהו.." (ראו סעיף 2ז(1) לתקנון).

סוף דבר- דין הבקשה להתקבל ובהתאם לכך ניתן סעד הצהרתי שלפיו הסמכות העניינית הייחודית לדון בסכסוך שהוגש לפני המוסד לבוררות, ככל שזה נוגע למבקשת בלבד ולהוציא נושא הפגיעה הגופנית, מסורה לבית הדין לעבודה ולכן רשאי המשיב להגיש תביעה מתאימה לבית הדין למרות שהטוב ביותר יהיה אם שיכילו הצדדים לסיים את הסכסוך ביניהם בהסכמות ומחוץ לכותלי בית הדין.

הוצאות משפט - נוכח המחלוקת בין הצדדים לעניין הסמכות העניינית, והתביעות שמתנהלות לפני בית הדין הארצי לעבודה בעניין זה (בתיקים אחרים), החלטנו שלא לעשות צו להוצאות.