בקשה למינוי רופא מומחה בתחום מחלות זיהומיות

הצדדים הסכימו למינוי מומחה רפואי וד"ר אוריאל י. דרייפוס מונה כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין כאשר הוא נתבקש להשיב על השאלות המקובלות באשר לקשר סיבתי רפואי בין תנאי עבודתו של התובע, לבין המצב הקיים בכפות ידיו של התובע.

לטענת הנתבע, חוות דעתו של ד"ר דרייפוס הייתה לאקונית ולא מנומקת כאשר הוא לא היתייחס למחלות הרקע של התובע ולגורמי הסיכון הטמונים בו. לטענתו, משגם תשובותיו של ד"ר דרייפוס היו מיתחמקות הוא ביקש את פסילת המומחה ועל פי החלטת בית הדין מונה מומחה נוסף.

הנתבע מציין, כי הספרות אליה מפנה המומחה מתייחסת להתפתחות CTS בקרב עובדים בריאים, צעירים וללא מחלות רקע תוך היתעלמות ממכלול הגורמים הפנימיים הטמונים בתובע ואשר שוללים קשר בין תנאי עבודתו לבין הליקוי הרפואי שהתפתח אצלו בגיל מבוגר אחרי ששנים היה חולה במחלת סכרת לא מאוזנת אשר התפתחה לנוירופתיה סוכרתית מפושטת, עודף משקל, שינויים נווניים בעמוד שידרה צוארי עם עדות לפגיעה עצבית שורשית ופגיעה עצבית פריפרית כסיבוך של מחלה זיהומית ויראלית מסוג של שלבקת חוגרת.

הכרעה הלכה פסוקה היא כי - "אין המומחה-היועץ הרפואי בא במקום בית הדין לפסיקה. אך הפוסק הוא בית הדין וחוות-הדעת אינה באה אלא להדריך ולייעץ בתחום שאינו בידיעתו המקצועית של המשפטן, היינו בתחום ידיעתו המקצועית של הרופא. לפי שיטת המשפט בישראל חוות-דעת כזאת אף היא בבחינת ראיות ויש להתייחס אליה בהתאם לכך. השוני העקרי שבין חוות-דעת רפואית מטעם מומחה-יועץ רפואי הפועל מטעם בית-הדין לבין חוות-הדעת של רופא המעיד מטעם צד להתדיינות, הוא במשקל אשר בית-הדין ייחס לחוות הדעת. אך טבעי הדבר שבית-הדין ייחס משקל מיוחד לחוות-דעת המוגשת על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים". (דב"ע לו/0-8 סימון דוידוביץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז 374; הדגשה שלי י.א.ש.).

המומחה מסתמך על בדיקת רופא (פרופ' שגיא) בענין זה. המומחה מציין במפורש כי חשיפת התובע לפגיעה על דרך המקרוטראומה היתה קיימת עוד קודם למחלת הסכרת שבה לקה וכי עבודתו במשך 25 שנה, 5 ימים בשבוע למשך שעות ארוכות מידי יום, יש לה משקל משמעותי בגרימת הפגיעה בידי התובע.

...

בסיכומו של דבר, המומחה מציין את מחלותיו של התובע ואף נותן להן משקל מתאים.

לאור כל האמור, משלא מצאתי כל עילה לסטות מהאמור בחוות הדעת, מתקבלת חוות דעתו של ד"ר אבישר והנני קובעת, כי הפגיעה בידיו של התובע נובעת מתנאי עבודתו וכי יש להכיר בה כ"פגיעה בעבודה".

אשר על כן, התביעה מתקבלת.

בפניי בקשת רשות ערעור על החלטות בית משפט השלום בתל אביב (כבוד השופטת הבכירה יעל הניג) בת"א 37166-04-19 מיום 9.11.20, בה דחה את בקשתה של המבקשת ר.ב.א (להלן: "המבקשת") למינוי מומחים רפואיים בתחום האורתופדיה ובתחום הפסיכיאטריה (להלן: "החלטת המינוי" ו/או "ההחלטה הראשונה") ומיום 11.11.20, בה דחה את בקשתה לעיון חוזר בהחלטה הראשונה (להלן: "ההחלטה השנייה").

ביום 4.11.18 פונה המבקשת לקופת החולים, לרופא מומחה בתחום האורתופדי, ד"ר גפני ניר, אשר מציין בסיבת ההפנייה: "... כאבים בכף רגל שמאל מחודש מאי 2018. בספטמבר 2018 ניחבלה באותה כף רגל מדלת תא מטען של אוטובוס.". ובממצאים קובע: "רגישות באספקט דורסאלי לטרלי של כף הרגל. תנועות קרסול תקינות אבל כאובות בדורסיפלקסיה." ד"ר גפני מפנה את המבקשת ל- US קרסול וכף רגל ומפנה אותה לרכישת קרסולית אלסטית עם סלקון לקיבוע הקרסול.

ד"ר קדמי עמית, מומחה בתחום האורתופדיה מציין בבדיקתו את המבקשת מאותו היום כי: "בדיקת כתף רגישות בקדמת הכתף, ללא הגבלה בתנועה אולם יש כאב בקצוות התנועה, ללא דילדול שרירי. ספיד וגוב- מבחני תפס שליליים, NV שמור. קרסול שמאל: בדיקת קרסול מתהלכת ללא צליעה בחדר הבדיקה, רגישות קלה מעל פטישון לטראלי, טווחים מלאים, מלאות. ללא עדות לסימני זהום. תחושה מלאה. כוח גס תקין." ד"ר קדמי מפנה את המבקשת לצילום רנטגן של הכתף, למכון לפיזיוטרפיה, ל- US לקרסול ולרכישת הקרסולית לקיבוע הקרסול.

...

לכן מקובלת עליי מסקנתו של בית משפט קמא כי בתחום זה לא קמה ראשית ראיה למינוי מומחה.

בהקשר זה אין לי אלא להפנות לדבריו של כב' השופט זילברטל בעניין פלונית הקובע: " כידוע, הפרקטיקה הנוהגת במרבית המקרים היא הטלת מימון הביניים על המבטחת-הנתבעת. פרקטיקה זו מבוססת על שיקולים מעשיים ועקרוניים כאחד: ראשית, היכולת של חברות הביטוח לממן את המומחה עולה בדרך כלל על זו של הנפגע, וענייננו, כידוע במצבים של אחריות מוחלטת; שנית, חיוב הנתבע במימון חוות הדעת, ולו כמימון ביניים, עלול לסכל את זכות הגישה שלו לערכאות, רק בשל חסרון כיס; שלישית, חיוב המבטחת חוסך את הצורך לערוך בירור עובדתי בדבר יכולתו של הנפגע לממן את המומחה; רביעית, עניין לנו עם מי שנפגעו בגופם ולעיתים קרובות גם ביכולת ההשתכרות שלהם. חמישית, לעיתים התובע זקוק לזמן כדי לגייס את הסכום הנדרש והדבר מעכב את ההליך. לכל האמור לעיל יש להוסיף, כי בדרך כלל אין בהטלת מימון הביניים על המבטחת כדי להעמידה בסיכון של חוסר אפשרות להחזיר לה את ההוצאה במקרה שבסופו של יום יחויב התובע לשאת בשכר המומחה. זאת, נוכח האפשרות, הקיימת בדרך כלל, לקזז את ההוצאה האמורה מהפיצוי שייפסק לתובע. אכן, כאשר כבר בשלב מינוי המומחה קיים ספק של ממש שמא לתובע לא נגרמה כל נכות בתחום בו מתבקש המינוי, שמדובר ב"מתחזה" או במי שפעל בחוסר תום-לב, שאין קשר סיבתי בין נכותו לבין התאונה, או שכלל לא מדובר בתאונת דרכים, וכיוצא באלה מצבים, או אז יש מקום לשקול להטיל על הנפגע לשאת במימון הביניים של שכר המומחה.

סוף דבר מצאתי לדון בבקשה כבערעור ולקבלה בחלקה.

המבקש הוסיף כי מטרת המסמך היא טיפולית, והוא נערך ע"י מומחית מחלות זיהומיות בעלת שם עולמי, אשר בתי המשפט נוהגים למנותה באופן תדיר.

כך מצאנו ברע"א 5638/05 מגדל נ' שמור (1996) (להלן – עניין שמור)- "לעיתים קל לקבוע מה נחשב לחוות דעת. לעיתים יש קושי לתחום את קו הגבול בין תאור טפולי אותנטי לבין חוות דעת. כל דיאגנוזה היא - במידה מסוימת חוות דעת ואין טפול ללא קביעת דיאגנוזה..." (וראו בדומה - רמ"ש 27474-12-14 - י' נ' י' (2015)), בהחלטתי בת.א (מחוזי – מרכז) 29885-08-14 א.מ ואח' נ. קרנית (2015) ציינתי , בין השאר, כי – "...על בית המשפט לשקול האם האבחנות והערכות שנכללו במסמך חרגו ממה שהיה דרוש לצורך סיכום הטיפול וכן האם ועד כמה עשויות האבחנות והערכות שבמסמך לפגוע באי תלותו של המומחה ולהשפיע על חוות דעתו..." אין מחלוקת כי מותר וחובה להגיש למומחה אישור על הטיפול הרפואי שניתן לנפגע, התרופות שקבל ועובדת ביקורו אצל הרופא, מנגד הסקת מסקנות לגבי עתידו של הנפגע היא בבחינת חוות דעת רפואית אשר נאסר למוסרה למומחה בית המשפט (ת"א (ת"א) 2730/83 סיני נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ (1983)) בצד זה נפסק ע"י כב' השופט א' ריבלין ברע"א 9646/03 סולימן נ' קיפמן, (2004) (להלן – עניין סולימן) כי - "הצורך להביא בפני המומחה שנתמנה נתונים חיוניים, מחייב לעיתים הגמשה ביישום ההוראה", כן נקבע שבמקרים שבהם מדובר במסמך שנערך על-ידי גוף בלתי תלוי בבעלי הדין, לא ביוזמתם של בעלי הדין ואשר משקף שלב טבעי של הטיפול הרפואי, כבעניינינו, "עשוי קנה המידה האובייקטיבי הכלול במסמכים לגבור על חיווי הדיעה המצוי בהם, באופן שיהא במסמכים כדי לסייע למומחה בהחלטתו ולא יהא בהם כדי לפגוע בשקול דעתו העצמאי" עוד נפסק בעיניין שמור הנ"ל כי - "אין לפסול מסמכים שבהם, בנוסף לקביעת האיבחון, מסיק הרופא את המסקנה הטיפולית המתאימה בעיניו, הגם שניתן לראות בה מעין חוות-דעת. זה דרכו של טפול, שלצורך קביעתו על הרופא לערוך בדיקות, להסיק מסקנות ולגבש עמדה לגבי מהות המחלה ומהות הטיפול " ובהמשך נקבע באותו עניין – "לא כל חומר שאיננו רפואי צריך עקרונית להפסל ולא כל חומר רפואי צריך לקבל הכשר" (וראו : יצחק אנגלרד, פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, , מהדורה רביעית עמ' 489 פסקה 599).

המסמך אינו מהוה סיכום טפול ואין בו מסקנות טיפוליות או הנחיות טיפוליות אלא אך ורק הבעת עמדה לעניין הקשר הסיבתי שבין מחלתו של המבקש לבין תאונת הדרכים שעבר וכאן יש להוסיף ולזכור כי פר' יהב היא מומחית למחלות זיהומיות ואינה עוסקת בתחום הראומטולגיה אשר בעיניינו נידרשת חוות הדעת.

...

(ראה: החלטתי בת"א 54549-11-13 הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' מזל עובדיה (12.6.15)) .

כך מצאנו בספרו הנזכר של ריבלין, בעמ' 665 – "אין די בכך שבמסמך רפואי מצויים גם אלמנטים של חוות דעת כדי להביא לכלל מסקנה שהמסמך כולו הוא בגדר חוות דעת שהצגתה בפני מומחה אסורה על בית המשפט לשקול שתי שאלות בבואו להכריע בגורל המסמך: האחת, אם האבחנות וההערכות שנכללו במסמך חרגו ממה שהיה דרוש לצורך סיכום הטיפול, והשנייה, אם ועד כמה עשויות האבחנות והערכות שבמסמך לפגוע באי תלותו של המומחה ולהשפיע על חוות דעתו" (וראו גם – ת"א (ת"א) 1238/90 הסנה חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' גלית כהן (1990)).

סוף דבר – הבקשה נדחית.

התובעת ביקשה מינוי מומחים רפואיים.

לאור מסמכים אלה הוריתי על מינוי המומחה ד"ר הלל סאבין כמומחה מטעם בית המשפט ליתן חוות דעתו בתחום הראומטולוגיה.

מומחה בית המשפט קובע כי מחלת הפיברומיאלגיה מאובחנת באנשים הסובלים מכאב מפושט לפחות 3 חודשים במערכת שריר שלד ואינם סובלים ממחלת מפרקים דלקתית, מחלה זיהומית או מחלה ממארת.

בהמשך קובע השופט: "זאת ועוד, באשר לאיבחון המאוחר של התובעת כחולה בפיברומיאלגיה ביום 24/2/04 הסביר פרופ' אהרנפלד כי הסיבה לכך נטועה בחוסר ידע של רופאים שאינם מתמחים בתחום ועל כן אינם יודעים לאבחן את המחלה. התוצאה הנה כי חולים מסוג זה מסתובבים זמן רב בין רופאים שונים ומבצעים בדיקות רבות עד שמופנים לריאומטולוג שעולה על הבעיה וזאת למרות שהסימפטומים הופיעו בטווח הזמן הקושר לטראומה." שוב, מקרה בו התסמינים מופיעים בסמוך לתאונה בשונה מהאבחנה עצמה המגיעה במועד מאוחר יותר.

...

לאור המפורט לעיל, סבורני שהתובעת לא הצליחה לסתור קביעות מומחה בית המשפט ויש לקבלן.

ביום 20.3.21 מונה פרופ' יוסף שנקר ע"י ביה"ד כרופא מומחה בתחום הגניקולוגיה והמיילדות (להלן – המומחה).

רמות גבוהות עלולות להופיע אצל חולים הסובלים ממחלת כבד, אנמיה המוליטית (Hemolytic anemia), זהום, התקף לב, כויות חמורות, ונזק לשריר.

התובעת הגישה ביום 29.4.21 בקשה למינוי מומחה נוסף וצירפה מסמכים לעיון ביה"ד. הנתבע היתנגד למינוי מומחה נוסף אולם הסכים להעברת המסמכים למומחה תוך הפניית שאלת הבהרה האם לנוכח המסמכים יש מקום לשינוי חוות הדעת ואישור גמלת שמירת הריון.

...

אין בידינו לקבל את טענות התובעת ונפרט.

מדובר באבחנה רפואית ולא מצאנו כל הצדקה לסטות ממנה.

בנסיבות אלו מצאנו לקבל את חוות הדעת של המומחה מטעם ביה"ד. סוף דבר: התביעה נדחית.