בקשה למינוי מומחים רפואיים או היתר להבאת ראיות סותרות בתביעת נזקי גוף

בגדרה של התובענה מושא הבקשה שלפניי, הגיש המבקש נגד המשיבות - תביעה כספית בעילה נזיקית, שעניינה בנזקי גוף אשר נגרמו לו לטענתו בתאונת דרכים מיום 9.3.21 (להלן - "התאונה").

מנגד, טענה המשיבה, כי בית המשפט דן זה מכבר בבקשה למינוי מומחים ואף דחה את הבקשה ביום 19/1/23 (החלטת כב' הרשמת חני ברוך אלון) למינוי מומחה בתחום הכאב, שכן אף קביעה "שלילית" לפיה אין נכות בתחום הכאב, היא קביעה רפואית של ועדת המל"ל. לפיכך, לא ניתן לערער על החלטה זו או להגיש לגביה בקשה להבאת ראיות לסתור, שכן המדובר בקביעה שלילית ולא קביעה חיובית.

דיון והכרעה המסגרת הנורמאטיבית המסגרת הנורמאטיבית הרלוואנטית בהיבט החקיקתי הוא ס' 6 ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, המורה כדלקמן: "נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו." בהיבט הפסיקתי נקבע כי: "...הבאת ראיות לסתור מיועדת כאמור למקרים חריגים ומטעמים מיוחדים, ואינה מסלול עוקף של ערכאת ערעור על קביעת הועדה הרפואית והמקצועית של המל"ל... אנו נדרשים, איפוא, לשניים – האחד, העידר הבאת עובדות רלבאנטיות לפני הוועדה או שינוי מצב מהותי מעת ביצוע בדיקתה והשני, היותן של עובדות אלו מהותיות באופן שבהכרח היו מביאות לתוצאה שונה..." (רע"א 28574-02-18 י. א נ' מנורה חברה לבטוח בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 21.3.18) עוד נקבע, כי: "... יש להתיר להביא ראיות לסתור רק אם ראוי הדבר למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שיירשמו. נוסח זה מצביע על כך, שהתרת הבאת ראיות לסתור מיועדת למקרים מיוחדים וחריגים בלבד... אך מה שחשוב להדגיש הוא, שרק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן יותר הדבר. ... לא די בעובדה שיש מומחה רפואי או מומחים רפואיים הסוברים אחרת משסבורה הייתה הועדה הרפואית, אפילו אם הפער בין מה שסבורה הועדה הרפואית לבין מה שסוברים המומחים הרפואיים הנו גדול. ... אם בכל מקרה של קביעה שונה על-ידי מומחה רפואי מזו שקבעה הועדה הרפואית ניתן היה להביא ראיות לסתור - כל מטרת חקיקתו של סעיף 6ב לחסוך את הצורך בהבאת ראיות רפואיות לעניין נכותו של הנפגע הייתה נימצאת מסוכלת. אכן, פסיקתו העקבית של בית-משפט זה היא שיש למעט במתן רשות להביא ראיות לסתור על-פי הסיפא של סעיף 6ב ולצמצם את ההיתר למקרים נדירים בלבד". (ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה עבדול אחמד, מה(4) 077 (ניתן ביום 24.7.91).

...

טענות הצדדים במסגרת הבקשה טען המבקש, כי בוועדה הרפואית של המל"ל - לא נכח רופא מומחה בתחום הכאב; לא הוצגו בפני הוועדה מסמכים בתחום הכאב ; לא פורטו הטיפולים שעובר התובע ; התובע לא נבדק ע"י מומחי הוועדה בתחום הכאב ובסופו של דבר אין כל נימוק או התייחסות של הוועדה בתחום זה. כך גם ביחס לוועדת הערר.

אוסיף, כי מסקנה זו של ועדת הערר, עולה גם בקנה אחד עם השבר אשר נגרם לתובע כתוצאה מהתאונה בחוליה D12המצויה בע"ש הגבי (קרי לא בע"ש צווארי ולא בע"ש מתני) לגביו נקבעו לתובע 5% נכות לצמיתות לפי סעיף ליקוי 37(8)(א), לאחר ששבר זה נרפא באופן תקין.

סוף דבר מן המקובץ לעיל, הגעתי לכלל מסקנה - כי דין הבקשה להידחות ולפיכך, אני מורה על דחיית הבקשה.

משהגעתי לכלל מסקנה כאמור, אני מורה על הגשת תחשיבי נזק כדלקמן: התובע יגיש תחשיב נזק עד ליום 14/6/23.

התובענה הוגשה לבית המשפט על פי חוק הפיצויים, ובד בבד הוגשה בקשה למתן היתר להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל ולמנות מומחים בתחום הפסיכיאטריה והריאומטלוגיה לצורך בחינת שיעור נכותה של התובעת כתוצאה מן התאונה.

אפילו לא הייתה מוצגת בפני הועדה חוות דעת מומחה המצביעה על פער בין הנכות שנקבעה לה לזו שקבע המל"ל, וכזו הייתה מוצגת לראשונה במסגרת הבקשה, כבר נקבע כי פער בין חוות דעת של מומחה לבין קביעת המל"ל אינו מוכר כטעם מיוחד המצדיק מתן היתר להבאת ראיות לסתור, שאם לא כן, נמצא כי עומדת לתובע לעולם הזכות לנהל שני הליכים במקביל, ומקום שקביעת המל"ל אינה נוחה לנפגע, תהווה חוות הדעת מטעם מומחה בית המשפט היא לכשעצמה טעם מספק לסתירת דרגת הנכות על פי דין ובכך תעוקר מתוכן מטרת ההכרה בנכות על פי דין לצורך ניהול הליך בתביעת הניזוק כנגד המזיק, וראו ע"א 5779/90 הפניקס נ' טיארה (מיום 21.7.91) בפיסקה 4 מפי כב' השופט אור): "אך מה שחשוב להדגיש הוא, שרק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן יותר הדבר. כדי שיותר להביא ראיות לסתור, לא די בעובדה שיש מומחה רפואי או מומחים רפואיים הסוברים אחרת משסבורה הייתה הועדה הרפואית, אפילו אם הפער בין מה שסבורה הועדה הרפואית לבין מה שסוברים המומחים הרפואיים הנו גדול. כל המצוי בנושא זה של תביעות על ניזקי גוף יודע, עד כמה מקובלת ונפוצה המחלוקת בין מומחים רפואיים, ועד כמה אין קושי למצוא חוות-דעת שתהיה שונה ממסקנות הועדה הרפואית. אם בכל מקרה של קביעה שונה על-ידי מומחה רפואי מזו שקבעה הועדה הרפואית ניתן היה להביא ראיות לסתור - כל מטרת חקיקתו של סעיף 6ב לחסוך את הצורך בהבאת ראיות רפואיות לעניין נכותו של הנפגע הייתה נימצאת מסוכלת. אכן, פסיקתו העקבית של בית-משפט זה היא שיש למעט במתן רשות להביא ראיות לסתור על-פי הסיפא של סעיף 6ב ולצמצם את ההיתר למקרים נדירים בלבד (ראה ר"ע 634/85 [1] ר"ע 641/85 [2]; ר"ע 721/85 [3]; ע"א 516/86, ר"ע 309/86 [4], בעת".711) .

...

התיקון לתוספת גם טענתה השנייה של התובעת, לפיה הוספת התיקון לתוספת לכשעצמו מהווה טעם לקבלת הבקשה, נדחית על ידי.

על אף האמור, מצאה הוועדה לדחות את הטענות האמורות וקבעה כי למצבה האמור של התובעת בתחום הראומטולוגי קיימת השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי או התנועות, העמידה את נכותה בשיעור 10% והתיקון שבתוספת אינו יכול לשנות מקביעה זו. לאור האמור לעיל אני קובעת כי טענות התובעת בהקשר זה אינן אלא ערעור על החלטת וועדות המל"ל ואינן באות בגדר החריגים המצדיקים להיעתר לבקשה.

סוף דבר התוצאה היא שבהיעדר טעם מיוחד וחריג, אני דוחה את הבקשה למתן ראיות לסתור וההליך יתנהל על פי קביעת המל"ל בהתאם לסעיף 6ב לחוק הפיצויים.

בגדרה של התובענה מושא הבקשה שלפניי, הגיש התובע נגד הנתבעת - תביעה כספית בעילה נזיקית, שעניינה בנזקי גוף אשר נגרמו לו לטענתו - כנהג משאית, בתאונת דרכים מיום 25.1.19 (להלן - "התאונה") בעת שירד במדריגות המשאית, נפל ונפגע בברך שמאל.

טענות הצדדים במסגרת הבקשה מיום 1/1/23 - טען התובע כי - בועדה הרפואית של המל"ל - לא נכח רופא מומחה בתחום הבירכיים; לא הוצגו בפני הועדה מסמכים מלוא המסמכים ; ראוי ונכון לחתור לעבר גילוי האמת ; הועדה היתעלמה מדרישתו למינוי רופא מומחה בתחום הבירכיים ; נכותו נקבעה לפי "סעיף סל" ; הועדה היתעלמה מקרעים רבים נוספים ; מכלול הטעמים מלמד על קפוח שדי בו כדי להתיר הבאת ראיות לסתור; נפלו פגמים מהותיים בהליך קביעת נכותו של התובע ; כל האמור מעורר תחושת אי נוחות מחמת שיש בדברים הללו משום הפרת כללי הצדק הטבעי ולפיכך, מטעמים של צדק ובירור האמת, נכון וראוי להעתר לבקשה ולהשית את שכרו של האורתופד המומחה בתחום הבירכיים – על הנתבעת.

דיון והכרעה המסגרת הנורמאטיבית המסגרת הנורמאטיבית הרלוואנטית בהיבט החקיקתי הוא ס' 6ב לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, המורה כדלקמן: "נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו." בהיבט הפסיקתי נקבע כי: "...הבאת ראיות לסתור מיועדת כאמור למקרים חריגים ומטעמים מיוחדים, ואינה מסלול עוקף של ערכאת ערעור על קביעת הועדה הרפואית והמקצועית של המל"ל... אנו נדרשים, איפוא, לשניים – האחד, העידר הבאת עובדות רלבאנטיות לפני הוועדה או שינוי מצב מהותי מעת ביצוע בדיקתה והשני, היותן של עובדות אלו מהותיות באופן שבהכרח היו מביאות לתוצאה שונה..." (רע"א 28574-02-18 י. א נ' מנורה חברה לבטוח בע"מ (לא פורסם, ניתן ביום 21.3.18) עוד נקבע, כי: "... יש להתיר להביא ראיות לסתור רק אם ראוי הדבר למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שיירשמו. נוסח זה מצביע על כך, שהתרת הבאת ראיות לסתור מיועדת למקרים מיוחדים וחריגים בלבד... אך מה שחשוב להדגיש הוא, שרק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן יותר הדבר. ... לא די בעובדה שיש מומחה רפואי או מומחים רפואיים הסוברים אחרת משסבורה הייתה הועדה הרפואית, אפילו אם הפער בין מה שסבורה הועדה הרפואית לבין מה שסוברים המומחים הרפואיים הנו גדול. ... אם בכל מקרה של קביעה שונה על-ידי מומחה רפואי מזו שקבעה הועדה הרפואית ניתן היה להביא ראיות לסתור - כל מטרת חקיקתו של סעיף 6ב לחסוך את הצורך בהבאת ראיות רפואיות לעניין נכותו של הנפגע הייתה נימצאת מסוכלת. אכן, פסיקתו העקבית של בית-משפט זה היא שיש למעט במתן רשות להביא ראיות לסתור על-פי הסיפא של סעיף 6ב ולצמצם את ההיתר למקרים נדירים בלבד". (ע"א 5779/90 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה עבדול אחמד, מה(4) 077 (ניתן ביום 24.7.91).

...

טענות הצדדים במסגרת הבקשה מיום 1/1/23 - טען התובע כי - בוועדה הרפואית של המל"ל - לא נכח רופא מומחה בתחום הברכיים; לא הוצגו בפני הוועדה מסמכים מלוא המסמכים ; ראוי ונכון לחתור לעבר גילוי האמת ; הוועדה התעלמה מדרישתו למינוי רופא מומחה בתחום הברכיים ; נכותו נקבעה לפי "סעיף סל" ; הוועדה התעלמה מקרעים רבים נוספים ; מכלול הטעמים מלמד על קיפוח שדי בו כדי להתיר הבאת ראיות לסתור; נפלו פגמים מהותיים בהליך קביעת נכותו של התובע ; כל האמור מעורר תחושת אי נוחות מחמת שיש בדברים הללו משום הפרת כללי הצדק הטבעי ולפיכך, מטעמים של צדק ובירור האמת, נכון וראוי להיעתר לבקשה ולהשית את שכרו של האורתופד המומחה בתחום הברכיים – על הנתבעת.

אוסיף, כי מסקנה זו של ועדת הערר, עולה גם בקנה אחד עם תוצאות הבדיקה לאחר הניתוח.

סוף דבר מן המקובץ לעיל, הגעתי לכלל מסקנה - כי דין הבקשה להידחות ואני מורה אמור.

משהגעתי לכלל מסקנה כאמור, אני מורה על הגשת תחשיבי נזק כדלקמן: התובע יגיש תחשיב נזק בתוך 45 יום.

לפניי בקשת התובע למתן היתר להבאת ראיות לסתור את קביעת הועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") בהתאם לסעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים").

משעה שהתובע פעל בשני הליכים במקביל לקביעת נכות, ונקבעה דרגת נכות במל"ל טרם לקביעת המומחה ואפילו טרם למינוי המומחה, אין הוא רשאי להלך בין המסלולים על פי בחירתו, ובודאי שלא ניתן לאפשר לו לעשות כן על דרך של מתן היתר להבאת ראיות לסתור.

פער בין חוות דעת של מומחה לבין קביעת המל"ל לא הוכר כטעם מיוחד המצדיק מתן היתר להבאת ראיות לסתור, שאם לא כן, נמצא כי עומדת לתובע לעולם הזכות לנהל שני הליכים במקביל, ומקום שקביעת המל"ל אינה נוחה לנפגע, תהווה חוות הדעת מטעם מומחה בית המשפט היא לכשעצמה טעם מספק לסתירת דרגת הנכות על פי דין ובכך תעוקר מתוכן מטרת ההכרה בנכות על פי דין לצורך ניהול הליך בתביעת הניזוק כנגד המזיק, וראו ע"א 5779/90 הפניקס נ' טיארה (מיום 21.7.91) בפיסקה 4 מפי כב' השופט אור): "אך מה שחשוב להדגיש הוא, שרק במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן יותר הדבר. כדי שיותר להביא ראיות לסתור, לא די בעובדה שיש מומחה רפואי או מומחים רפואיים הסוברים אחרת משסבורה הייתה הועדה הרפואית, אפילו אם הפער בין מה שסבורה הועדה הרפואית לבין מה שסוברים המומחים הרפואיים הנו גדול. כל המצוי בנושא זה של תביעות על ניזקי גוף יודע, עד כמה מקובלת ונפוצה המחלוקת בין מומחים רפואיים, ועד כמה אין קושי למצוא חוות-דעת שתהיה שונה ממסקנות הועדה הרפואית. אם בכל מקרה של קביעה שונה על-ידי מומחה רפואי מזו שקבעה הועדה הרפואית ניתן היה להביא ראיות לסתור - כל מטרת חקיקתו של סעיף 6ב לחסוך את הצורך בהבאת ראיות רפואיות לעניין נכותו של הנפגע הייתה נימצאת מסוכלת. אכן, פסיקתו העקבית של בית-משפט זה היא שיש למעט במתן רשות להביא ראיות לסתור על-פי הסיפא של סעיף 6ב ולצמצם את ההיתר למקרים נדירים בלבד (ראה ר"ע 634/85 [1] ר"ע 641/85 [2]; ר"ע 721/85 [3]; ע"א 516/86, ר"ע 309/86 [4], בעת".711) .

...

אין בידי לקבל טענה זו. כעולה מנספח 4 לתחשיב הנזק מטעם התובע, התובע הגיש לראשונה תביעה לקביעת דרגת נכות בגין התאונה הראשונה כתוצאה מפגיעה בעבודה נכות ביום 30.1.2020 ועל פי האישור שצורף גם כנספח 2 לבקשה דרגת נכותו היציבה בשיעור 0% נקבעה מיום 6.2.2020.

אשר לטענת התובע כי הנתבעת לא פעלה כנגד מינוי המומחים מטעם בית המשפט, אפילו אניח שהתובע פעל בתום לב ולא הסתיר את קביעת המל"ל בעניינו, אני מקבלת את טענת הנתבעת כי מדובר בהסכמה שניתנה אם לא בשל הטעייה, לכל הפחות בטעות לא סביר, כי לו הייתה הנתבעת ערה לקביעה לפיה לא נותרה לתובע נכות כתוצאה מהתאונות, הייתה נמנעת מהבאת מידע זה בפני הבית המשפט בתגובתה לבקשה למינוי מומחים.

מכל מקום, אין בהסכמה זו כדי לאפשר לתובע להחליף מסלול כאמור, וראו לעניין זה תא (י-ם) 12815/04 אבינועם בני משה נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ. אשר על כן, אני דוחה את הבקשה למתן ראיות לסתור וההליך יתנהל על פי קביעת המל"ל בהתאם לסעיף 6ב לחוק הפיצויים ביחס לשתי התאונות.

לפניי בקשת המבקש (להלן: "התובע") למנות לו מומחים רפואיים מטעם בית המשפט בתחומי הראומטולוגיה והפסיכיאטריה, או לחילופין, להתיר לו להביא ראיות לסתור את קביעת המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") בתיק זה. רקע מדובר בתביעה בגין ניזקי גוף כתוצאה מתאונת דרכים, המתנהלת בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה- 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

התובע הגיש בקשה אחת כוללת, בה ביקש מינוי מומחים רפואיים או לחילופין בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל בדרך של מינוי מומחים רפואיים מטעם בית המשפט בתחומים בהם המל"ל לא דן. התובע לא פירט בבקשתו מהי הדרך הנכונה לטעמו.

...

לאור כל האמור, טוענת הנתבעת כי יש לדחות את בקשת התובע למינוי המומחים.

נוכח האמור, ומאחר שדרכו היחידה של התובע להוכיח את מצבו היא בדרך של מינוי מומחה מטעם בית המשפט, אני מקבלת את בקשתו למינוי מומחה בתחום הראומטולוגי.

לפיכך, הבקשה למינוי פסיכיאטר נדחית.

סיכום בקשת התובע מתקבלת באופן חלקי, כאמור.