בקשה למינוי מומחה רפואי נוירו-פסיכיאטרי והשתת עלות על הנתבעת

חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירו פסיכיאטריה לבקשת התובע ונוכח הפער בין חוות הדעת הרפואיות שהגישו הצדדים, מונה על פי ההחלטה מיום 10.1.15, ד"ר רון פלד כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הנוירו פסיכיאטריה (להלן: ד"ר פלד), אשר קבע בחוות דעתו מיום 3.7.15 כי הוא סבור שהכוויות שנגרמו לתובע בארוע הן תוצאה של ניסיון אובדני על ידי הצתה עצמית, כהמשך לניסיונות אובדניים קודמים בחודשים שלפני הארוע.

בהחלטה מיום 23.11.15 קבעה כב' השופטת אוסילה אבו אסעד, כי בדיעבד, לאחר הגשת חוות הדעת, התברר כי אין למומחה את ההכשרה המתאימה לצורך מתן חוות דעת בתחום הנוירו פסיכיאטרי אלא בתחום הנורולוגי בלבד ועל כן יש מקום למינוי מומחה אחר תחתיו.

באשר לחריג הראשון – הנתבעת מפנה לפרק ג' לפוליסות, שכותרתו "סייגים לחובת המבטח", הקובע כך: "ביטוח זה אינו מכסה מקרי ביטוח שנגרמו למבוטח על ידי או כתוצאה מאחד או יותר מאירועים אלה: 1. איבוד לדעת או ניסיון לכך, טירוף הדעת... חבלה גופנית שהמבוטח גרם לעצמו במתכוון..." ברם, הנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי מעשיו של התובע עונים להגדרת "איבוד לדעת או ניסיון לכך" או "טירוף הדעת". ראשית, מעיון בפוליסות עולה כי הן אינן מגדירות מונחים אלה.

ההנחיות אותן מוציא המפקח מכוח סמכותו האמורה אומצו בפסיקת בית המשפט כבעלות תוקף (ראו רע"א 2121/14 אליהו חברה לביטוח נ' אייש (2014) בפיסקה 9; ראו גם רע"א 10641/05 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אסולין בפיסקה 5, אך גם הערתה של כבוד השופטת חיות ברע"א 3735/14 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' קסליו ארועים בע"מ (2014) בפיסקה 8).

לא יכולה להיות מחלוקת, כי הנתבעת ידעה לראשונה, כי התובע היה במועד קרות הארוע שרוי במצב היתנהגותי פסיכוטי שבא לדי ביטוי בשיפוט מציאות לקוי, תובנה עצמית לקויה ומודעות לקויה למעשיו וכי מצב זה קשור למצב רפואי קודם (עובר למועד הארוע), רק לאחר קבלת חוות דעתו של מומחה בית המשפט.

לסיכום, הנני דוחה את טענת התובע, ולפיה יש לאסור על הנתבעת לטעון להעדר כסוי בטוחי, בשל מצב רפואי קודם.

...

התובע גורס, כי יש לדחות את כל טענות הנתבעת ומסיבה זו בלבד, למעט הטענה, כי המדובר בניסיון אובדני, טענה שכן העלתה הנתבעת בהזדמנות הראשונה, ודינה להידחות לגופא.

לסיכום זכאי התובע לפיצוי בגין פוליסה ג' בסך 23,776 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה מיום 22.06.06 ועד התשלום המלא בפועל.

סוף דבר על יסוד האמור לעיל, הריני מקבל את התביעה באופן חלקי ומורה לנתבעת לשלם לתובע כדלקמן: א. סך של 22,800 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה, בהתאם לאמור בסעיף 3 לפרק ה בפוליסה ב'.

כן תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 11,500 ₪ כולל מע"מ, וזאת תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

כן, נטען כי היה על הנתבעת לדאוג לניהול המהלך בצורה סבירה ראויה ואנושית, ובתוך כך להסתייע באנשי מיקצוע מתחום רפואת הנפש ולצפות את הסכנה שטומן בחובו הליך הפיטורים שנוהל ללא כל הכנה סבירה ומתאימה מצידה.

כן, בקשה הנתבעת לטעון כי הליך צמצומים כשלעצמו אינו הליך פשוט למעורבים בו, אולם בנסיבות העניין, מדובר היה בהליך לגיטימי אשר נעשה בהתאם לצרכי החברה ולשינוי האירגוני הנידרש.

ככל שהתובע סובל כיום מאיבוד זכרון או מכל בעיה קוגניטיבית אחרת ו/או נוירולוגית ו/או פסיכיאטרית ו/או רפואית אחרת, מקורם במצבו הרפואי הבסיסי אשר קדם לארוע נשוא התביעה, וללא קשר אליו ולא מיתקיים בין המצב הרפואי של התובע דהיום לבין מעשה ו/או מחדל המיוחס לנתבעת כל קשר סיבתי.

מסקנת מומחה הנתבעת הייתה שלנוכח הקשיים האמורים לדעת האם התובע סובל מדיסתימיה הגורמת לנכות, הוא מעריך למען הספק את נכותו בשיעור 10% לפי סעיף 34(ב)(2) לתקנות המל"ל. הוריתי בהמשך להסכמת הצדדים על מינויו של פרופ' משה קוטלר כמומחה מטעם בית המשפט.

היתרשמות מומחה בית המשפט, הייתה כי בעיניינו של התובע מדובר בתמונה נפשית מורכבת ביותר הכוללת את הבאים: (1) פרה-דיספוזיציה אישיותית בעייתית ומורכבת ביותר, כפי שבא לידי ביטוי גם במהלך שרותו הצבאי; (2) תגובה למצב דחק של פיטורים מהעבודה, אך כיום ללא עדויות להפרעת דחק בתר-חבלתית; (3) מימצאי הבדיקה הפסיכו-דיאגנוסטית, כמו גם הנוירו-פסיכולוגית, על פיהם קיימת האדרה ואף הגזמה בתאור מצבו ותלונותיו.

כן, ציין המומחה כי נוכח תיפקודו הירוד של התובע הוא זקוק לשקום הולם על ידי המל"ל והמשך טפול פסיכיאטרי ופסיכולוגי במסגרת הנוכחית ללא עלות נוספת.

השאלה היא אם כעניין של מדיניות משפטית, יש להטיל על המזיק חובת זהירות קונקרטית בגין אותו סיכון.

...

על רקע האמור הוכרז סכסוך עבודה בנתבעת בסוף חודש 1/2008 ואשר כלל קיומן של הפגנות בהן נטל חלק התובע.

הנכות הרפואית: המומחה מטעם בית המשפט מצא כאמור כי נכותו הצמיתה של התובע עומדת על נכות בשיעור 30% כאשר ממנה יש לנכות שליש כך שהנכות הנגזרת באופן ישיר מהאירוע תעמוד על 20%.

על משקל קביעתי אודות נכותו התפקודית של התובע כמו גם מגמת ההאדרה וההפרזה שמצאתי בעדותו ובעדות רעייתו לעניין יכולתו של התובע בביצוע מטלות שגרתיות ושכיחות, לא שוכנעתי כי בני המשפחה מסייעים באופן מוגבר לתובע בהתנהלות היום יומית באופן חריג.

הנה כי כן, סכום הפיצוי הכולל לו היה זכאי התובע באם הייתי מכירה באחריות הנתבעת לפגיעתו, היה עומד אם כן על סך של 1,008,969 ש"ח. על רקע זאת שתגמולי המל"ל עומדים על סך כולל של 1,027,414 ₪ (כעולה מחוות הדעת האקטוארית שצורפה במסגרת תיק המוצגים של הנתבעת, משוערך ), הרי שסכום הפיצוי היה נבלע בתגמולי המל"ל. סוף-דבר: בהיעדר אחריות מצד הנתבעת לקרות פגיעת התובע, דין התביעה להידחות.

לבדיקת התובע מונו שלושה מומחים רפואיים: שניים לבקשת התובע ׁ(אורטופד ונוירולוג) ואחד לבקשת הנתבעת (קרדיולוג) על רקע מצבו הרפואי שקדם לתאונה (פרפור פרוזדורים כרוני); להלן קביעותיהם בתמצית: מומחה בתחום האורטופדי- ד"ר אלי שטיינברג קובע בחוות דעתו מיום 17/8/2013 כדלקמן: " ...בבדיקה הקלינית מצאתי הגבלה קלה בתנועת ע"ש מותני וצלקת מעל המצח ושוק שמאל. מעברו: לדבריו, ללא כאב גבי. בתאונה ב- 27/03/2010 התובע סבל מפציעה במצחו ושוק שמאל וחבלה קהה בגב התחתון. עבר טפול הפצע במצח על ידי תפירה והפצע בשוק על ידי החלפת חבישה. בגב התחתון סבל מכאב וטופל תרופתית. סביר להניח שהפגיעה בגב גרמה לנזק ברקמות הרכות של ע"ש ובמהלך ההחלמה נוצרות הצטלקויות מזעריות המגבילות בעתיד את טווחי התנועה. הטיפול הפיסיקלי נועד לשפר ולשמר את טווחי התנועה של ע"ש. במקרה דנן הטיפול הפיסיקלי עזר חלקית ועדיין נותרה הגבלה בתנועת ע"ש מותני." לסיכום, מעמיד המומחה את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור 4% בגין ההגבלה הקלה בחלק מתנועת ע"ש מותני ו5% בגין הצלקת מעל המצח והשוק השמאלית.

בסיכום חוות הדעת קובע המומחה כי בעקבות התאונה הנדונה לא נגרמה לתובע כל נכות לצמיתות במישור הנוירו-פסיכיאטרי.

הינני מוכנה לקבל, ברמה העקרונית, את טענתו של התובע, לפיה אל לו לבית המשפט להיות שבוי ב- דּוֹגְמָה או קונספציה (תפיסה/השקפה) נהוגה או מקובלת בקשר לראש נזק כזה או אחר ובפרט, ראש הנזק של הפסדי שכר לעבר במקרה כגון דא, קרי כאשר מחד, עסקינן בנכות מינורית של 4% ע"ש מתני ועוד 5% צלקת, בעוד שמנגד, מוטל על הכף נזק מיוחד העולה, כך על פי הנטען, על שבע מאות וחמישים אלף ₪, בגין אובדן הכנסה בשל ביטול שני חוזים עיסקיים למתן ייעוץ.

עלויות בגין שכירת רכב גדול יותר בסעיף 50.6 סיכומי התביעה, עומד התובע על פיצוי בסך 7,000 ₪ שמקורו בהפרש עלות שכירת רכב גדול יותר, בעטיה של התאונה, כך על פי הנטען.

...

חרף כל האמור לעיל, לא ניתן להתעלם מן העובדה כי התובע שהה בתקופת אי כושר משמעותית בת 7.5 חודשים וכי הלכה למעשה שב למעגל העבודה כשנה לאחר התאונה וכי אכן נגרמו לתובע הפסדי שכר לעבר בהיותו עצמאי בתקופה בה נעדר מכל עבודה, הגם אם אין בידי לקבל את הסכומים אותם דורש במסגרת תצהירו וסיכומיו, מהטעמים שמניתי בהרחבה לעיל.

ומן הכלל אל הפרט; לאחר שעיינתי בחומר הראיות מצאתי לנכון לפסוק בגין הפסדי שכר לעבר בגין הפסד הכנסה צפויה מהחוזים למשך שנה אחת בלבד, לפי מחזור עסקי חודשי של 28,000 ₪ (10,000 +18,000), בהנחה כי התובע היה נוטל על עצמו לעמוד בשני החוזים בו זמנית בהיקפים להם נדרש משך תקופה קצובה של שנה, בניכוי הוצאות עסק (68% מהמחזור העסקי ) סך של 19,000 ₪ ברוטו משוערך להיום מאמצע שנת 2010 (שנת התאונה) בסך 20,000 ₪ ולאחר ניכוי מס הכנסה בסך 16,500 ₪ נטו כדלקמן: 16,500 X 12=198,000 ₪.

משכך, בהיעדר המלצה על צורך רפואי של מי מהמומחים ובהצטרף להיעדרו של קשר סיבתי- הדרישה בראש נזק זה, אפוא, נדחית.

פסילת חוות הדעת הפסיכיאטרית של ד"ר טייטלבאום ולחילופין מינוי פסיכיאטר נוסף התובע טען בבקשתו שיש לפסול את חוות דעתו של מומחה בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה - ד"ר טייטלבאום.

מינוי מומחה בתחום הנוירו - אופתלמולוגיה לטענת התובע הוא לא ידע על קיומו של תחום מומחיות זה ונחיצות המינוי לא יכולה להיות מוטלת בספק לאחר חקירתו של ד"ר לוסוס.

הנתבעת טענה בתגובתה כי אין במסמכים אליהם מפנה התובע בתמיכה לבקשתו למינוי מומחה בתחום הנוירו-אופטלמולוגיה אין עדות לבעיה כלשהיא אצל התובע, ואף אחד מהמומחים שמונו לא התרשם שלתובע בעיה של ממש בעניים אשר מחייבת מינוי מומחה בתחום זה. דין הבקשה בהקשר זה להדחות, גם כאשר אני מביא בחשבון את ההלכה המורה על גישה מקלה לבקשות למינוי מומחים במסגרת הליכים על פי חוק הפיצויים.

המינוי לטענתו נחוץ נוכח חקירתו של פרופ' לוסוס ודרכו היחידה להוכיח נכות בתחום מומחיות זה. הנתבעת טוענת כי אין בידי התובע ראשית ראיה בהקשר זה - התובע מפנה למסמכים רפואיים שהראשון בהם נערך כשנתיים לאחר התאונה, לכן ריחוק הזמן מאיין כל קשר סיבתי בין התאונה לבין המסמכים בתחום זה. עוד נטען, שבמסמך מיום 23.10.18 אין אזכור של התאונה כלל ובבדיקה מיום 3.6.19 נכתב במפורש שאין קשר בין התאונה לבין הסיפור ההורמונלי של התובע, על כן, כמו יתר הבקשות, יש לדחות את בקשת התובע למינוי מומחה גם בתחום זה. עיון במסמכים אליהם מפנה התובע אכן מלמד, כטענת הנתבעת, על ריחוק זמנים בין התאונה לבין התעוד הרפואי הרלבנטי.

...

הנתבעת טוענת כי יש לדחות את הבקשה – התובע לא נשלח לבדיקה ע"י אף אחד מהגורמים המטפלים.

המינוי לטענתו נחוץ נוכח חקירתו של פרופ' לוסוס ודרכו היחידה להוכיח נכות בתחום מומחיות זה. הנתבעת טוענת כי אין בידי התובע ראשית ראיה בהקשר זה - התובע מפנה למסמכים רפואיים שהראשון בהם נערך כשנתיים לאחר התאונה, לכן ריחוק הזמן מאיין כל קשר סיבתי בין התאונה לבין המסמכים בתחום זה. עוד נטען, שבמסמך מיום 23.10.18 אין אזכור של התאונה כלל ובבדיקה מיום 3.6.19 נכתב במפורש שאין קשר בין התאונה לבין הסיפור ההורמונאלי של התובע, על כן, כמו יתר הבקשות, יש לדחות את בקשת התובע למינוי מומחה גם בתחום זה. עיון במסמכים אליהם מפנה התובע אכן מלמד, כטענת הנתבעת, על ריחוק זמנים בין התאונה לבין התיעוד הרפואי הרלבנטי.

בנסיבות האמורות, ובהתחשב בהלכה הנוקטת גישה ליברלית לבקשות מינוי בחוק הפיצויים, אני סבור כי יש להיעתר לבקשת התובע למינוי כאמור (ר' רע"א 9246/16 פלוני נ' שלמה - חברה לביטוח בע"מ (11.01.17)).

סיכום לאור כל האמור לעיל הבקשה מתקבלת בחלקה בלבד בנוגע למינוי מומחה בתחום האנדוקרינולוגיה אך זאת במימון התובע.

לפניי בקשת התובע למינוי מומחים רפואיים בתחום האורתופדיה, הנוירולוגיה, והפסיכיאטריה וזאת לצורך קביעת נכותו של התובע, ככל שנותרה לו, מתאונת דרכים - כהגדרתה בחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975, אשר עבר, על פי הנטען ביום 9.2.16 (להלן: "התאונה").

בדיקת CT כלל גופי אשר בוצעה לתובע ביום התאונה גילתה: "קונטוזיות דימומיות באונה טמפורלית משמאל", "שבר בעצם טמפורלית משמאל עם מעורבות של הפירמידה", "פנאומוטורקס גדול משמאל עם מלפוזיצה של הנקז", "פנאומוטורקס מינימאלי מצד ימין", "קונטוזיות בריאות דו"צ", המופריטונאום בכמות קטנה, "ללא הדגמה ברורה של ממצא חבלתי באיברים פרנכימטיים של הבטן", "שבר מרוסק בעצם פמורלית משמאל", "שבר בחוליה D4 ובסקרום משמאל". בסיום סיכום שיחרור התובע מבית החולים, הומלץ לו בין היתר, על המשך מעקב רופא מטפל; טפול פסיכיאטרי תרופתי להרגעה; לווי סוצאלי בקהילה; המשך מעקב אורתופדי; ואיבחון נוירו-פסיכולוגי.

כאמור לעיל, במסגרת הבקשה, התובע ביקש למנות מומחה בתחום האורתופדיה על סמך המסמכים הרפואיים שהגיש לתיק, והנתבעת הותירה את ההחלטה בעיניין לשיקול דעת בית המשפט.

על פי תקנה 7(ב) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), תשמ"ז-1986: "בית המשפט או הרשם יורה לבעלי הדין או למי מהם, להפקיד סכומי כסף שיקבע בית המשפט או הרשם, כפקדון להבטחת שכרו של מומחה". לבית המשפט שיקול דעת רחב בשאלה על מי להטיל, בשלב הראשוני, את החובה להפקיד סכומי כסף להבטחת שכרו של מומחה כאשר הפרקטיקה הנוהגת במרבית המקרים היא הטלת מימון הביניים על המבטחת/הנתבעת (ראו: רעא 3007/12 ‏ ‏פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 30.5.2012)).

...

אשר על כן, אני נעתרת לבקשת התובע למינוי מומחים רפואיים בתחום האורתופדיה, הנוירולוגיה והפסיכיאטריה.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים לגבי זהות הצד שיישא בשכרם של המומחים, ולאחר שעיינתי בחומר הרפואי ושקלתי את כל הנסיבות, החלטתי כי התובע יישא בשכרו של המומחה בתחום הנוירולוגיה וכי הנתבעת 2 תישא בשכרם של המומחים בתחום האורתופדיה ובתחום הפסיכיאטריה.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים.