התובעת ביקשה להביא בפני המומחה שימונה אם ימונה, כל חוות הדעת לרבות חוות דעתו של מומחה בית המשפט לשאלת הנזק בלבד ושורה של מסמכים רפואיים; הנתבעים ביקשו לקבוע מפורשות כי חוות דעתו ותשובותיו של מומחה בית המשפט לשאלת הנזק בלבד לא יומצאו למומחה שימונה לשאלת האחריות, ככל שימונה, "שכן זה היתייחס, דרך אגב, ובהיעדר סמכות לשאלת מועד ההתנקבות".
בנסיבות אלה, ועל רקע עמדות הצדדים, בית המשפט אכן החליט על מינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום האחריות.
חריגתו של מומחה בית המשפט לשאלת הנזק בלבד, מסמכותו
צוין כבר לעיל כי בית המשפט תחם את סמכותו של מומחה בית המשפט לשאלת הנזק בלבד, ד"ר סלבה ברד, באופן מפורש כדי שהוא לא יחווה את דעתו בשאלת האחריות ("המומחה מתבקש לחוות דעתו ביחס לסוגיית הנזק בלבד (למעט הנזק הנפשי), שעל-פי הנטען נגרם לתובעת עקב הטיפול הרפואי שהיא קיבלה, הכל כפי שעולה מחוות הדעת שהוגשו מטעם הצדדים (זאת להבדיל מסוגיית הרשלנות, שהמומחה מתבקש לא להתייחס אליה)...").
כן צוין כבר כי מומחה בית המשפט לשאלת הנזק בלבד היה ער לכך שהתבקש שלא להתייחס לשאלת האחריות ("לא אתייחס בחוות דעתי זו, לנושא האחריות למצבה של מטופלת והאם קיימת עילה לתביעה על רשלנות רפואית במקרה שלפנינו. זאת, בית משפט יקבע בעתיד. נתבקשתי לחוות דעתי על מידת הנכות של התובעת בתחום הכירורוגיה הכללית בלבד" (חוות דעתו של מומחה בית המשפט לשאלת הנזק בלבד ד"ר ברד, שהוגשה ביום 23.7.2020, ע' 5 פסקה שניה).
...
הכרעה
אקדים מסקנה להנמקה: דין התביעה להידחות, שכן הוטה מאזן ההסתברויות למסקנות כדלקמן:
ההתנקבות במעי התובעת לא התרחשה במהלך בדיקת הקולונוסקופיה אלא אחריה;
ההתנקבות במעי התובעת התפתחה לאחר סיום בדיקת הקולונוסקופיה עצמה, כתוצאה מנזק תרמי לדופן המעי שלה שהתרחש במהלך בדיקת הקולונוסקופיה, אולם נזק תרמי זה אינו תוצאה של התרשלות;
משהתרחשה ההתנקבות, לא היה בהקדמת הניתוח הראשון כדי לשנות את הנזק שנגרם לתובעת;
לאור כל זאת, אף בהנחה שהנתבעים או מי מהם התרשל באופנים הנוספים הנטענים (כגון ההתעלמות הנטענת של הצוות הרפואי מבקשת התובעת לפני השחרור מהקולונוסקופיה להתייחס לכאביה הנטענים, פגמים נטענים בתרשומת רפואית, הוראה שניתנה לתובעת לאכול לאחר השחרור מהקולונוסקופיה וכד'), אין לאותה התרשלות קשר סיבתי לגרימת הנזק בגוף התובעת או להחמרתו.
בהחלטה מיום 19.1.2022 נקבע:
"הצדדים יהיו רשאים להעביר לידי המומחה שימונה את חוות הדעת מטעם הצדדים, וכן תיעוד רפואי ותוצאות בדיקות של התובעת אף אם התיעוד והתוצאות טרם הוגשו בהליך זה (להבדיל מחוות דעת), אולם אני דוחה את בקשת התובעת להעביר לידי המומחה שימונה את חוות הדעת של ד"ר בדר סלבה [מומחה בית המשפט לשאלת הנזק בלבד – ד"ק] או את תשובותיו לשאלות הבהרה. על מנת להסיר כל ספק, הנני אוסר על התובעת ליידע בכל דרך את המומחה שימונה בדבר התוכן של חוות הדעת של ד"ר ברד ו/או של התשובות שלו לשאלות הבהרה, במישרין או בעקיפין, ולו ברמיזה. חשוב שחוות דעתו של המומחה מטעם בית המשפט בשאלת האחריות לא תתבסס על תוכן שנטען לגביו שהוא מהווה חריגה מסמכות.
על כן, אף בהנחה שהצוות הרפואי לקה בהתרשלות כטענת התובעת (למעט בנוגע לטענת ההתנקבות תוך כדי הבדיקה, טענה שנדחתה), אין קשר סיבתי עובדתי (כך שממילא אין קשר סיבתי משפטי) בין ההתרשלות לבין הנזק בגופה של התובעת או חלקו, ודין התביעה, להידחות.
[1: אציין, בענין טענות התובעת בענין החלפת מכתב השחרור מבדיקת הקולונוסקופיה, ומבלי שיש בכך הכרעה לגבי יתר הטענות לגבי התרשלות הצוות הרפואי לאחר סיום ביצוע בדיקת הקולונוסקופיה ועד לשחרור התובעת לביתה מן הבדיקה, כי השינויים שנעשו בין שני הנוסחים של מכתב השחרור מהקולונוסקופיה (נ/12, נ/ 2) מתמצים בתיקון שגיאת כתיב "פוליחפיפ" ל"פוליפים", וכן הוספת המלים "סעיפים מרובים בקולונן היורד", כאשר בשני הנוסחים כתוב "ללא סיכובים". ] [2: בהתאם גם נדחית הטענה לפיה התרשלות נטענת בהוראה לתובעת לקראת שחרורה לאחר הקולונוסקופיה לאכול ארוחה, הביאה להחמרת הנזק.
התובעת תשלם לנתבעים יחד ולחוד שכר טרחת עורך דין בסך של 10,000 ₪ והוצאות (בגין חוות דעת הנתבעים, חוות דעת המשלימה של הנתבעים, מחצית שכר טרחת מומחה בית המשפט לשאלת הנזק בלבד, מחצית שכר טרחת מומחה בית המשפט לשאלת האחריות, והוצאות העדות של מומחה הנתבעים), סך של 12,000 ₪.
