בקשה למינוי מומחה נוסף או לשאלות הבהרה בתביעת דמי פגיעה

רקע א.       בבסיס הבקשה עומדת תביעתו של התובע, כנגד החלטת הנתבע, מיום 1/2/18, לדחות את תביעתו לקבלת דמי פגיעה בגין אוטם שריר הלב שאירע לו ביום 5/9/17.

לפיכך ולאור הנחיה מס' 17 של הנשיא (כתוארו אז) בדבר מינוי מומחים יועצים רפואיים מתאריך 17/7/17: "בית הדין רשאי למנות מומחה נוסף אם מצא כי בחוות דעת המומחה לא ניתן מענה לכל השאלות שהוצגו, והן חיוניות להכרעה בהליך, או שנראה לבית הדין שהמומחה דוגל באסכולה המחמירה עם הנפגע בהשוואה לאסכולה אחרת, מקילה יותר, או שנידרש תחום מומחיות נוסף לבחינת אותה פגימה, או מטעמים מיוחדים שיפורטו בהחלטתו", יש למנות מומחה נוסף.

המסגרת הנורמאטיבית לעניין מינוי מומחה רפואי אחר או נוסף בהנחיות הנשיאה ורדה וירט-ליבנה, בדבר מינוי מומחים יועצים רפואיים מתאריך 10/9/19 נקבעו הקריטריונים למינוי מומחה נוסף: "16.    ככלל, על בית הדין להסתפק במינוי מומחה אחד לפגימה אחת. בקשה למינוי מומחה אחר או נוסף ניתן להגיש, באותם מקרים חריגים שבהם הדבר מוצדק, תוך 15 יום לכל היותר ממועד קבלת חוות דעת המומחה, או ממועד קבלת תשובות המומחה לשאלות ההבהרה, במקרה שהעילה לבקשה נעוצה בתשובות אלה.

...

בתאריך 26/11/19 הגיש הנתבע את תגובתו לבקשה (להלן:"התגובה"), במסגרתה הסביר מדוע אין להעתר לה. בתאריך 27/11/19, התייחס התובע לתגובת הנתבע (להלן:"ההתייחסות") ולכן הגיעה העת להכריע בבקשה.

            גם במאמרו של כב' הנשיא אדלר, נאמר כי פסילת מומחה הינה צעד חריג, שבית הדין נוקט בו בנסיבות נדירות, אשר רק בהתקיימן רשאי בית הדין להיעתר לבקשה כאמור "ואין הדבר בבחינת מעשה שבכל יום" (סטיב אדלר "מומחים יועצים רפואיים בבית הדין לעבודה" המשפט ב 199).

דיון והכרעה גם הפעם וחרף טענות התובע, לא מצאנו כי יש הצדקה למינוי מומחה נוסף תחת פרופ' ולטר מרקביץ.

סוף דבר - לנוכח כל האמור לעיל ובשים לב לסיכומי הנתבע והואיל ולא מצאנו כי התקיימו, בעניינו של התובע, נסיבות המצדיקות מינוי מומחה נוסף, הריני מורים על דחיית הבקשה.

התובע הגיש לנתבע תביעה לדמי פגיעה בגין תאונת העבודה מיום 8.11.16.

התובע ביקש בתביעתו להכיר בפגימה בשיניים נוספות כתוצאה מהפגיעה בעבודה מיום 8.11.16.

הצדדים הסכימו כי בית הדין ימנה מומחה שיתבקש לחוות דעתו בדבר מצב התובע בשיניו והאם מצב זה קשור לפגיעה בעבודה מיום 8.11.16, לרבות לעניין מידת ההשפעה.

ד"ר דנקנר התבקש לענות על שאלות הבהרה מטעם התובע והוא השיב, בין היתר: "התאונה בתאריך 8.6.11 לא החמירה את מצבו הרפואי של התבע ביתר השיניים, מאחר ושיניים אחרות, מבלד שן 21, לא נישברו בתאונה, אף שגם בהן היו פגמים מסוג אברפקציה, אבדן עצם ונסיגת חניכיים. כאמור, מצב השיניים והעצם התומכת בפיו של התובע רעוע ללא כל קשר לתאונה". ב"כ התובע ביקש לפסול את חוות הדעת של ד"ר דנקנר ולמנות מומחה אחר.

נוכח האמור, הבקשה למינוי מומחה אחר (או נוסף) דינה להדחות".

...

נוכח האמור, הבקשה למינוי מומחה אחר (או נוסף) דינה להידחות".

לכן, אנו מאמצים את חוות דעתו של ד"ר דנקנר ותשובותיו לשאלות הבהרה וקובעים כי יש לדחות את תביעת התובע בנוגע לשיניים, למעט שן 21.

נוכח האמור, התביעה נדחית.

לפנינו תביעת התובע כנגד החלטת הנתבע מיום 1/2/18, במסגרתה הוא דחה את תביעת התובע לתשלום דמי פגיעה בגין אוטם שריר הלב שאירע לו ביום 5/9/17.

בתאריך 19/9/19 נתנו החלטה מפורטת במסגרתה דחינו את חלק הבקשה שעניינו מינוי מומחה רפואי אחר או נוסף, ונעתרנו, באופן חלקי לחלק הבקשה שעניינה היה הפניית שאלות הבהרה למומחה.

בתאריך 26/11/19 הגיש הנתבע את תגובתו לבקשה במסגרתה הסביר מדוע אין להיעתר לה. בתאריך 27/11/19, היתייחס התובע לתגובת הנתבע ובתאריך 3/12/19 דחינו, בהחלטה מפורטת, את הבקשה הנוספת, כאשר בסעיף 16 להחלטה זו קבענו:"לכאורה ניתן היה להורות על דחיית תביעתו של התובע כבר כעת, כפי שבקש הנתבע בסיפא של תגובתו, אלא שמטעמי זהירות ניתנת לתובע שהות עד ליום 15/12/19 להגיש סיכומים שאם לא יעשה כן יורה ביה"ד על דחיית תביעתו ללא צו להוצאות". בתאריך 26/12/19, לאחר ארכה שהתבקשה וניתנה, הגיש התובע את סיכומיו.

...

המחלה הכלילית כללה רובד טרשתי משמעותי, ידוע משנת 2011, באותו עורק שסתימתו ב - 5/9/17, גרמה לאוטם שאובחן ב - 5/79/17, העורק האלכסוני הראשון" - הנה כי כן, המומחה, ציין, על סמך החומר הרפואי שהונח לפניו ובהתבסס על ניסיונו המקצועי, כי גורם סיכון משמעותי של התובע הינו העובדה שאותו אוטם שנסתם בתאריך הרלוונטי לתביעה, הוא שנסתם גם בשנת 2011, שאז התגלה כי לתובע מחלת לב כלילית משמעותית - מדובר בהסבר רפואי שלא מצאנו גם בסיכומי התלובע טעם המצדיק סטיה מהסבר זה אשר גם לא מצאנו כי הוא מוכיח שהמומחה מחזיק באסכולה מחמירה.

לנוכח האמור לעיל ובשים לב לטעם שמצאנו בסיכומי ב"כ הנתבע לרבות פסקי הדין אליהם הפנה והואיל ולא מצאנו כי התקיימו נסיבות המצדיקות התעלמות ו/או סטיה ממסקנת המומחה, אשר הוא כידוע בבחינת אורים ותומים לבית הדין בעניינים שברפואה, לא נותר לנו אלא לדחות את התביעה.

סוף דבר - התביעה נדחית.

רקע עובדתי בבית הדין האיזורי מתבררת תביעתו של המבקש נגד החלטת המשיב (להלן – המוסד), אשר דחה את תביעתו לקבלת דמי פגיעה בגין מחלת הסוכרת ממנה סובל המבקש.

זאת, בשל העובדה כי החלטה על מינוי מומחה נוסף או המנעות ממינוי שכזה היא בגדר "החלטת ביניים, הנתונה ככלל לשיקול דעתו של בית הדין האיזורי" (בר"ע (ארצי) 34426-05-18 דמרי רות - המוסד לביטוח לאומי (23.1.2019), בפיסקה 20)).

יפים בהקשר זה דבריו של בית המשפט העליון ברע"א 337/02 רונית מזרחי נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ"ו(4) 673, 676 (2002), אשר אמנם נאמרו ביחס למינוי מומחה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, אך הדברים יפים גם לענייננו: "בכל אותם מקרים שבהם חש השופט, לאחר שעיין בחוות-הדעת של המומחה הרפואי ובתשובותיו לשאלות ההבהרה ובמהלך החקירה הנגדית, כי נותרו בו ספקות, וכי הוא נזקק לחוות-דעת נוספת כדי שיוכל להגיע להחלטה מושכלת בשאלות הרפואיות המונחות לפתחו, רשאי הוא למנות מומחה רפואי נוסף. ודוק, מינוי שכזה לא ייעשה כדבר שבשגרה, אלא רק באותם המקרים שבהם תחושתו של השופט היושב לדין היא כי לא יהא בידו, או לא יהיה זה ראוי, להכריע במחלוקת שבהליך שבפניו בהסתמך על חוות-הדעת של המומחה הרפואי אשר מונה על-ידיו." בית הדין ניתח את טענותיו של המבקש ומצא כי הן אינן מצדיקות חריגה מהכלל של מינוי מומחה אחד לפגימה אחת.

...

כמו כן, נטען כי הפגמים שנתגלו בתשובות ההבהרה של המומחה יורדים "לשורשו של עניין". לשיטת המבקש, שעה שהמומחה לא נחקר על חוות דעתו ועל תשובות ההבהרה שהגיש, הרי שהספקות שעלו מהם נותרו בעינם ועל כן "ראוי במקרה חריג זה לאפשר מינוי מומחה נוסף, ו/או לזמן את המומחה לחקירה נגדית...". הכרעה לאחר בחינת הבקשה וחומר התיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המוסד.

מקובלת עליי קביעת בית הדין האזורי, לפיה גם לאחר הנחיות נשיאת בית הדין הארצי בדבר מינוי מומחים ויועצים רפואיים מיום 10.9.2019 (להלן – ההנחיות), אשר הגמישו את התנאים למינוי מומחה רפואי נוסף, נותר מינוי כאמור בגדר "חריג" לכלל, לפיו "על בית הדין להסתפק במינוי מומחה אחד לפגימה אחת". כך לפי ההנחיות עצמן (ראו סעיפים 16-17 להנחיות) וכך לפי הפסיקה (ראו לדוג' עב"ל (ארצי) 6949-10-12 יחזקאל בבאי - המוסד לביטוח לאומי (23.2.2015)).

כללו של דבר: הבקשה נדחית, החלטת בית הדין האזורי מיום 23.12.2020 תישאר על כנה.

התובע הגיש תביעה לדמי פגיעה בטענה למחלת ריאות ביום 23.5.19.

בבר"ע (ארצי) 22859-05-19 שלמה חיומי – המוסד לביטוח לאומי (7.1.2020) ציין בית הדין הארצי כי: "...ככלל, כל מקרה נבחן לפי נסיבותיו, ואין די בהפנייה להליך שבו אותו ליקוי רפואי הוכר כפגיעה בעבודה בעיניינו של מבוטח המועסק בתנאי עבודה דומים או זהים כדי להצדיק מינוי מומחה רפואי נוסף או מינוי מומחה רפואי אחר. יחד עם זאת, במקרה שבו מחוות דעת המומחה עולה כי המומחה הרפואי שולל קטגורית אפשרות של קשר סיבתי בין תנאי העבודה לבין הליקוי הרפואי, ואותו ליקוי רפואי הוכר כפגיעה בעבודה בעיניינם של אחרים שמועסקים בתנאי עבודה דומים או זהים, עשויה להיות הצדקה להפניית שאלות הבהרה למומחה הרפואי, שבהן יתבקש להתייחס לחוות הדעת שניתנו בהליכי אחרים, או למינוי מוחה רפואי נוסף או אחר". לאחר שבחנתי את טענות הצדדים וחוות דעת המומחה, ובהיתחשב בהנחיות הנשיאה, הכללים לפסילת חוות דעת, הפסיקה בנושא ונסיבות המקרה דנן, שוכנעתי כי לא מיתקיים חריג המצדיק את פסילת המומחה.

עם זאת, שעה שבקשת הפסילה הוגשה בחלוף כחמשה וחצי חודשים ממועד החלטת המינוי, ונוכח תחום עסוקו של המומחה וסוג הליקוי הנטען בכתב התביעה, לא שוכנעתי כי יש להעתר לבקשת הפסילה, אלא יש למנות מומחה רפואי נוסף על מנת לתת תוקף להסכמת הצדדים המקורית.

...

עם זאת, שעה שבקשת הפסילה הוגשה בחלוף כחמישה וחצי חודשים ממועד החלטת המינוי, ונוכח תחום עיסוקו של המומחה וסוג הליקוי הנטען בכתב התביעה, לא שוכנעתי כי יש להיעתר לבקשת הפסילה, אלא יש למנות מומחה רפואי נוסף על מנת לתת תוקף להסכמת הצדדים המקורית.

רביעית, לא שוכנעתי כי התובע הוכיח כי המומחה דוגל באסכולה מחמירה כנטען על ידו.

סוף דבר בקשת הפסילה נדחית.