עיקר טענות הצדדים בהליך
לטענת התובע, המומחה שמונה מטעם בית הדין הוא מתחום הרפואה התעסוקתית, בעוד שפגיעת הפרקינסון היא פגיעה נוירולוגית ובתיקים דומים ממונים מומחים נוירולוגים לבחינת הקשר הסיבתי.
החלטות בית הדין המנומקות בעיניין בקשות התובע למינוי מומחה נוסף מתחום הנוירולוגיה נכונות אף בשלב זה, כאשר בקשת התובע בסיכומיו למנות מומחה נוסף מתחום הנוירולוגיה נעשתה באופן לאקוני ומבלי לפרט טעמים לכך, לבד מהטענה כי מחלת הפרקינסון הנה פגיעה נוירולוגית וכי בתיקים דומים ממונים מומחים נוירולוגים (ר' ס' 13 לסיכומי התובע).
בעבר, קבעו ההנחיות כי –
"בית הדין רשאי למנות מומחה נוסף אם מצא כי בחוות דעת המומחה לא ניתן מענה לכל השאלות שהוצגו, והן חיוניות להכרעה בהליך; או שנראה לבית הדין שהמומחה דוגל באסכולה המחמירה עם הנפגע בהשוואה לאסכולה אחרת, מקילה יותר; או שנידרש תחום מומחיות נוסף לבחינת אותה פגימה; או מטעמים מיוחדים אחרים שיפורטו בהחלטתו"
בהנחיותיה המעודכנות של כב' הנשיאה וירט-ליבנה מיום 10.9.2019, צוין כי "בית הדין רשאי בהחלטה מנומקת למנות מומחה נוסף אם מצא כי יש בדבר צורך", וכי "בית הדין רשאי, בהחלטה מנומקת ובמקרים חריגים, להורות על מינוי מומחה אחר. מינוי מומחה אחר משמעו פסילת חוות דעת המומחה הראשון שמונה וכי בית הדין לא יזדקק לחוות דעתו של המומחה הראשון".
בעניינינו, התובע לא הוכיח כי האסכולה בה דוגל המומחה היא מחמירה לעומת אסכולה אחרת, כאשר טענתו בהיבט זה אף אינה ברורה שכן המומחה אינו קובע כי לא מיתקיים קשר סיבתי בין הליקוי לתנאי העבודה, אלא כי מבחינת מאזן ההשפעות, זה אינו מיתקיים.
...
בפתח הדברים מצאנו לדחות את טענת התובע לפיה אין לאמץ את חוות דעת המומחה בשל היותה מתחום הרפואה התעסוקתית ולא הנוירולוגית.
אמנם, במקרים מסוימים, נקבע כי יש להכיר בקיומו של קשר סיבתי גם מקום בו נכתבו חוות דעת שנקטו במילים דוגמת "לא ניתן לשלול", שכן בית הדין הגיע למסקנה כי לא דובר על ביטוי של ספק, אלא על הבעת זהירות בלבד; אך יודגש כי מדובר במקרים בהם מתרשם בית הדין ממקרא חוות הדעת, כי חרף הביטוי כאמור לא נותר ספק ביחס לדעתו של נותן חוות הדעת - כי מתקיים קשר סיבתי.
(ר' עב"ל (ארצי) 11988-08-11 המוסד לביטוח לאומי - ניר מוניס, ניתן ביום 22.11.12)
מקריאת חוות דעתו של המומחה ניכר כי לא שוכנע בקיומו של קשר סיבתי ברור ומובהק בין חשיפתו של התובע לחומרים בעלי פוטנציאל הסיכון לבין המחלה בה לקה, אולם היה מוכן להניח קיומו של קשר זה, מאחר שממילא הגיע למסקנה כי בשאלת "מאזן ההשפעות", קרי בשאלת היחס בין השפעת תנאי העבודה על הליקוי אל מול גורמיו האחרים של התובע, לא ניתן להעריך כי תנאי העבודה השפיעו על הופעת המחלה אצל התובע בשיעור של למעלה מ-20%, כדרישת הפסיקה.
סוף דבר
סיכומם של דברים, מצאנו כי חוות דעתו של המומחה הרפואי שמונה בהליך הייתה מקיפה, מפורטת, מעמיקה, התבססה על התשתית העובדתית שהוצגה בפניו ועל ספרות מקצועית עדכנית ומחקרים שנערכו, תוך שהתייחס לחומרים אליהם נחשף.
