המבקש דרש פירוק שתוף בנכס לפי סעיפים 37(א) ו- 40(א) לחוק המקרקעין, תשכ"ט- 1969, בדרך של מכירת המנכס לכל המרבה במחיר וחלוקת הפדיון בין השותפים בהתאם לחלקם היחסי בזכויות בנכס.
בהחלטה קמא מיום 3.7.22, לא נימק בית משפט קמא את ההחלטה ולא הבהיר מהי סיבת דחיית הסעד העקרי של תובענת המבקש –מתן צו פירוק שתוף;
כן לא ניתנה החלטה כלשהיא בבקשת המבקש למינוי כונס נכסים ואך נקבע כי הצדדים ימשיכו בהתמחרות כפי שנקבע, שהיא בבחינת תוצאה בלתי רצויה מצד המבקש.
...
ביום 14.7.22 ניתנה החלטת בית המשפט קמא כדלקמן:
"אני קובעת ישיבת קדם משפט לצורך התמחרות בין הצדדים בפיקוח בית המשפט ביום 24.10.22 בשעה 10:00".
טענות המבקש בבקשת רשות הערעור
המבקש חזר בבקשת רשות הערעור על טענותיו שהובאו בבקשה קמא מיום 29.6.22, והוסיף כדלקמן:
טעה בית משפט קמא עת חסם את דרכו של המבקש מקבלת סעד שפורט באופן ברור בכתב תביעתו.
מעבר לצורך, אף אם נדון בטענות המבקש שהופנו כלפי שתי ההחלטות קמא הנ"ל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.
בכל הקשור לבקשת המבקש למינוי כונס נכסים למכר הנכס, חרף העובדה כי בית משפט קמא לא דן בה בהחלטו מיום 3.7.2022, סבורני כי אין מקום למינוי כונס נכסים בתיק קמא, שעה שנראה כי עסקינן בפירוק שיתוף בנכס שאיננו מורכב או מסובך, ואין צורך להכביד על הצדדים בהוצאות בנדון.
סוף דבר
לאור כל האמור לעיל אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור.
